אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קכד:

דף קכד.

דא"ר יוחנן ר' ישמעאל ור' דוסא בן הרכינס אמרו דבר אחד וכה"ג מצינו בב"ק דס"ט ע"א דא"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד. וכתבו התוס' שם ע"ב אסוגיא דהכא, דלאו ממש דבר אחד דבמגע דוקא אמרו דבר אחד אבל במשא פליגי רק משום דבמגע אמרו דבר אחד אין חושש אע"ג דלא שוו במשא כו' ע"ש.

והנה בדיוקא דתוס' אי אמרו ד"א ממש או לא, אין כוונתם רק לדיוק הלשון דדבר אחד, אלא נ"מ הוא נמי לדינא. לפמש"כ הרב הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד. כי כל מה שאמרו פלוני ופלוני אמדו דבר אחד אין הלכה כמותם אפילו הם מאה כי הם שיטה. וע' ב"מ דס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה, ובזה נ"מ אי ד"א ממש קאמרי בודאי דלית הלכתא כוותייהו. ואי לאו ממש אפשר דהלכה כמותם. אולם הרי"ף ובעה"מ הרמב"ן והר"ן בפ"ק דסוכה גבי סוכה דירת קבע האריכו למעניתם בכעין זה אי הוה שיטה, וע' בחידושי הרמב"ן לב"ב דע"ח ובר"ן לקידושין דס"ב ע"ב ובביאור הגר"א לחו"מ סי' רט"ו סק"י ובת' חו"י סי' צ"ד ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א ובברכי יוסף שם סק"ט ובת' הגרע"א ס"ס קמ"ד, ועמש"כ בחידושי לעיל דנ"ח ע"ב ולמנחות דנ"ז ע"ב.

ומה מאד נעימים בזה דברי הרשב"א בתשובה סי' שי"ד שכ' וז"ל כל כי הני מילי כללי נינהו ומחכמת מחברי התלמוד להודיע ענינים גדולים דרך שתיקה מתוך סדורן לבד כו' וה"נ כל שראו חכמים שבאותו הדור שאין הלכה ככל אותן שאמרו כך שלא יצטרכו להאריך ולאמר אין הלכה כפלוני שאמר כך ולא כפלוני שאמר כך תפשו להם דרך קצרה ודרך כלל אמרו פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד ומזה יודע שאותם שכללו ביחד וספרו עליהם שאמרו דבר אחד דעתם בכך לאמר שאין הלכה כמותם עכ"ל. וע"ש בסי' תל"א ותרפ"ח.

ומדי דברי בהאי כללא ובסוגיא דב"ק שם, זכור אזכור מאי דקשיא לע"ד התם, בהא דמקשה בגמ' אהא דקא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן כו' והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו, ופירש"י אלמא אע"ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו, ומשני לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט ופריך ומי אר"י הכי והאר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ור' דוסא נלקט קאמר כו' איפוך דר' יהודא לר' דוסא כו' אמאי אפכת מתניתא אפכא לר' יוחנן כו'. ולמש"כ בשם הראשונים הנ"ל, אדרבה כל דברי ר' יוחנן אמת צדקו יחדיו. ודוקא כמו שנאמרו בראשונה, דהא במאי דא"ר יוחנן דהגזלן אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו אין בזה שום חידוש. דסתם משנה היא בערכין דכ"ו ע"ב שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ועיקר חידושו היא בזה שהנגזל אינו יכול להקדיש, הרי היא שלו רק משום שאינו ברשותו. וזהו בהכרח דלא כצנועין ולא כר' דוסא, דאינהו נלקט קאמרי, הרי דס"ל לתרווייהו דאע"ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו. ולפ"מ דאיהו פליג עלייהו. שפיר קאמר ר' יוחנן לשיטתו צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד. להורות דאין הלכה כשניהם, ולפ"ז בע"כ כמו שנשנו כל הדברים לכתחלה בשם ר' יוחנן. מתאימים עם שיטתו בכל המקומות ואחרי כל אלה מה מקום לאמר בדצנועין כל המתלקט. ולהפך דר' דוסא לר' יהודא וצ"ע כעת. וע' בת' ש"א סי' צ"ג ובחמדת שלמה חאה"ע סי' פ"ה.

שם לאו א"ר דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל ה"נ אין נוגע וחוזר ונוגע. ע' ר"ש אהלות רפ"ג.

שם יכול אף במשא ת"ל והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל רע"א הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובש"ק שם.

שם אטו נושא לאו מסיט הוא כו' עי' בשבת דפ"ב ע"ב תוד"ה באבן ובנדה דנ"ה ע"א תוד"ה אבן ובר"ש זבים פ"ה מ'"ג ומ"ז.

רש"י ד"ה עורבא פרח כו' דשבת הרגל היתה, ע' בחידושי ח"ס לביצה דכ"א ע"א.

תוד"ה ר"ע לדברי ר' ישמעאל קאמר כו'. ע' בפירוש הראב"ד לתו"כ שמיני פרשה יו"ד.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה