אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פ.
לחד אבר חיישינן לכוליה גופא לא חיישינן, ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' א'.
שם בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרי והיא הסריס לא חולץ ולא מייבם כו', ע' בת הרשב"א סי' תתצ"ח.
שם אתמר אכל חלב מבן י"ב ויום אחד עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה, ע' מה שהאריך בזה בנובי"ק חאה"ע סי' ו' וע"ע בחידושי הגאון מהר"ח הלוי ז"ל פ"ב ה"ט מה' אישות.
שם אין הסריס נידון כבן סו"מ לפי שאין בן סו"מ נידון אלא בחתימת זקן התחתון כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ד.
תוד"ה ולאחר מכאן הביא שערות. רביתא נקט דאע"פ שהביא שערות לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שהיה קטן כו', ע' בס' אור גדול סי' ז' אות י"ב.
תוד"ה נעשה סריס למפרע. ולקי על חלב שאכל דלא חשיב הת"ס אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קידם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה, והק' בשיש שמעתא א' פ"ג לשיטת הרמב"ם דספק מותר מן התירה א"כ היכי משכ"ל למלקות כיון דעכשיו ספק הוא ומותר לאכול חלב מן התורה וזכאי ורשאי באכילתו א"כ נהי דאח"כ איגלאי מילתא שהיה גדול למפרע כיון דבדין לא אכל חלב למה ילקה ע"ש.
ולעד"נ דלפ"מ דמסקו התוס' וז"ל ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו עכ"ל, וא"כ אין מקום לקושית הש"ש דהא התוס' מחלקים הכא על אתר דלא נקרא התראת ספק רק ספק קבוע דספיקו לא יתברר לעולם כמו בהכה זה וחזר והכה זה משא"כ ספק דבסוגיין דהוא רק ספק לשעתו העומד להתברר התראתו אינה נקראת התראת ספק דהספק הוא רק להמתרה בשעתו, ולכן אחר הבירור איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה. וזהו מאי דדייקו מדברי רב גופיה שאמר נעשה סריס למפרע היינו הבירור המאוחר מהפך את הספק המוקדם לודאי דנימא שהיה גדול בשעת ההתראה ולהכי לקי על אכילתו לדעתיה דרב. ולפ"ז לא פגע ולא נגע ספק דבסוגיין לכל ספיקא דאורייתא דספיקם לא עתיד להתברר לעולם. דרק בספק אמתי וקבוע כזה הלכה תורה בספרים לקולא משא"כ בספק דהכא דבשעת הבירור נהפך לודאי מראשיתו שפיר י"ל עכ"פ לרב דבו החמירה תורה גם בזמן הספק לב"י לחשבו להתראת ספק.
כן לא אדע איך להרכיב הא דבסוגין עם דעת הרמב"ם, דהכא כל הנידון הוא אליבא דמ"ד התוס' ל"ט התראה והרמב"ם פסק בפט"ז ה"ד מה' סנהדרין דהת"ס שמיה התראה ועוד דהרמב"ם ף בספ"ט מטומאת מת שהקיל בספיקא מן התורה שם גופה כתב דדבר שחייבין על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה וע"ש בכ"מ, והשתא הכא דאיירי באיסור חלב דזדונו כרת. בזה גם הרמב"ם מודה דספיקו אסור מה"ת ולהכי לקי עלה וע"ע בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' י"ג ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קנ"ו ובס' שערי ישר ש שער הספקות.
תוד"ה אילונית לשמואל ניחא כיון דימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ו' ושם מ"ת סי' מ"ג.
תוד"ה והא תניא. והיינו אפילו גמרו דאינו יוצא מתורת נפל כו' ואסור לטלטלו, ע' בת' הגרע"א סי' צ"ח.