אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נט:
דהא א"ר אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ה ובנובי"ת חאה"ע סי' ה'.
שם ממ"נ אי בעולה הויא זונה נמי הויא כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"א.
שם א"כ אין לך אשה שכשרה לכהונה שלא נעשה מוכת עץ ע"י צרור, ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' מ"ס.
שם אלא אר"ז בממאנת, ע' בירושלמי דמכילתין פי"ג ה"א ובאור שמח פ"ד הי"ט מה' אישות.
שם ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא, ופירש"י לא ישא כהן גדול דכתיב בתולה יקח בשעת ליקוחין תהיה בתולה ע"כ והנה המל"מ פי"ז הט"ו מא"ב הקשה בקידושין ד"ט ע"ב דקאמר דאי מובעלה הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל כו' ע"ש, הלא אם נימא הכי, קרא דוהוא אשה בבתוליה יקח היכי משכחת לה הלא ביאה אינה קונה אלא בגמר ביאה והרי היא בעולה אלא ודאי דכסף לחוד קונה. וע' שעה"מ פ"ג ה"ה מה' אישות מש"כ בזה.
ולע"ד בפי' הגמרא עפמש"כ הרשב"א בחידושיו שם, דרבי דיליף מקרא דובעלה ס"ל כר' יונתן דלא צריך קרא לחלק, וכיון דממילא הן מחולקין נמצא דובעלה הוא קנין בפ"ע, אבל ר' יוחנן ס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק, והכא דאין מחולק כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה, ומשו"ה לפי הכלל בכולא תלמודא היה מקום לאמר, דהאי ובעלה קאי על כי יקח, והיינו דצריך שתי הפעולות ביחד, אולם אחרי דכתיב נמי בקרא בעולת בעל, דמיניה נוכל למילף דנעשה לה בעל ע"י בעילה. בע"כ מוכח דהאי כי יקח הוא קנין בפ"ע רק לכסף בלבד, נמצא דכמו לרבי כן לר' יוחנן, יוכל כה"ג לקדש אשה בכסף לחוד, אלא משמעות דורשין איכא בינייהו. דלרבי דס"ל ל"צ קרא לחלק ממילא מחולק תיבת כי יקח לקנין בפ"ע משא"כ לר' יוחנן לפ"מ דס"ל צריך קרא לחלק לפ"ז הוה משמע ליה פשטות כתוב זה, דובעלה קאי על כי יקח הקודם להצריך שתי הפעולות ביחד, אמנם אחרי דאית ליה נמי קרא דבעולת בעל להורות דביאה הוא קנין בפ"ע, ממילא דגם כי יקח הוא קנין בפ"ע. ובלא"ה מוכרחים אנו לפרש כן דאם לא כן תקשה משנתנו דריש קידושין דתנן האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה ואם נאמר דכוונת הכתוב כי יקח איש אשה ובעלה היינו דמקדש והדר בעיל. הרי דליתא רק שתי דרכים, ובע"כ דבין לרבי בין לר', יוחנן שלשה קניינים נפרדים הם, אלא דמר יליף קידושי ביאה מובעלה ומר מבעולת בעל, ועכ"פ אליבא דתרווייהו נשאר קידושי כסף קנין בפ"ע.