אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מח.
אמר רבא מ"ט דרשב"א דכתיב כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה כו', ע' שאגת אריה סי' נ"ג.
שם ת"ר וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה ר"א אימר תקוץ ר' עקיבא אומר הגדיל כו', הארכתי בזה בחידושי עה"ת פ' תצא וע"ע נובי"ק חי"ד סי' צ"ט
תוד"ה המפקיר. אבל הפקר שמסלק רשותו מועיל אפילו בעל פה כו' והפקר אינו אלא סילוק בעלמא כו' זה כתבו נמי בגיטין ל"ח ע"ע ע"ש, ולטעמייהו אזלי בב"מ די"ב ע"א בד"ה ויצא במש"כ דבמתנה איכא דעת אחרת מקנה משא"כ בהפקר דמיד כשיצא מידו ליכא בשעת זכייה דעת אחרת ע"ש, והטעם משום דאינה אלא סילוק, וכשהפקיר נסתלק רשותו ובשעת הזכייה ליכא מאן דמקני ליה. וזה מתאים עם שיטתם בב"ב קל"ח ע"א. דהא דאר"ל בכריתות כ"ד הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה, דאיירי בשתק ולבסוף צווח אבל צווח מעיקרא לא קנה ויחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה ע"ש, וא"כ בע"כ מאוגד הנותן למתנתו עד שזוכה המקבל, דאם לא יקבל הרי הוא שייך עדיין להנותן ואין לשום זולתו חלק בזה, ועמש"כ בחידושי לנדרים מ"ג ע"א.