אור ברסלב

אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סה:

דף סה.

היא מהימנה דאם איתא דלא אפלה נפשה בניפלי לא מחזקא, ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ט ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תולדות סי' י"ח אות ו'.

במשנה האיש מצווה על פו"ר אבל לא האשה כו' ע' בת' הגרע"א סי' ע"א ע"ב.

שם רב יוסף אמר מהכא כו' פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו, ולכאורה מדוע נאיד ר"י מילפותא דראב"ש דהוא תנא כמש"כ בחידושי בסמוך, די"ל דלדידיה בע"כ אתינן לתירוצא דר"ג בר יצחק וכבשה כתיב, ואפשר דאיהו ידע דראב"ש ס"ל י"א למסרת. ולכן יליף רב יוסף מהאי קרא דמצי קאי גם לכל הני תנאי דס"ל י"א למקרא. ואכתי איכא למידק קצת לפ"מ דמשמע במנחות ע"ט ריש ע"ב דראב"ש ס"ל כאבוה וע"ש תוד"ה ומי. וראב"ש ס"ל הכא י"א למסרת דאל"ה קשה וכבשוה תרתי משמע. ואילו ר"ש סבר בסנהדרין ד"ד ע"א י"א למקרא ע"ש וצע"ק ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך ע"ד התוס' ד"ה ולא קאמר וע"ע משך חכמה לפ' נח בפסוק פרו ורבו.

שם וא"ר אילעא משום ד"א ב"ר שמעון כשם שמצוה על אדם לאמר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לאמר דבר שאינו נשמע כו'. וקשה דבירושלמי סוטה פ"ח ה"ב ושם בתרומות ספ"ה ובחגיגה ספ"א הוזכר מאמר זה בשם אמוראים, והכא חזינן דכבר אמרה ראב"ש שהיה תנא כדכ' התוס' בחגיגה י"ג ע"א ד"ה ורגלי ע"ש וצ"ע.

שם אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידא ומרא לקבורה אמר כי הא ודאי כפינן. ע' בת' הרשב"א סי' תרצ"ג וסי' אלף קצ"ב ובמיוחסות סי'. קל"א ובת' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד.

רש"י ד"ה לאמר דבר הנשמע דכתיב הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל ממנו ע"כ, וזה מתאים עם דעת התוס' בשבת נ"ה ובע"ז ד"ד ובס"פ חזקת הבתים דכל מצות תוכחה הוא בספק אם יקבל התוכחה ממנו אבל אם ברור לו שלא יקבל אז אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"ש.

והנה בב"מ ל"א ע"א א"ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני א"ל הוכיח אפילו מאה פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מניין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ. ולפי פירש"י דהכא מנלן למילף מהאי קרא תוכחה מתלמיד לרב או ק' פעמים ואפילו תרי זימני, דילמא כולא קרא דהוכח תוכיח אתא דוקא למי שמקבל ממנו, אבל אם ברור לו שלא יקבל ממנו אפילו פעם אחת לא, ואליבא דר"א בר"ש הוא מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע ולר' אבא חובה וצ"ע כעת.

תוד"ה ולא קאמר פרו ורבו, אע"ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו כו' ע"כ. וקשה הלא הא דקאמר לאדה"ר פרו ורבו הוא משום דדיבר לאדם ולחוה ביחד, כדכתיב זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו, משא"כ בפ' וישלח שם דיבר השי"ת רק עם יעקב בפרטיות, משו"ה א"ל פרה ורבה בלשון יחיד, כן עצם הראיה של רב יוסף דהביא מהאי קרא דפרה ורבה דרק האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה בלתי מובן דילמא התם קאמר בלשון יחיד משום דהדיבור היה בפרטיות ליעקב ולה"ק בלשון יחיד וצ"ע כעת.

בא"ד ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה, ע' במהרש"א לסנהדרין ג"ט ע"ב ובשער התירוצים שם.

תוד"ה כי הא. פר"ח דכל הני דכופין מחמתה דוקא מנה ומאתים אית לה אבל תוספות לית לה כו, ע' מה שהאריך בזה בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' מ"ט.

תוכן העניינים

אור הישר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה