אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פו.
המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כו', ע' מה שהאריך בזה בראב"ן סי' מ"ז מ"ח וע"ע בת' מהר"ם ב"ב סי' קכ"ח וסי' שי"ן ובת' הרא"ש ריש כלל ס"ט.
שם ואי פיקח הוא מקרקש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה, ע' תמים דעים להראב"ד סי' ס"א.
שם מאן דלא דאין דד"ג מגבי ביה דמי ניירא בעלמא. ע' קצוה"ח סי' ס"ו סקכ"ח
שם הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמי. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קל"ו ובמש"כ בחידושי לב"ק צ"ח ע"ב.
שם לבע"ח מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רס"ו וע"ע בשערי תשובותיו שער שני סי' ע"ב ובת' הרמ"א סי' ט'.
שם ואי לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבע"ח יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רנ"ט וסי' רס"ב של"ד ובת' הרא"ש ריש כלל ע"ט ושם סי' י"א ובת' הגרע"א סי' קל"ג.
שם ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף כ"ו ושם סי' אלף קכ"ב וסי' תתקמ"ב ובת' מהר"ם ב"ב סי' מ"ז וסי' תת"ד תתקנ"ט ושם תתקס"ט ובמהרי"ק סי' כ"ט ובת' הריב"ש סי' כ"ב. שם א"ל ר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי א"ל תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במי"ע כו', ע' מיוחסות סי' פ"ח ובת' מהר"ם ב"ב סי' רנ"ח ובת' מהריח או"ז סי' קצ"ה ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' צ"ד ובת' ח"צ סי' א' ובס' שערי ישר שער חמישי פ"ב וע"ע בת' הרא"ש כלל י"א סי' ז' ובת' הריב"ש סי' צ' וסי' תפ"ד.
רש"י ד"ה פריעת בע"ח מצוה, מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. ע' משה"ק על דבריו בשטמ"ק והביא דעת הראשונים האומרים דמקורו הוא מן יוציא אליך העבוט ע"ש. וכה"ד הרשב"ם בב"ב קע"ה ע"ב בד"ה שיעבודא דאורייתא, ובת' הרדב"ז ח"ב סי' תר"י כתב בשם הרמב"ם דמקורו הוא מן והשיב את הגזילה
תוד"ה תיזיל. ומסיק דבדשמואל קא מיפלגי דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כו', ע' בקהלת יעקב להגאון בעל נה"מ בחידושיו לאה"ע סי' כ"ח סי"ט.
תוד"ה לבע"ח. אור"ת דג' דינים חלוקים למלוה ולניזק ולשכיר כו', ע' בתוס' ב"ק ד"ט ע"א ד"ה ר"ה ושם מ"ו ע"ב ד"ה ה"ג ובב"ב צ"ב ע"ב ד"ה אי ובר"ן בחידושיו לב"מ קי"ח ע"א
תוד"ה לאשה. דאפילו לאחר מיתה יהבינן לבע"ח קרקע או אפילו מטלטלין אחר תקנת הגאונים שתקנו דאשה ובע"ח גובין מטלטלין כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתקכ"ט ובנובי"ת חח"מ סי' ל"א ובחזקה רבה האה"ע סי' מ'.
בא"ד ואפילו קדים זמן הכתובה לזמן השטר כיון שלא תקנו שתטרוף מן הלקוחות כו' והוי כאילו זמנן שוה. ע' תומים ר"ס ק"ד.
תוד"ה פריעת. דאשכחן דכופין במצוה דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת דאמרינן בהשולח דכופין את היורשים ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב וסי' רס"ד ובת' מהר"ם אלשיך סי' י"ד.