אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף צז.

דף צו:

שאני חלב דמפעפע. והנה בת' מהר'"ם בר' ברוך סי' שכ"ח כתב דכל היכא דאוסר בצלי משום דמפעפע אוסר נמי במליחה אם נמלח עם הבשר כו' ע'"ש, ולכאורה הוא נגד דעת האשכול ח"ג ס"ס ה' שכ' דהא דאמרינן הכא דחלב מפעפע בכולו הוא דוקא בחם גמור ע"י האש ע"ש, אך י"ל דלא בא בדבריו למעט. רק אם זב החלב על הבשר ע"י משמוש ידא דטבחא, דלא נאסר אלא כדי קליפה, משא"כ במליחה דהוא כרותח דצלי כדאמרינן לקמן ע"ב, וע"ל דצ"ו ע"ב תוד"ה אבל ובאו"ח סי' תס"ז סי"ד וביאור הגר"א שם סקמ"ו ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו וברוקח סי' תנ"ה ובמשאת בנימן סי' ק"ח ובס' הארוך מש"ך סי' צ"ב ובמהרשד"ם חי"ד ס"ס נ"ב.

שם קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו, פי' ושם צריך לשייר מן הבשר הכשר כדי נטילה כמבואר בת' הרשב"א סי' שס"ב.

שם כוליא בחלבה הוה ושריא וכ' רגמ"ה ז"ל כלומר הא עובדא בכנישתא דמעון לא גדי שצלאו בחלבו הוה דאי הוה הכי ודאי הוה אסור דמפעפע אלא כוליא בחלבה הוה דהכוליא לא בלעה דגומרי מישב שייבי עכ"ל. וכתב עה"ג לכאורה אינו מובן דא"כ בגדי נמי י"ל דמישב שייבי ועוד דמישב שייבי לא שייך רק בדם אבל לא בשמנונית וצ"ע עכ"ל.

ולע"ד לא קרב זה אל זה, דכוליא הוא אבר פרטי עטופה בחלבה וכשהיא מונחת אגומרי שולט חום הגחלים תיכף על החלב בטרם תגיע אל הכוליא, וקמא קמא של החלב הנמס מן החום תוסיף עצמה באש להגדיל המדורה וכל מה שתגדיל השלהבת פועל יותר להתיכו, וזהו כוונת רגמ"ה שכתב דגומרי מישב שייבי, פירוש בחמימותו תשתאב מהכוליא, ונשארת על הגחלים ותשתנה לשלהבת, וממילא אין לה זמן להבליעה בכוליא, דקודם שתגיע להבלעה תהיה זב על הגחלים ותבא לכליון, משא"כ גדי שלם המונח על הגחלים, שכל שמנוניתה לא קרב אל הגחלים, רק טמונה בכלל הגוף, ולא קרבו מן הגחלים אל השמנונית. רק החום של הגחלים בשיעור מצומצם פועל לאט לאט להבליעה בכלל האברים בטרם שתבא השמנונית אל האש שיוכל להתיכה על הגחלים, ומשו"ה אמרינן דגדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו, דהחלב מפעפע והולך ומתפשט בכל הבשר, והחילוק ברור ם בנסיון.

עכ"פ הוא ברור דהאי כוליא בחלבה קאי אעובדא דהוה בכנישתא דמעון, וכ"מ מלשון התוס' בד"ה כוליא שכתבו וא"ת ליתסר כוליא כו' דר' יוחנן גופיה אסר לעיל לובן כוליא כו' ע"ש, ועפ"ז בלתי מובן בתשובות מהר"ח אור זרוע סי' מ"ם, שכ' אהא דבסוגיין ל"ש אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכוליא בחלבה כו' מיירי שהיה רב החלב והיה מפעפע בכולה כו' ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין לפנינו בלתי מובן לשונו שם וצ"ע.

שם רבין בר רב אדא אמר כילכית באילפס הוה. ברא"ש הגרסא רבא בר רב אדא אמר כילבית כו' וכן הר"ן בסוגיא דע"ז דל"ט ע"ב גורס בסוגיין כלבית, וע' בשבת דע"ז ע"ב ובערוך ערך כלכית ובערוך מש"ך סי' פ"ג ובפר"ח שם סקט"ז ובסי' קט"ז סק"ד.

