אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קל:
א"ר חסדא המזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם, ע"ל דקל"ה ע"א רש"י ד"ה פטור ובדקל"ז ע"ב תוד"ה עד ובמה שהאריך מאד בסוגיא זו חתני הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א בספרו לסדר זרעים במס' תרומות.
שם מ"ט איבעית אימא דכתיב זה ואב"א משום דהו"ל ממון שא"ל תובעים ולכאורה איכא למידק אם יש לנו למילף מקרא מדוע צריך לסברא. ועוד הלא קרא דזה איצטריך ליה בסוגיין למעט חולין מחיוב דחזה ושוק.
ונלע"ד עפ"מ דרב חסדא גופיה קאמר במנחות דק"ו: ע"א דרבי סבר אסור להכניס חולין בעזרה, ורבנן סברי מותר. והכא דקאי אליבא דר"ח, ולפ"מ דלדידיה פלוגתא דתנאי היא, והכרעתו לגרמיה בזה לא נודע לנו. לפ"ז שפיר איצטריך בש"ס אליבא דר"ח להני תרי שינויי. דאי ס"ל לר"ח כסוגיא דידן וכרבי דאסור להכניס חולין בעזרה. א"כ בלא"ה אין מקום לאמר דחולין יהיו חייבין בחזה ושוק. דאינהו בעו תנופה מגזה"כ, ובחולין לא אפשר, ולפ"ז שפיר אייתר ליה הא דכתיב זה למעט מזיק מתנות כהונה, משא"כ אי ס"ל לרבנן דמותר להכניס חולין בעזרה. ומשום דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, א"כ הא אפשר חזה ושוק של חולין בתנופה מגואי, לפ"ז בהכרח איצטריך ליה קרא דזה למעט חולין מחזה ושוק, והשתא מהיכן פסיקא ליה לרב חסדא דמזיק מתנות כהונה פטור, אין זה רק מצד הסברא דהו"ל ממון שאין לו תובעין, שוב מצאתי בלב אריה שהרגיש בכעין מש"כ, אך דבריו בכלל שם בלתי מובנים כמבואר למעיין שם.
ובספר הארוך מש"ך סי' ס"א כתב דאיכא נפקותא בהנך תרי לישני, היכא שנתן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן ידוע, דללישנא דמפיק לה מזה פטור, דהרי לא חייב הכתוב תשלומין. וללישנא דהוי ממון שא"ל תובעין הכא יש לו תובעין וחייב, וע"ש בהגהת מנחת אהרן.
ולולא דבריו היה נלע"ד דאפשר דלא עדיף נותן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן אחד ידוע, מסתם מכירי כהונה, דעל הנתינה לעולם אין מקום אפילו לחלות הקנין, דאין אדם מקנה דבר שלב"ל, ומכש"כ בדברים. ותיכף כשבאו לעולם גם סתם מכירי כהונה חשבינן למוחזק כדמשמע בגיטין ד"ל ע"א, ונותן מתנה נמי מותר לחזור בו כדאמרינן בב"מ דמ"ט ע"א, וגם במתנה מועטת אין בו אלא משום מחוסרי אמנה כדפסקינן בחו"מ סי' רמ"ט, ולפמש"כ התוס' בב"ב דקכ"ג ע"ב ד"ה הכא, דבמכירי כהונה אם רצה יכול לחזור בו ע"ש, והכא במזיק מתנות כהונה בידים או אכלן אין לך חזרה גדולה מזו, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ח סי' ע'. ולפי כל הנ"ל אפילו בנותן כל מתנותיו מכאן ולהבא לעולם לכהן ידוע, נמי חשיב ממון שאין לו תובעין, מצד אפשרות החזרה, וצ"ע כעת.
שם משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין, ע' במרדכי ב"ב פ"א רמז תק"ג ובת' מהר"ם ב"ב סי' קצ"ו וסי' תשנ"ב ובת' הר"ן סי' ב' ובת' פני יהושע ח"ב חח"מ סי' ק"ג ובשער המשפט סי' פ"ז ס"ק כ"ו.
שם למאי הלכתא לאו להוציאן בדיינין לא לחולקן בדיינין כו', ועפ"ז הא דתניא בספרי שפטים וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים ע"ש צ"ל דהתם נמי האי יוצאות קאי על החלוקה בדיינים. וצ"ע כעת.
