אור ברסלב

אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כד:

דף כד.

איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין כו' ר"ה ורב חסדא ח"א מעלין וח"א אין מעלין. ע' ש"ך חו"מ סי' מ"ט ס"ק ס"ו ובת' הגרע"א סי' קי"ז קי"ח ובקצוה"ח סי' כ"ח סק"י וע"ע בת' ח"צ סי' ל"א.

שם אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא. ע' תוס' שבת קי"ח ע"ב ד"ה אילו היו ובט"ז ומג"א ר"ס קכ"ח ובשעה"מ פי"ט מה' שבת ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך וע"ע בת' עונג יו"ט סי' ט"ו.

שם הלכתא מאי א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה כו'. ע' שעה"מ פי"ט מה' שבת.

שם אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"ב.

רש"י ד"ה דאיסור עשה כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה. הנה בט"ז ומג"א ר"ס קכ"ח האריכו דלא תקשה מהך דהכא ע"ד התוס' בשבת קי"ח ע"ב שכתבו דזר העולה לדוכן אין בזה איסור רק משום ברכה לבטלה. ועמש"כ בזה הגאון בעל הפלאה בסוגיין. אולם בתוך דבריו הביא דעת ספר החרדים שכשם שמצוה על הכהנים לברך את ישראל כמ"כ מצוה על הישראלים להתברך מן הכהנים, ולא הביא דאין כן דעת הרשב"א בחידושיו לסוכה ל"א ע"ב שכ' להדיא דאין על הישראל חיובא להתברך מצוה דכהן הוא ע"ש. אולם הגאון בעל הפלאה הביא ראיה לדעת החרדים מיבמות ד"כ ע"א דהש"ס פריך דעשה דיבמה יבא עליה תדחה לל"ת דאלמנה לא יקח דכהן גדול, דלכאורה קשה טובא איך היא עוברת על הל"ת אם אין המצוה עליה נמי. ובע"כ דאע"ג דבקרא כתיב יבמה יבא עליה מ"מ גם היא קשורה במצוה זו. וה"נ אע"ג דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו מ"מ המצוה על הישראל להתברך כמו על הכהן לברך ועמש"כ בחידושי ליבמות שם.

אמנם לעד"נ דאפילו לדעת החרדים אין ראיה מדין יבום לברכת כהנים. דהתם משום דהיא אשה פרטית בשותפות המצוה המוטלת עליו שפיר יש מקום לאמר דגם היא קשורה במצוה זו. דבלעדה תבטל גם המצוה דרמי רחמנא עליו משא"כ ברכת כהנים שנצטוו אהרן ובניו לברך לבני ישראל. הרי מצוה כללית היא ועיר שכולה כהנים מברכים לאחיהם שבשדות, והמצוה תוכל להתקיים גם זולתו בביהכ"נ אחר אי בעיר ומדינה אחרת, ולפ"ז שפיר י"ל דאין על הפרט מישראל שום מצוה להתברך כנלע"ד.

כן על עצם הראיה שהביא בהפלאה מיבמה ג"כ אני דן דלענ"ד כיון דרחמנא אמר ויבמה ודרשינן לקמן נ"ד ע"א בין בשוגג בין באונס בין בעל כרחה. לפי"ז אין אנו צריכין גבי דידה שום עקירת לאו.

שוב עיינתי בס' חרדים במ"ע מה"ת בפה ובקנה פרק ד' אות י"ח מצאתי שכ' בזה"ל לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את ב"י וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבא לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל, ומשמע דמזה הבין בהפלאה דכוונת החרדים לומר דמ"ע על הישראל להתברך, ולע"ד בלתי מוכרח לפרש הכוונה על מצות עשה. אלא כוונתו דאע"ג דאם אין ישראלים בביהכ"נ ג"כ חלה ברכת הכהנים על אחיהם שבשדות כדאמרינן בסוטה ל"ח ע"ב. אמנם ישראלים אלו שהעמידו א"ע פניהם כנגד פני הכהנים הם נמי בכלל המצוה. שלא כמו אחיהם שבשדות, דעצם המצוה כך היא כדתניא בספרי אמור להם פנים כנגד פנים כו' ע"ש, וכ"כ החנוך מצוה שע"ח ונוהגת מצוה זו בכ"מ ובכ"ז בכהנים כי עליהם מצוה זו לברך את ישראל עכ"ל, ולשון זה סובל כדעת הרשב"א הנ"ל דאין על הישראל שום מצוה להתברך מצוה דכהן היא.

ואף אם נניח דגבי ברכת כהנים הוי הישראל שותף אל הכהן במצות הברכה. איך נוכל לאחוז בזה ככלל שריר וקים בכל מצוה דאורייתא כזו, חלא אשכחן דעל האחד היא מצוה והשני לא די שאינו מצווה אלא שיוכל ג"כ להיות כמפריע כמו גבי אונס דרחמנא אמר לו תהיה לאשה ואפ"ה יפה כחה לאמר לא בעינא ומעיקר מ"ע דרמי עליה כדאמרינן לקמן ד"מ ע"א. וכן בכבוד אב ועמידה בפני רבו דרמי על הבן והתלמיד. והאב והרב שמחלו על כבודם כבודם מחול, ועמש"כ בחידושי ליבמות שם וע"ע במשך חכמה לפ' נשא בפסוק כה תברכו ובת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים מאמר שני ובת' דבר אברהם סי' ל"א

רש"י ד"ה גדולה חזקה, שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו ע' חזקה רבה חי"ד סי' פ"ב וסי' צ.

רש"י ד"ה קדשי הגבול. תרומה שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים ע' בת' הרשב"א סי' תכ"ב.

תוד"ה אמנה. וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש ודאי אכולא מילתא קא מסהדי כו', והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין כו'. ע' תומים סי' מ"ט סק"י ובקצוה"ח שם סק"ו.

תוד"ה שאני הכא ועוד שלא מצאו כתבם והיכא דאיתרע חזקה אין מעלין לכו"ע כו. ע' בס' חזקה רבה חא"ח סי' מ"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה