אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קו:
קידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק, בס' חסידים סי' י"ח הבין דשיעור זה גם לטהרת ידים קודם התפלה, וכן לנט"י הכהנים לדוכן כמבואר בשו"ע סי' קכ"ח ס"ו, וע"ש בביאור הגר"א סקי"ב.
שם וכ"ד שחוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנט"י לחולין ובקידוש ידים ורגלים במקדש, הנה בתוספתא ידים פ"א תניא כל החוצצין בגוף חוצצין בידים בקידוש ידים ורגלים אבית הבירה ע"ש, ואילו נט"י לחולין לא תנא, וע' בסוגיין תוד"ה וכ"ד ובר"ש מקוואות פ"ט מ"ד ובס' חסידים סי' נ"ח וברמ"א או"ח סי' קס"א ס"א.
שם דהא ר' מיישא בר בריה דריב"ל הוא ליואי, בת' הרא"ש כלל שלישי סי' יוד הוכיח מהכא דריב"ל היה לוי ע"ש, ולהכי היה נקרא בר ליואי בכתובות ס"פ המדיר ובחלק דצ"ח ע"א ובשבת דקנ"ו ע"א, וע' ירושלמי ברכות פ"ח ה"ב.
שם אמר רב נוטל אדם את שתי ידיו ומתנה עליהן כל היום כולו. בת' הרשב"א סי' תק"י הוכיח מכאן. דלנט"י צריך כוונת הנוטל או הנותן. מדקאמר ומתנה אלמא תנאי בעי עכ"ל, וקשה מאין הוכיח זאת הלא כל חידושיה דרב, הוא שהתנאי של נט"י בשחרית מועיל לכל היום כולו, וכ"ה הלשון בירושלמי ברכות פ"ח ה"ב נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים. וכן ביאר הרשב"א גופיה בתשובתו שם סי' קצ"א שכ' וז"ל נוטל אדם ידיו שחרית כו' באותה נטילה שנוטל אדם ידיו שחרית יכול להתנות שתעלה לו כל היום ואפילו לאכילה. וכן מורה מהא דאמר רבינא כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא משו ידייכו מצפרא ואתנו כו', הרי דכל התנאי הוא לעצה טובה שלא יצטרכו לחפש אחר מים כל היום, וכן הבינו במעשה הגאונים סי' ס"א ובראב"ן סי' ל"ה ובראבי"ה סי' נ"א, וא"כ מה ענין זה לכוונה לנט"י שכ' הרשב"א, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' ד' סק"ח וסי' קנ"ח סקי"ט וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה עד הפרק השני שבאמצע אצבעות כו', ע' רוקח סי' שכ"ח ובס' המנהיג ה' סעודה סי' א' ובחידושי באר שבע לסוטה ד"ד ע"ב.
רש"י ד"ה ומתנה לאכילה ובלבד שיזהר כו', וע' בשבלי הלקט סי' קל"ה.
תוד"ה אמר, ולא רצה לפרש בקונטרס דפרק דחולין הוא פרק ראשון שבראש האצבעות כו'. ע' מה שהאריכו בזה ברבינו יונה לברכות ס"פ אלו דברים ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' ד' ובס' התרומה ס' ע"ז ובביאור הגר"א לאו"ח סי' קס"א ס"ק י"א.
תוד"ה נוטל, ואור"ת דה"מ כשמתנה שחרית כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' קס"ט.