אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קד:

דף קד.

נאכלת עם הזר על השלחן, ע' ר"ש חלה פ"ד מ"ח.

שם וניתנת לכל כהן שירצה, ע' בה' בכורות להרמב"ן פ"ד וברי"ט אלגזי שם סי' מ"ד.

שם אלא חו"ל משום דליכא למיגזר הוא כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד ובש"ך יו"ד סי' שכ"ג סק"ב.

שם אתי לאסוקה בשר וגבינה ומיכל בב"ח דאורייתא, ע' פר"ח סי' פ"ח סק"א ובברכי יוסף שם סק"ג.

שם גזירה שמא יעלה באילפס רותח ע' פר"ח ליו"ד סי' פ"ז סק"ב.

שם באילפס רותח סוף סוף כלי שני הוא כו', לכאורה יל"ד דהכא משמע בפשיטות דאילפס הוא כלי שני, ואילו בשבת דמ"ב ע"א תנן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין ופירש"י דכלי ראשון כ"ז שרותח מבשל וכן פירש"י בפסחים ד"מ ע"ב ע"ש. זולת אם נימא דבכלל היתה אילפס בימיהם כלי שני, והיינו דפריך הכא בפשיטות סוף סוף כ"ש הוא, רק לפעמים היו משתמשים בה גם על האור וזהו דמסקינן הכא גזירה שמא יעלה באילפס ראשון. ולפ"מ דתנן בשבת שהעבירוה מרותחת מעל האור. בודאי דאז היתה נחשבת לכלי ראשון, וע' ביו"ד סי' ס"ח סי"א ובפמ"ג שם ובביאור הגר"א סקל"ג ובפר"ח סקי"ח.

שם סוף סוף כלי שני הוא וכ"ש אינו מבשל, ולכאורה לפמש"כ הראבי"ה בתשובותיו סי' ר"ב וז"ל וקבלתי דכלי שני נהי שאינו מבשל בולע ומפליט הוי, והובאו דבריו במרדכי פ' כירה סי' ש"ז ע"ש. א"כ מאי מקשה הכא דאינו מבשל הלא אפשר דהגזירה היתה משום הבליעה ופליטה דאיכא נמי בכ"ש, ומשמע דבעיקר בעי מסדר הש"ס לאמר כדמסיק, גזירה שמא יעלה באילפס ראשון דהו"ל בישול ממש. וע' ברוקח סי' ת"ס ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק"ה סקי"ג.

במשנה העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי ב"ש וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל ולכאורה ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כמש"כ התוס' בד"ה ר' יוסי, וכ"מ בשבת די"ג ע"א ומסתימת המשנה דעדיות המובא גם בסוגיין, ועפ"ז תמוה הא דבפרדס סי' רמ"ז העתיק רק דעת ב"ש, וע' בראבי"ה סי' קע"ג ובס' בעלי הנפש להראב"ד ריש שער הפרישה.

שם וב"ה אומרים לא עולה ולא נאכל. ע' בת' באר שבע סי' י"ז.

שם בש"א מקנח ובה"א מדיח כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל"א.

רש"י ד"ה אבל, איכא למגזר העלאתו אטו העלאת ואכילת בשר בהמה כו', ע' פמ"ג במשבצות ר"ס פ"ח.

רש"י ד"ה מתקיף. דדרך בישול אסרה תורה, נ"ב כדאמרינן לקמן דק"ח ע"א. וע"ל דקט"ז ע"א תוד"ה המעמיד ובסנהדרין ד"ד ע"ב תוד"ה דרך ובשו"ע ר"ס פ"ז ובביאורי הגר"א והגרע"א ז"ל.

רש"י ד"ה בלא קנוח הפה שאם אכל זה ובקש לאכול זה כו'. ע' ברכי יוסף חי"ד סי' פ"ט סק"א.

תוד"ה וניתנת. דהכא מיירי בדליכא כהן חבר כו', ע' בר"ש חלה פ"ד מ"ט ובה' בכורות להרמב"ן פ"ד וברי"ט אלגזי שם סי' מ"ד ובש"ך וי"ד סי' שכ"ג סק"ג ובת' ח"צ סי' ע'.

בא"ד כיון דאינו צריך וזה עם הארץ עני וצריך שמצווים להחיותו כו'. ע' בס' חסידים סי' שס"א ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ג סק"ט.

תוד"ה ר' יוסי. ואין זה סתמא ואח"כ מחלוקת ע' בת' חו"י סי' צ"ד.

תוד"ה עוף, תימה דהיכי פריך מגבינה אחר בשר אבשר אחר גניבה כו'. ע' ביאור הגר"א ליו"ד סי' פ"ט סק"א ובפלתי שם סק"א וסק"ה

בא"ד אלא לאו אגבינה כו'. ע' ראב"ן סי' רע"א וברוקח סי' תס"ט.

בא"ד ור"ת מפרש וכן ה"ג דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילה וקנוח כו', ע' ברכי יוסף סי' פ"ט סקי"ח.

בא"ד דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיי"ל הכי ע"כ, וכ"כ התוס' לקמן דקי"ג ע"א בד"ה בשר, דבשר עוף לרבנן אסור מן התורה. ועפ"ז יל"ד בתוס' לעיל דנ"ח ע"א ד"ה ושוין, שכתבו בשם בה"ג דבשר עוף בחלב דרבנן, וע'. בס' יראים סי' קמ"ח קמ"ט ובפר"ח סי' פ"ז סק"ו ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד שם.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה