אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לא.
בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה כו', פי' משעת ההגבהה למטרת האכילה, וע' בת' הרא"ש ריש כלל ס"ד.
שם התם אי אפשר להנחה בלא עקירה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ד.
רש"י ד"ה דאי בעי גחין למטה מג"ט ואכיל כו', ע' בתוס' ובשטמ"ק ובקצוה"ח סי' רס"ח סק"ב ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' ה' ובס' עולת שמואל ח"א סי' י"ז.
תוד"ה שעקירה. והשתא ר' ירמיה לית ליה דהגבהה צורך ניסוך הוא כו' ע"כ. והנה עפ"ז מיושב הא דאיכא למידק בגיטין נ"ב ע"ב, דקאמר דשמואל דאמר מערב ל"ק מנסך משום דמנסך קלבד"מ ורב דאמר מנסך ממש ס"ל כר' ירמיה דמשעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ע"ש, והשתא קשה אחרי דע"י דברי ר' ירמיה נסתלק טעם דקלבד"מ א"כ מ"ט דשמואל דלא אמר מנסך ממש כלשון המשנה שם. אולם לפמש"כ התוס' הכא י"ל דשמואל ס"ל דהגבהה צורך ניסוך הוא או דס"ל דאפשר לניסוך בלא הגבהה. וע. בחו"מ ס"ס שפ"ה ובמפרשים שם.
תוד"ה דאי בעי. וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס בידו כו', ע' תוס' ב"ק כ"ט ע"ב ד"ה אלא א"ר אשי ובאגודת אזוב חי"ד סי' ט"ו אות ח'.
בא"ד וה"ה דהמ"ל דאפשר לאכילה בלא הגבהה כגון אם תחבה לו חבירו. ע' בתוס' לעיל ד"ל ע"ב ד"ה ואי דלא מצי ובב"ק ד"כ ע"ב ד"ה הא איתהנית ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בדו"ח להגרע"א מערכה חמישית.
תוד"ה אבל לכתף מאי פטור, אפילו הוי לכתף חייב הוי מצי למיפרך כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שפ"ב.