אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צט:
לא במאה, ואילה"ק דמתרץ ליה דלא כהלכתא. דאנן קיי"ל כמ"ד בששים, משום דתירוצו עולה אליבא דמ"ד דס"ל כל איסורין שבתורה במאה, וע' בת' הרשב"א סי' נ"ג וסי' תל"ח ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ג סק"ד.
שם שאני שאור דחימוצו קשה ע' בס' התרומה סי' ע"א ובשבלי הלקט סי' פ"ו וברמ"א סי' צ"ח ס"ח ובביאור הגר"א סקל"ב ובש"ך שם ס"ס פ"ז.
שם שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים ע"כ, אגב אורחיה קמ"ל דהלכה כר' יהודא. נגד ת"ק דפליג עליו במשנה, וע' במה"פ לירושלמי תרומות פ"י ה"ה ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קי"ג סקל"ט וע"ע בת' הרשב"א סי' שצ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ו ובפלתי סי' צ"ח סקי"א וסי' ק' סק"ב.
שם שאני ציר דזיעה בעלמא הוא, ע' תשב"ץ ח"א סי' פ"ח.
שם זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא, כה"ג לעיל דמ"ז ע'"א.
שם כי אתו לקמיה דר' אמי משדר להו כו'. כה"ג לעיל דמ"ח ע"א.
שם והלכתא אין בגידין בנ"ט, ע' שעה"מ פ"ח ה"ו מה' מ"א.
שם וליבטול ברובא בריה שאני, ע' ת' הרשב"א סי' תר"ס.
רש"י ד"ה ופרכינן. אמאי קתני יש בו כדי לחמץ כו' ומי איכא דיהיב טעמא כולי האי. ע' פר"ח ליו"ד סי' צ"ח סקי"ז ד"ה עוד כתב.
רש"י ד"ה בראשי, שראש הלפת מתוק מזנבו כו', ע' בה"ג ה' גיה"נ ובשאילתות ר"פ וישלח ובהעמק שאלה שם.
רש"י ד"ה וליה לא ס"ל, ומיהו כיון דמשמיה דריב"ל שרי ליה לא מחי בידייהו. ע"ל דמ"ח ע"א רש"י ד"ה וליה לא ס"ל ומש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה וליבטול ברובא כי אין מכירו ע"כ, לכאורה מורים דבריו שבא לפרש כפי' רגמ"ה דקושית הש"ס הכא היא אבזמן שאין מכירו, וע' מה שהאריך בזה הרשב"א בתשובותיו בסימנים תכ"ה תרע"ח תש"ל, אכן אגב אורחיה הורה בזה רש"י כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' תפ"ה דכל איסור ניכר ושהוא בעין אפילו דבר מועט בתוך היתר מרובה ואפילו באלף לא בטיל, וכן הוא נמי בר"ן בפ"ק דביצה שאין ביטול מועיל לדבר הניכר, וע' בר"ש טבול יום פ"ב מ"ג.
תוד"ה לא ונראה דמשום האי פירכא דחקו בקונטרס לפרש בק"א של היתר כו', ע' ב"ק ד"ק ע"ב רש"י ד"ה ה"ז ובב"ב ד"ב ע"ב רש"י ד"ה קידש.
בא"ד ומשום דחימוץ אין בו נתינת טעם כשאר נ"ט כו' דלא הוי אלא כמו העמדה כו'. ע' מחנה אפרים ה' מעשר פי"ב ובחמדת שלמה חי"ד סי' יו"ד.
בא"ד הא ליכא נותן טעם שרי אע"פ שהעמיד החלב כו'. ע' בס' האשכול ח"ג סי' ל"א ובנחל אשכול שם אות י"א.
תוד"ה והאמר. הקשה ר"ת לישני הא דידיה הא דרביה כו'. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ג.
בא"ד וי"ל דהכא מיירי בציר שא"ב מים דקתני רישא דג טמא כו' ע"כ, משמע דהתוס' אינם מפרשים כהר"ש בתרומות שם, דמשנה דהתם קאי על ביטול הדג טמא, רק כהרמב"ם בפיה"מ דקאי על ביטול הציר כדהאריך בזה הלח"מ ספט"ו ממ"א. ועי' בת' הרשב"א סי' שצ"ג וסי' תמ"ג ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ק' סק"ה ומש"כ בחידושי לקמן ד"ק ע"א בתוד"ה בריה.
תוד"ה שאני ציר דזיעה בעלמא הוא פי' לא אסור אלא מדרבנן כו', וכה"נ בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ג ובמיוחסות סי' קנ"א ובתרומת הדשן סי' קע"ד, ונ"מ דלענין ספיקא מקילינן כמש"כ הר"ן לע"ז דל"ט ע"ב ובמרדכי שם רמז תתל"ב, וע"ל דקי"ב ע"ב תוד"ה הטמאים ובפלתי סי' פ"ז סקי"ז ובשעה"מ פט"ו ממ"א ובנוב"י קמא חא"ח סי' כ"ב ובחי"ד סי' כ"ו ובת' הגרע"א סי' רי"ז.
בא"ד וקצת תימא כיון דצריך קרא בשרץ ובבהמה שמאה נמי דריש ליה בתו"כ כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' י"ג.
תוד"ה והלכתא קמא, למאי דקיי"ל אין בגידין בנ"ט גיה"נ אסור בהנאה כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח ובפר"ח ליו"ד סי' ס"ה סקט"ז ובפלתי סי' ק' סק"ב ובמש"כ בחידושי לעיל דצ"ג ע"ב. תוד"ה והלכתא בתרא, דלא החמירו בשומן יותר מבגיד כו', ע' בת' ריקאנטי סי' ר"ו.