אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קי.

דף קט:

ורב בקעה מצא וגדר בה גדר. כמה פעמים בש"ס מצינו כן דוקא על רב ולא על תנאים ואמוראים אחרים. כדביאר באגרת דרב שרירא גאון בדברו אדות נשיאותם דרב ושמואל. דרב הניח לשמואל לישב בנהרדעא דהיה מקום תורה והוא אתרחיק בדוכתא דלא הוה ביה תורה וישראל נפישי הוו התם דאפילו איסור והיתר לא הוו ידעי, בכדי להרבות תורה במקומות כאלו ע"ש.

שם אנא כחל של מניקה שניתי לו כו', בתשובות הרמב"ם סי' ע"ג ובפרדס סי רמ"ה ובראב"ן סי' י"ד אינם מחלקים בין מניקה לשאין מניקה. וכ"ה דעת הרמב"ם והמחבר. אולם בס' האשכול ח"ג סי' כ"ז כתב דכחל גדיים קטנים שאין דרכם להיות חלב בהן אם בשלם עם בשר הכל מותר ולא מחזקינן איסורא. וע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רי"ש וסי' שכ"ט.

שם אי לאו דשמיע לה מבי נשא ופי' רגמ"ה מבי נשא מבית אביה ע"כ, והנה רש"י בשבת דכ"ג ע"ב כ' דבי נשא אביו ואיכא דאמרי חמיו, וע"ש בתוס' מה שהאריכו בזה, ולא הביאו מהא דבסוגיין. דהענין מורה דבי נשא הוא אביה וכפי' רגמ"ה וצע"ק.

שם רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, הנה העץ שנקרא בלשון הכתוב תמר נקרא בלשון הש"ס דקל, וכדפירש"י בסוכה דל"ב ע"ב שתי תמרות שני דקלים. ועפ"ז י"ל שהיו שם אנשים שקראו לו רמי בר תמרי על שם הכתוב, ומהם שהיו קוראים אותו רמי בר דיקולי כפי המדובר אז בלשון ב"א, ומשום סימן שהיה אז בפומבדיתא איש אחר. שנקרא ג"כ רמי בר תמרי ואביו לא היה נקרא כלל בשם דיקולי, או להיפוך, ולכן עשו לו סימן בש"ס שהיה נקרא בשתיהן, וכה"ג במנחות דכ"ט ע"ב לפ"מ דתיקן הגרסא שם בשטמ"ק.

אולם אם הגרסא נכונה כמו שהיא בגמרא שם, אז תהיה לכאורה ראיה למש"כ בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ע"ט, שאין להקפיד להשתדך עם חתן ששמו כשם אבי הבתולה. ור' יהודא החסיד דתיקן למשפחתו דוא דתיקן כמש"כ הנב"י ע"ש, דבגמרא שם אמרו בהדיא דשמו של חמוה דרמי בר דיקולי הוה ראמי בר תמרי זולת אם נחלק, דשם הראשון הוא ראמי באלף והשני רמי, לפי גרסת הש"ס שם לפנינו, ועפ"ז היו ניכרים במבטא בלשונם ואכמ"ל.

שם איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי כו', ע' בט"ז ולבושי שרד לאו"ח סי' תר"ה.

שם ולית לך נותנין עליו חומרי המקום כו', עמש"כ בחידושי לעיל די"ח ע"ב וד"נ ע"א.

שם א"ל חוץ לתחום אכלתינהו, ולכאורה אמאי הוצרך לצאת חוץ לתחום. הרי אפילו בנודר מן העיר דאיהו גופיה שויא אנפשיה חד"א ליהנות מן העיר, אפ"ה מותר ליכנס לתחומה כדתנן בנדרים דנ"ו ע"ב, והכא דכל האיסור על בני העיר גופייהו הוא רק מצד המנהג, הרי היה מקום לפ"ז לאמר דגם אינהו גופייהו אינן אסורין רק כתוך העיר אבל בתוך התחום מותרין לאכול, ומכש"כ האורח דרק מצד נתינת חומרת המקום שהלך לשם אתינן עליה, הרי די אם נאסור אותו בתוך העיר, אבל מה מקום לאסור עליו גם את התחום עד שהוצרך לצאת חוץ לתחום. ואפ"ל משום דבנדרים הלך אחר לשון ב"א, משא"כ במנהג המקובל על בני העיר נחשב גם התחום בכלל האיסור. אבל חוץ לתחום דינו כמדבר וכדאמר רב אמי בפסחים דנ"ב ע"א, וע' בפר"ח לה' פסח סי' תס"ח סק"ד ושם בקונטרס מנהגי איסור סי' כ"ה וברמ"א ה' גיטין סי' קכ"ח סי"ד ובביאור הגר"א שם סקכ"ג ובמראה הפנים לירושלמי ב"ב פי"ד ה"ז.

שם ודלמא מיי"נ הויא א"ל לאחר יב"ח הוו, ע' ט"ז יו"ד סי' קכ"ג סק"ח ובזר זהב על ס' המכריע סי' כ"א ובחידושי ח"ס לע"ז דל"ד ע'"א.

רש"י ד"ה והא, דאי בקדירה אמאי מותר הא יצא החלב וחזר ונבלע. ע"ל דק"ט ע"ב תוד"ה אינו ומש"כ בחידושי שם.

רש"י ד"ה בקעה. ראה שהיו מזלזלים באיסור בב"ח והחמיר עליהם, ע' ת' מהרשד"ם חי"ד בדיני או"ח סי' נ"ב.

רש"י ד"ה פטור מן התפילין מפני שצריך לחלצן תדיר, וכ' עה"ג דבכתובות דק"ד ע"א כ' התוס' הטעם לפי שאין יכולין ליזהר היטב ע"ש וכדברי התוס' הוא גם במרדכי ה' תפילין. ולע"ד שניהם לדבר אחד נתכוונו, דלפי שאין יכולין ליזהר היטב זה גורם שיצטרך לחלצן תדיר, וע' מג"א ר"ס ל"ח.

תוד"ה דאתנייה, ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה כו' ע' בשו"ע סי' צ' ס"א ובביאור הגר"א שם סק"ה ובמש"כ בחידושי בגמ' לעיל בסמוך.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה