אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קכח:
מהו שתעשה יד לחברתה תיקו, ע' ברמב"ם וראב"ד פ"ח ה"ג מה' ע"ז ובת' רדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ס"ו.
שם איכא בינייהו בשר הפורש ממנו דאילו כו', ע"ל דקכ"א ע"ב וברש"י ד"ה כפורש ובר"ש כלים פ"א מ"ב ובטהרות פ"א מ"ה ובבאר יצחק חא"ח סי' י"ט. שם ואיזו זו טרפה ששחטה. ע"ל דע"ד ע"א ודפ"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי שם.
שם א"כ לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן הבהמה ש"מ תרתי, ע' ברכי יוסף חי"ד סי' קמ"ו.
שם ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין כו', בתו"כ שמיני פרשה ד' הגרסא ת"ל נבלה מה נבלה שאין לה חילופים כו'. אולם לא רק שינוי הלשון הוא בזה, עד שנופל לאמר דמענין אחד נדרש. דהא בהאי קרא המובא בש"ס מסיק נמי הנוגע בנבלתה והאוכל מנבלתה, אכן נראה דהדרשות בשם ריה"ג בש"ס ובתו"כ הן משני כתובים נפרדים. דבגמרא הביאו דרשה זו מקרא דוכי ימות מן הבהמה דהוא בפ' שמיני י"א ל"ט, ובתו"כ הובאה מקרא ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם שם י"א כ"ד וצ"ע.
שם כוליא וניב שפתים איכא בינייהו. הו"מ למימר נמי חוט השדרה, וע' באר יצחק חי"ד ס"ס ו' ובעונג יו"ט חי"ד סי' ס"ו ובת' אחיעזר חי"ד סי' ב'.
רש"י ד"ה ומניח את חלק חבירו דהא כתיב ונתץ את הבית ולא שני בתים כצ"ל אמנם בר"ש וברא"ש נגעים פי"ג מ"ב כתבו וז"ל נותץ את שלו כדכתיב את אבניו שלו ואת עציו שלו ע"ש, ולכאורה הלא בתו"כ מצורע פרק ה' נדרש אבניו שלו. ומדוע נאיד רש"י מדרשת התו"כ, ונלע"ד דהר"ש והרא"ש מפרשים אבניו שלו של בעל הבית. ולאפוקי של חבירו, ורש"י מפרש בתו"כ אבניו שלו, היינו של הבית, דבית לשון זכר הוא כדכתיב כי תבנה בית חדש, ולשון התו"כ משמע יותר כפירש"י, דהכי תניא התם אבניו שלו ועפר שלו ועצים שלו מלמד שהוא גורר ומוציא את אבניו כל אבנים שנבנו עמו כל עצים שנבנו עמו ע"ש, והשתא כמו דלשון שנבנו עמו מורה בהדיא עם הבית. ואתא לאפוקי בזה בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר ונראה בו נגע ואח"כ הביאו בו אבנים ועצים ועפר שהוא טהור כדתנן בנגעים פי"ב מ"ב, כמ"כ תתפרש אבניו שלו היינו של הבית, אכן הכ"מ בפט"ו ה"ה מטומאת צרעת השמיט פירש"י דהכא לגמרי. וכתב רק הא דכתיב אבניו. והוסיף פירוש מדנפשיה דבנתיצה כתיב ונתץ לשון יחיד וצ"ע.
תוד"ה כוליא, וי"ל דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה כו', ע' נדה דנ"ה ע"א תוד"ה בשר.