שם מנין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה דכתיב ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו', והנה בסנהדרין ד"צ ע"ב ובשאילתות פ' קרח סי' קל"א הגרסא תרומה, במקום מתנה דהכא, אמנם משמע דגרסא דהכא עיקרית, דקא מייתי אהא דמתנות וזרוע לחיים וקבה, וע"ל דק"ד ע"ב ובמנחות די"ח ע"ב בתוס', וכ"מ מדיליף מקרא דלתת מנת לכהנים וגו' דהוא בדברי הימים, ולא מן הכתוב בתורה ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, וכדדייק בסנהדרין שם וכי אהרן לעולם קיים כו' מה אהרן חבר אף בניו חברים ע"ש. ובע"כ משום דהאי קרא בתרומה כתיב, ואיהו בעי למילף על כל מתנות כהונה. משו"ה בחר יותר בקרא דדברי הימים דהתם כתיב לתת מנת וגו'. אכן אפ"ל נמי דר"ש ב"נ דהכא ס"ל דהאי ונתתם לאהרן מורה על תחיית המתים כדאמר התם. לכן דריש מקרא דדברי הימים, וע' במד"ר תצוה פ' ל"ח ובת' הריב"ש סי' צ"ד ובת' אבקת רוכל סי' ג' וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' רצ"ג ובבאר שבע לסנהדרין שם ובת' חיים שאל ח"ב פי' מ"ב אות ג' ד' ובברכי יוסף חח"מ סי' ב' סק"ד ובעונג יו"ט סי' קל"ה.
שם וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, ע' בחידושי הרשב"א ובת' הרדב"ז ח"א סי' מ"א ובשעה"מ פ"ח ה"ו מה' אישות.
שם א"ר חסדא מדת חסידות שנו כאן, וכמ"כ משני איהו גופיה בב"מ דנ"ב ע"ב ובשבת דק"כ ע"א, וע' תשב"ץ ח"ב סי' קל"א.
שם וחכ"א עני היה באותה שעה, ע' ס' חסידים סי' תתרמ"א תתרמ"ב.
שם מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלין וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו כו', בתו"כ אמור פרק ו' איתא להאי דרשה בלי שום חולק. ויל"ד לפ"מ דתניא בסנהדרין דפ"ג ע"א דטבל היא במיתה. ולר' נחוניא בן הקנה דעשה יוה"כ כשבת לתשלומין. ומה שבת דבמיתת ב"ד פטור מתשלומין כמ"כ יוה"כ דבכרת, משום דעכ"פ חיוב נפש הוא זה כדפירש"י בכתובות ד"ל ע"א, ולפ"ז ל"ל לדידיה קרא לפטור אוכל טבל מתשלומין. הלא בלא"ה הוא פטור, מפני חיוב מיתה דאיכא באכילתו, וע' ילקוט קרח סוף רמז תשנ"ה, וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה קא מעייל חולין לעזרה מידי דלא איתעביד ביה צורך גבוה ע"כ, נראה דאגב אורחיה הבליע רש"י בלשונו לתרץ קושית התוס', מהא דזבחים דרשאין הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין כו' ומהא דדרשינן במנחות יאכלוה שיאכלו עמה חולין כו', ומשו"ה פירש"י דהכא מעייל חולין בעזרה מידי דלא איתעביד ביה צורך גבוה, כוונתו לאפוקי התם דמפני הצטרפות החולין אל הקדש דאכילתה היא מ"ע, דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם כדפירש"י בפסחים דנ"ט ע"א, נעשה גם החולין קדש והוא צורך גבוה, כדאמרינן ביומא דס"ח ע"ב שאני אכילה דצורך עבודה היא, וע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תרע"ט ומש"כ בחידושי ע"ד התוס' ד"ה אי.
רש"י ד"ה המזיק מת"כ קודם שנתנן לכהן השליכם לאור או לים ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' ל"ט כגון שהשליכם לאור או שאכלן פטור וכן הביא בתשב"ץ ח"ב סי' רצ"ג בשם המפרשים שאפילו פשע בהן פטור ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן מש"כ בה"ג ס"ה כסוי הדם וז"ל דהיכי דהוה נקיט מתנות או דמי מתנות ואבדו ליה לא מחייב לשלומי לכהן ע"ש, הלא לפמש"כ מאי איריא אבדו אפילו פשע נמי, וכסתימת לשון הש"ס המזיק מתנות כהונה וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה וכשיחזור ישלם הבא ראשון יכול לתובעו כו' ע"כ, וזה אינו סותר למאי דאמרו בירושלמי פיאה פ"ה סוף הלכה ג' אמתניתין דבעה"ב שהיה עובר כו' כשיחזור ישלם ולמי הוא משלם א"ר יונה לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם כו' ע"ש, דאפשר גם כוונת רש"י הוא דצריך לשלם לעני ראשון הבא מאותה העיר שנטל.
