אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קיב:
ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, עמש"כ בחידושי לעיל ע"א.
שם דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורין. ולא אמרינן יצלה אותם באש ויסחט הדם שנבלע בהן על האש, דכיון שנאסרו אין להם תקנה, כמש"כ בס' המכריע חי"ד סי' י"ח ובת' הריקאנטי סי' קצ"ח, וע' בר"ן ובתמים דעים להראב"ד סי' ח' וסי' ט' ובס' הערוך מש"ך סי'. ע' ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"א.
שם אי בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי אסירי. ע' פלתי סי' ס"ט סק"כ וסי' ע' סק"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קס"א.
שם לעולם בכלי מנוקב כו', פי' ואז אסורין הדגים כדי קליפה, ואם הקשקשים עליהם עולים הקשקשים במקום קליפה. כדמשמע בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ז, וע"ש בנחל אשכול.
שם בתר דניחי דגים פליטי עופות והדר בלעי מיניה, ע' בת' הרשב"א סי' קכ"ט.
שם רב מרי בר רחל אימלח ליה כו' אתא לקמיה דרבא, ע' ב"ב דקמ"ט ע"א תוד"ה רב מרי וביבמות דמ"ה ע"ב תוד"ה רבא ובב"מ דע"ג ע"ב תוד"ה רב מרי ובשב דקנ"ד ע"א ובתוד"ה אמרי.
שם אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' וצ"ל דמיירי דעצם החתיכות של השחוטה והטריפה הכיר בסימנין מובהקין, ולכן קמבע"ל רק על הפליטה כדפי' רש"י, ובזה א"א לעמוד לא על הטעם ולא על השיעור עוד כדביאר הרמב"ם ספט"ו ממ"א, ולהכי אסרינהו רבא מפני פליטת צירו מקרא דהטמאים.
והנה במש"כ הרמב"ם שם בשר נבלה מליח שנבלל למו בשר שחוטה הרי זה נאסר כו'. כתבו שם הכ"מ והלח"מ דמקורו הוא מהך דהכא, ובס' אבקת רוכל סי' רט"ו הוסיף לפרש דמש"כ הרמב"ם בשר נבלה מליח שנבלל פי' שנמלח הנבלה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה וכגון שנמלחה להצניע ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה ועובדא דהכא דאימלח ליה בשר שחוטה שממנו למד רבינו דין זה ס"ל דמליחה להצניע או לאורחא הוא ולפיכך לא כתבו הרמב"ם בלשון מליחה אלא בלשון בלילה דהכי הול"ל בשר נבלה שנמלח כו' ע"ש.
ולע"ד לא יצא עוד חובת ביאור. ראשונה מדוע שינה הרמב"ם מלשון הש"ס. שכתוב בשר טרפה והוא כתב בשר נבלה, וכידוע שהרמב"ם נזהר מלהחליף לשון זה. ועוד במש"כ שהרמב"ם מפרש דמליחה דרב מרי היה להצניע או לאורחא, ובתוס' לעיל ע"א ד"ה ה"מ הביאו בשם ר"ת דלא ניחא ליה לפרש הכי, ועכ"פ הי"ל לברר קצת דבפירוש זה פליג הרמב"ם על ר"ת, וכן במש"כ שהנבלה נמלחה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה, לא משמע כן בכל הראשונים שהבאתי לקמן בסמוך רק כולהו ס"ל דהשחוטה עם הטריפה נמלחו ממש ביחד. וע' בביאור הגר"א סי' ק"ה ס"ק י"ח וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה אימלח, וקמבע"ל מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט כו' ה"נ ל"ש או לא והרשב"א בחידושיו מפרש דמספקא ליה אי מפליט מלח אלא דם לחודיה ופשיט ליה דפליט ציר כו', וע' בתשובותיו סי' תנ"ו וכ"מ בס' האשכול ס"ס כ"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' ו' ובראב"ן סי' י"ד ובראבי"ה ס"ס ר"ב וברוקח סי' תי"א וסי' תס"ד ובס' המכריע ס"ס י"ח. וע' בס' הערוך מש"ך סי' ע' ובפלתי סי' צ"א סק"ו.
רש"י ד"ה א"ל הטמאים ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ. וכן פירש"י בבכורות ד"ו ע"ב, ועמש"כ בדרשה זו התוס' שם ובסוגיין ולעיל דצ"ט ע"ב ולקמן דקכ"ב ע"ב ודקכ"ו ע"ב ובע"ז ד"מ ע"א וברא"ש ור"ן שם ובת' הרשב"א סי' תקי"ג ובמיוחסות סי' קנ"א וברוקח סי' ת"ל, וע' בפמ"ג ר"ס פ"א ובשער התערובות פרק ב' ובחו"ד סי' ק"ה סק"ב ועמש"כ בחידושי לקמן דק"כ ע"א.
תוד"ה דגים, הדגים לבדן והקשה רבינו שמואל כו', ע' מה שהאריך בס' הערוך מש"ך סי' ע' לבאר דברי הפוסקים בזה.
בא"ד דדם משרק שריק במליחה כמו בצלייה כו' ע"כ, וכ"מ דעת הרא"ש והרשב"א, אמנם בשערי תשובות למהר"ם ב"ב בסופו סי' תקנ"ג כ' דדוקא נקט שמלחן אבל צלאן זע"ז מותרים משום דכבולעו כך פולטו שכל דבר הבולע ע"י האור שייך למימר כבולעו כ"פ והלכך דגים שצלאו עם בשר בשפוד אחד אפילו דג למטה ובשר למעלה סגי בקליפה ואותה הקליפה אינה משום דם אלא דקשה לדבר אחר כו'. וע' ש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ח ובחו"ד שם סקי"ג.
תוד"ה ודגים. כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין שניה על הראשונה כו'. ע' ס' יראים ס"ס קמ"ו ובפמ"ג במשבצות ר"ס ע', וע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ז.
בא"ד ומיהו היכא דאיכא גומות כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ח.
בא"ד אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח כו', ע' בתשובת מהר"ח אור זרוע סי' קע"ח.
בא"ד והיכא דחציה של חתיכה בתוך הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כו' ע"כ, אבל בס' האשכול ס"ס כ"ז כ' דאף חלק העליון של החתיכה המלוחה שאינו מונח בציר אסור כו'.
בא"ד אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רצ"ד ובריקאנטי סי' קצ"ה ובשו"ע סי' צ"א ס"ה ובביאור הגר"א שם סק"ו.
בסה"ד שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר כו', ע' ריקאנטי סי' קצ"ו ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' ס"ט ס"כ.
תוד"ה הטמאים, דרשה גמורה היא גבי שרצים כו', וכן פירש"י ועמש"כ בחידושי שם ולקמן דקי"ג ע"א.
תוד"ה ורוטבן, וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן כו' ע"כ. כוונתם משום דזיעה בעלמא הוא ומשו"ה איצטריך קרא לאסרן, וע' בחו"ד סי' צ"א סק"ט ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' וריש סי' י' ובחי"ד סי' י"ג. בא"ד וי"ל דשקולים הם כו', ע' נוב"י מ"ק חי"ד סי' כ"ו ובחו"ד סי' ק"ה סק"ב.
בא"ד דהוי מצינן לאוקמי כשהקפהו ואכלו ע"פ סברא זו מתאמת עם דעת רבינו שמואל בתוס' לקמן דק"כ ע"ב ד"ה היכא.