שם קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ר"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ט'.

שם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט, ע' ע"ז דס"ט ע"א תוד"ה סבר ובביאור הגר"א ליו"ד סי' שכ"ג סק"ד ובמיוחסות סי' קנ"א.

שם השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ כו'. פי' כמו דהתם הוה מין בשא"מ, דהאי כילכית הוה באילפס של בשר כדפירש"י, ולא באילפס של דגים, ה"נ בבב"ח, כן בכל מין בשא"מ סמכינן אקפילא ארמאה, וע' בה"ג ה' פסח פ' כל שעה ובהלכות פסוקות לה' פסח המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ובפלתי סי' צ"ב ס"ב.

רש"י ד"ה באילפס של בשר ע"כ, והנה הש"ך בסי' ק"ז סק"א הוא כמסתפק קצת אם דג טמא שוה בטעמו עם דגים טהורים ע"ש, ולע"ד בלתי מובן קצת אטו דגים טהורים גופייהו, חד טעמא אית להו לכולהו מיני. אמנם בחידושי הגרע"א ליו"ד שם הביא מש"כ אליו הגאון בעל בית מאיר מדברי רש"י דהכא, שכתב כילכית באילפס של בשר. ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר למצוא דג טמא בין דגים טהורים אלא ודאי משום דאמרינן ליטעמיה קפילא ובדג בין הדגים לא שייך כן דשוים בטעמא ודפח"ח עכ"ל.

ולולא דברי הגאונים הנ"ל היה נלע"ד בפשוטו דרש"י הוכרח לפרש כן. לפ"מ דסיים בש"ס בתר הכי השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה, וסמכינן דהתם הרי הוא בבב"ח דהוא מין בשא"מ, משו"ה הוצרך רש"י לפרש דהאי ליטעמיה קפילא ארמאה דגבי כילכית באילפס, היה באילפס של בשר בכדי דליהוי מין בשא"מ משא"כ אי הוה מפרש באילפס של דגים טהורים. הלא הוא מין במינו ולא דמי לבב'"ח.

רש"י ד"ה ליטעמיה קפילא נחתום עכו"ם ואשמעינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו כו'. וכ"ה דעת הרא"ש והרוקח בסי' תל"ב, וע' בתוד"ה סמכינן ובמש"כ בחידושי שם, וע' בת' הרשב"א סי' תצ"ו ובביאור הגר"א סי' צ"ח סק"ב.

תוד"ה שאני. והא דאמרינן נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו ותו לא היינו משום דרוטב אינו מפעפע כ"כ כו', ע' ביו'"ד סי' ק"ה ס"ה ובביאור הגר"א סקל"ד ובפמ"ג שם במשבצות סק"ז ובפלתי שם סק"ז ובחידושי הגרע"א לאו"ח סי' תנ"א במג"א ס"ק ל"ז וברוקח סי' תמ'"ט ובת' פני יהושע ח"ב חי"ד סי' כ"ה.

בא"ד וא"ת א"כ במתניתא איכא שומן הגיד דמפעפע כו' ע' פלתי סי' צ"ח סק"א וסי' ק"ה סק"י וסי' ק"ח סק"ב.

תוד"ה ההוא, מפרש ר"ת כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע, ע' במחבר סי' ק"ה ס"ה ובביאור הגר"א שם סקל"ב ובת' אבקת רוכל סי' רט"ו.

בא"ד ועוי"ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בששים והנה דעה זו נקט הרמב"ם כמש"כ הלח"מ פט"ו ה' ל"ב ממ"א. וע' בפמ"ג סי' ק"ה במשבצות סק"ז.

תוד"ה כוליא. ונראה שצריך להסיר מן הכוליא כדי קליפה כו' ע"כ, ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ז נקט דשריא לגמרי משום הפסק הקרום, כמש"כ התוס' בראשית דבריהם.