והנה בתרומות רפ"ח תנן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר' אליעזר מחייב קרן וחומש כו', והק' בטעם המלך ה' ביאת מקדש לפ"מ דאר"ח בסוגיין המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, א"כ כשנמצא שאינו כהן אבל עכ"פ גם כהן אחר לא זכה עוד. ולפ"ז למי מחייב הקרן וחומש ולמי ישלם, ותירץ דהא דא"ר חסדא מזיק מת"כ או שאכלן פטור דוקא כשאכלן במזיד אבל אם בשוגג אכל התרומה ודאי מחייב קרן וחומש משום כפרה. וא"כ מפריש הקרן וחומש והקרן משלם לעצמו וחומש למי שירצה דר-"א סובר דהאי נמי מקרי בשוגג כו' ע"ש. וכמה מן הדוחק יש בתירוצו דהא אפ"ל כמו שמשלם החומש למי שירצה כמ"כ ישלם גם הקרן למי שירצה. וכפשטות לשון ישלם דמשמע לאחרים, ולא להפריש ולהניח לעצמו. וא"כ אין מקום לקושיתו מעיקרא די"ל בכוונת ר"א ישלם למי שירצה, ועוד דלפי תירוצו יהיה חמור שוגג ממזיד, דבשגג משלם קרן וחומש, ובמזיק מתנות כהונה בידים או אכלן פטור לר' אליעזר.
אכן לע"ד איני רואה התחלה לעצם קושיתו. לפ"מ דכל הקושיא על ר' אליעזר דתרומות היא מהא דקאמר ר"ח דמזיק מת"כ או שאכלן פטור. והנה בסוגיין כדהקשו בש"ס על ר"ח מהא דס"ל לר"א בפאה דבעה"ב העובר ממקום למקום כו' לכשיחזור ישלם, הרי דלא הוי ממון שאין לו תובעין. וקאמר רבא מדר' אליעזר ליקום וליתוב כו' פי' דר"ח לא ס"ל כר"א אלא כחכמים, ואהא דאפשר להקשות על ר"ח מחכמים תירץ ר"ח גופיה דהוא ממדת חסידות. ומזה חזינן דר"ח ל"ל כר"א וגם ר"א ל"ל דר"ח דהא איהו קאמר ישלם. והאי ישלם פירשו בירושלמי דפאה שהוא לעניי אותה העיר. ורש"י ביאר הכא לעני הבא משם ראשון. וכמ"כ י"ל בדעת ר"א דתרומות דמשלם הקרן וחומש לעניי אותה העיר ולעני הבא ראשון. וכן פירש"י לעיל בד"ה משפט דכהן ראשון התובען מוציאן מידו. וע' פלתי סי' ס"א סק"ה.
רש"י ד"ה וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים שלא הפריש תרומת מעשר ע"כ, ע' תו"כ אמור פרק ו' ובירושלמי תרומות פ"ו ה"א ובמל"מ רפ"י מה' תרומות ובס' עונג יו"ט סי' ק"ז.
תוד"ה אי, דכל חולין מדאורייתא אסור להביא בעזרה כו' זהו כפירוש הראשון ברשב"ם ב"ב דפ"א ע"ב. ועמש"כ בחידושי למנחות דמ"ח ודק"ו.
בא"ד ותימה דבפ' כל התדיר אמרינן כו' ולתת לתוכן תבלין של חולין כו'. ע"ל דל"ז ע"א תוד"ה כי ובמה שהאריך בזה המל"מ פ"ב ה"ג מה' שחיטה ובס"ה מעילה.
בסה"ד וכן לחם לצורך תודה שהוא הכשר קרבן כו', ע' זבחים דע"ו ע"ב תוד"ה לוג ובפנים מאירות וחק נתן שם ובתמורה דכ"ג ע"א תוד"ה אוכלין ומש"כ שם בחידושי.
תוד"ה ואב"א משום דהו"ל ממון שא"ל תובעין ולהאי לישנא אייתר וזה יהיה כו' שמתנות דין כו' התוס' נשמרו בדבריהם דלא תקשה לפי הני תרי שינויי בסוגיין. כדהקשה הש"ס ר"פ הפרה ובכתובות דכ"ב ע"א ל"ל קרא סברא הוא וה"נ לתירוצא בתרא דהוא משום ממון שא"ל תובעין. א"כ קרא דוזה ל"ל, ולהכי כתבו דלהאי לישנא אתי קרא שמתנות דין ואין חזה ושוק דין כו'.
בא"ד בדיני שמים מיהא מיחייב ולל"ק דדריש ליה מוזה אפילו בד"ש נמי לא מיחייב, וכ"ה נמי דעת הרא"ש וע' בר"ן וחידושי באר שבע בסוגיין ובטעם המלך פ"ה מה' גניבה.
תוד"ה מנין ואין לפרש לכל כהן בין לאנשי משמר בין לשאר כהנים דהא בירושלמי כו' ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ד.
תוד"ה תנא תני ישלם, וא"ת והאמר בפ"ק דב"ק ד"ז א"ל אביי מי כתיב ישולם ישלם כתיב מדעתו כו', וכן הק' התוס' בב"ק שם, וע' בנחל יצחק סי' ל"ט סימן ב' ענף א' ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ה.
בא"ד ומפרש ר"ת דה"ק תנא תני ישלם לר"א ורבנן פליגי כו'. ע' פלתי סי' ס"א סק"ה.