אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מד.
וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ע"ל ק"א ע"ב תוד"ה וקראו ובת' שיבת ציון סי' צ"ז ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ב ע"א.
שם ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו כו' כלך אצל שכמותך כו', אולם אם אמר אעפ"כ אני רוצה ליבמה כי יש לי במה לפרנסה אין כופין אותו לדברי הפוסקים דמצות יבום קודמת אלא יעשה מה שלבו חפץ אחרי שהב"ד קיימו מה ש שמחוייבים לדבר, כדכ' בת' הרא"ש כלל נ"ב סי' ו'.
שם אי הכי אפילו טובא נמי עצה טובה קמ"ל ד' אין ספ' לא כי היכי דנמטייה עונה נה בחדש. נ"ב דעפ"ז מובן ג"כ השיעור במשנה דכתובות צ"ג ע"ב מי שהיה נשוי ד' נשים דהתוס' דייקו שם על מספר ארבע ע"ש וע"ע במשך חכמה ר"פ עקב.
שם היינו טעמא דר"ע דא"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו, ע' משך חכמה לפ' אמור בפסוק גרושה מאישה ד"ה שם בתו"כ.
רש"י ד"ה אם בא יבם לחלוץ חולץ לפסולה ולא יפסול את הכשרה לכהונה כו', ע' שאגת אריה סי' צ"ג.
תוד"ה כל שאינו וייל דהתם בני חליצה נינהו אלא דפומייהו הוא דכאיב להו. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קס"ד.
תוד"ה אלמה לא. הקשה ה"ר י"ט ב"ר יצחק אכתי צרת צרה היכי משכחת לה כו', ע' בס' דורש לציון דרוש ו'.
תוד"ה דלמא י"ל דנהי דאין חשיב סתם מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד כו', ע' בתוס' לעיל מ"ב ע"ב ד"ה סתם.