אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לד:
דשאני הכא דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם, ע' רמב"ן ומג"א לסה"מ שרש שמיני,
שם כסבורין של אביהם היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול. ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ו'.
שם מאן דמתני לה ארישא כש"כ אסיפא ופליגא דר"פ ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא והיינו דר"פ, ע' ש"ך חו"מ סי' שמ"א סק"ו ובת' באר יצחק חח"מ סי' ג'.
שם ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה ור"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור, ע' בת' חות יאיר סי, קס"ו.
רש"י ד"ה היתה פרה שאולה. ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה כו' ע"כ, אבל בראב"ן סי' ע"ח גריס לה ע"ש.
רש"י ד"ה כל ימי שאילתה כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים, אין חייבין באונסה דאינהו לאו שואלין נינהו עלה ע"כ. והנה לפ"ז קשה בדברי רבא מרישא אסיפא, דהא במאי דקאמר משתמשין בה כל ימי שאילתה, החידוש בזה בזה דלא יוכל המשאיל לאמר לאביכם השאלתי את הפרה על משך זה ולא לכם וכן מבואר בהדיא בת' הרשב"א ס' אלף קמ"ה ע"ש והשתא כיון דפטורין מאונסין משום דאינהו לאו שואלין נינהו עלה כדפירש"י, א"כ מה"ט גופה יש מקום להמשאיל לחזור משאילתו בטענתו דכל זמן שאביהם היה קיים היה משועבד לחיוב אונסין משא"כ בניו אם יהיה מקרה אונס בפרתו במשך היותה אצלם הלא יפטרו ואיך פסק דבא ברישא דמשתמשין בה כל ימי שאילתה, ומסתימת לישנא דרבא דאמר משתמשין בה כל ימי שאילתה, משמע דשום טענה מצד המשאיל לא תועיל לו לסלקם מרשות ההשתמשות, ובזולת חידושא דר"י ז"ל בתוס' הוה משמע מפשטות דברי רבא דגם מאבידה וגניבה היו פטורין היורשין ע"ש, ואיך היה אפשר דבכ"ז לא יוכל המשאיל לחזור משאלתו וצ"ע כעת.
תוד"ה אבל ארישא, וי"ל דהתם פשע בה האב שהי"ל לומר לבניו שאינו שלו כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א ס"ס ס"ד ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רס"ד.