אור ברסלב

אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן

דף צב:

דף צב.

אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא ב"ח דראובן וקא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי א"ל לאו בע"ד דידי את כו', והנה משמע מלשון הש"ס שיש בדברי אביי שני דינים, א' דדינא הוא על ראובן להתדיין עם הב"ח, ועוד דהב"ח לא יוכל לדחותו בטענת לאו בע"ד דידי את, ואע"ג דלפ"מ דמסקינן דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך, הרי דאין על ראובן חוב להתדיין לכתחילה עם הב"ח אבל זהו רק לאיכא דאמרי, אכן בלישנא קמא אשמעינן אביי שני הדינים ביחד כנ"ל, ולפ"ז בלתי מובן ל"עד דברי הר"ן בחידושיו לב"מ די"ד, שכ' בלשון הראשון דאביי. וז"ל כלומר דאי אזיל לא מצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את אבל לאו דינא הוא דליזל ע"כ כדאיתא בסמוך דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך ע"ש ולפמש"כ אין זה ענין ללשון הראשו זולת אם הר"ן אשמעינן לדינא דפסיק בלישנא קמא כלשון האחרון. וכפסק הרמב"ם פי"ט ה"ב ממכירה ובשו"ע סי' רכ"ו. ואע"ג דברי"ף לב"ק ד"ח איכא נוסחא דמחקו תיבות דינא הוא ע"ש, ועפ"ז לא נשאר בלישנא קמא רק דהב"ח לא יוכל לדחות את ראובן בטענת לאו בע"ד דידי את, אבל בסוגיין ובב"מ איתנייהו ג"כ תיבות דינא הוא, כמו בכל המקומות בגמרא דידן וצ"ע כעת.

שם אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות. ר"ל שכתב בפירוש בשטר שלא באחריות מכרה דאל"ה אמרינן טעות סופר הוא כדכ' בראב"ן סי' ע"א וע"ש עוד ס"ס צ"ט וסי', ק"י ובת' מהר"ם ב"ב סי' ת"א.

תוד"ה דינא הוא. ומקשים מאי נ"מ שיטעון עמו ראובן ולא שמעון מה ירויח שמעון בכך כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ד,

בא"ד וא"ל דנ"מ כגון עדים המקיימין את השטר של בע"ח קרובים לראובן ואין קרובים לשמעון כו', ע' קצוה"ח סי' ל"ז סק"ה.

בא"ד מ"מ תקשי מדאמר שמואל התם המוצא שטר הקנאה בשוק כו' אלא אית לן למימר כגון דליתיה ללוה דלא טעין מזוייף כו', ע' קצוה"ח סי' מ"ו סק"ד.

תוכן העניינים

אור הישר על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה