אור הישר על יבמות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כ:
ואס"ד חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא לייבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו, ע' נובי"ת חא"ה סי' קל"ה קל"ו ובדורש לציון דרוש י"ג.
שם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, ע' בתוס' לעיל ע"א ד"ה יבא עשה ובנוב"י קמא חא"ח סי' ל"ה.
שם דאר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ד ושם חלק ד' סי' ר"פ ובמיוחסות סי' קל"ו.
שם הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת מיתיביה ואם בעלו קנו תיובתא, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ' ובת' עונג יו"ט סי' א'.
רש"י ד"ה סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו כו'. וכן פירש"י לקמן ע"ה סע"א דסריס חמה בידי שמים הוא מחמת חולי, והתוס' הכא בד"ה פצוע שכתבו דסריס בידי שמים שלא היה להם שעת הכושר ע"ש. והוא כלשון המשנה לקמן ע"ט ע"ב על סריס חמה דזה משמע דוקא ממעי אמו, וע' מה שהאריך בזה הגר"ח ז"ל בחוט המשולש סי' י"א.
תוד"ה אטו. לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור כו'. ע' מל"מ פט"ו ה"ד מה' אישות ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' יוד אות ט' ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ע"ח.