תוד"ה אבל, והא דלא פריך אמתניתין דירק שנתבשל בה גיה'"נ מאן טעים לה כו'. ע' פלתי סי' צ"ח סק"ד ד"ה איברא הא ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' כ"ט.

בא"ד דהך ברייתא ע"י טעימה איירי כו', ע' ביו"ד סי' מ"ב ס"ג ובש"ך סק"ד, ובפר"ח שם סק"ה מחלק בין טעימת הלשון לטעימה דאכילה, וכבר הקדימו בסברא זו הריב"ש בסי' רפ"ח, ועמש"כ בחידושי בסמוך לקמן ע"ב.

תוד"ה סמכינן אקפילא אע"ג דעכו"ם הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו עכ"ל. וטעם זה כ' ג"כ בשאילתות ר"פ וישלח. והוא שלא כדברי רש"י בסוגיין דנאמן דוקא במסל"ת, ובביאור הגר"א ליו"ד סי' צ"ח סק"ה הביא בזה ד' שיטות, וע' בביאור הגר"א שם סי' ש"ב סק"ה ובת' הרמ"א סי' נ"ד ובת' מהרי"ט סי' י"ב ובראבי"ה סי' ק"א ובפר"ח סי' פ"ג סקכ"ב ובסי' צ"ח סקי"ב ובת' באר שבע סי' כ"ה ובת' חו"י סי' ל"ז וביד המלך פט"ו ה"ו ממ"א.

תוד"ה אמר. לקמן בפ' כל הבשר פסק הקונטרס כר' יהודא כו', ע' מה שהאריכו בזה בתוס' פסחים ד"ל ע"א וברי"ף ובעה"מ ומלחמות ור"ן שם ובראב"ן סי' כ' וסי' שי"א ובשעה"מ פ"ח הכ'"ה מה' חו"מ ובפט"ו ממ"א.

בא"ד ור"ת אומר כו' דהלכה כר' יוחנן לגבי רב כו', וכ"כ בס' התרומה סי' קס"ח וע' בס' המכריע חא"ח סי' ט' וחי"ד סי' כ"ד ובר"ן לע"ז דע"ג ע"ב ובריקאנטי סי' ר"ט.

בא"ד וריב"ל בר סמכא הוא והלכה כמותו בכל מקום ואפילו לגבי ר' יוחנן ע"כ, וכ"כ התוס' בערובין דס"ה ע"ב ובמגילה דכ"ז ע"א ובקידושין דכ"ג ע"א ובגיטין דל"ט ע'"א ובס' האשכול ח"א סי' י"ח וע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' קמ"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' צ"ח סק"ו.

בא"ד וכן פסק בשאילתות דרב אחאי דרבא כר' יוחנן, ע' מש"כ בזה בשאילת שלום על השאילתות שם פ' צו סי' פ'.

בא"ד וכשהיו מוצאין חטה בתרנגולת רותחת בפסח כו', ע' בפרדס סי' קל"ט ובראב"ן סי' יוד ובשבלי הלקט סי' רי"ז ובת' הרמ"א סי' כ"ח ובפלתי ס"ס פ"ג ובת' ח"צ סי' פ"ו ובת' הגרע"א סי' ס"ד.

בא"ד אפילו ילפינן איסור מטומאה כו', ע' בתוס' לעיל דס"ד רע"ב ומש"כ בחידושי שם ולעיל דצ"ו ע"ב בתוד"ה ור"י.

בא"ד הא פליג התם ר' יהודא בן בתירא וקאמר בעופות ובדגים מעל"ע. ע' פר"ח ליו"ד ס"ס פ"ג ובנוב"י קמא חי"ד סי' כ"ו.

בא"ד משום דטבל ויי"נ הוי שלא במינו בנ"ט כו', ע' בש"ך סי' צ"ח סק"ו ובסי' ק"ב סק"ג.

בא"ד וההיא דקני שקנין דקדים ופסיק עכו"ם אסור כו' היינו דאסור לכתחלה לעשות כו'. ע' ט"ז יו"ד סי' קכ"ד ס"ק ל"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה