אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עט:

דף עט.

וסימנין דאורייתא. והנה הרמב"ם בפ"ט ה"ז ח' מה' כלאים כתב שאינו לוקה על כלאים דחרישה ומלאכה רק כשאחד טהור ואחד טמא. ושאר שני מינין בחרישה והנהגה שהן כלאים בהרבעה אין איסורן אלא מדברי סופרים. ובזוהר הרקיע ל"ת י"ז הקשה עליו מהא דבסוגיין ומב"ק דנ"ה שאסור להשתמש בכל שני מינין, ולא זכר שהרמב"ם בפיה"מ כלאים פ"ח כתב דזהו מדרבנן. אמנם בתשובות הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז הרבה להקשות להרשב"א ז"ל ע"ד הרמב"ם הנ"ל מהא דמסיק כאן וסימנין דאורייתא, ואם טמאה עם טמאה ליכא איסור דאורייתא היכא פשיטא דסימנין דאורייתא אפילו הוו סימנין דרבנן סמכינן עלייהו באיסור דרבנן כו', ועמש"כ בישוב הקושיא במה"פ לירושלמי ברכות פ"ח ה"ה ובכלאים פ"ח ה"ג וע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' רצ"ז סקכ"א ובת' הרדב"ז קונטרס לשונות הרמב"ם סי' פ"ה ובתומים סי' ס"ה סקי"ב ובקצוה"ח שם סקי"א ובסי' רנ"ט סק"ב ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ח' ובחאה"ע סי' ז' ח' ובנוב"י קמא חאה"ע סי' נ"א ובמ"ת שם סי' נ"ח וסי' ס"ו ובח"ס חי"ד סי' ע"ח ובחאה"ע ח"א סי' י"ד וסי' נ"ח נ"ט ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ד.

שם איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש ומן הצבייה כו'. ע' קידושין ד"ג ע"א תוד"ה לא ובחידושי הרשב"א ומהרי"ט שם, וע' בירושלמי בכורים פ"ב ה"ו, וע"ע בפמ"ג ליו"ד בשפ"ד ר"ס ס"ד.

שם והא"ר חסדא הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש שפטור כו', ע' פלתי סי' ט"ז סק"ג ושם בקונטרס בית הספק.

שם והא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן כו', ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סימן נ"ח.

שם אידך פלגא לימא ליה אייתי ראייה דחוששין לזרע האב ושקיל כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' תרנ"ו וברי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' י"א ובש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ד ובשעה"מ פ"ט מה' מעשר.

רש"י ד"ה וסימנין דאורייתא מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כו' ע"כ, והנה בנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"א הקשה דהכא פסקינן סימנין דאורייתא, ומעשה רב מהא דר' אבא. ואפ"ה פסקו בשאר מקומות דהם דרבנן, ומהם שנשארו בבעיא דלא אפשיטא. ומשו"ה רצה לחדש שלא נסתפקו לאמר סימנין דרבנן אלא היכא דסימנים אתו לאפוקי מחזקה דהיינו לאהדורי גט אשה או להעיד שמת בעלה ע"י סימנין דאשה זו בחזקת א"א קיימא אין כח בסימנין להוציאה מחזקתה אבל כאן במעשה דר' אבא מה חזקת איסור יש כאן ואף שהוא ספק איסור דאורייתא סמכינן אסימנין והא דאמר סימנין דרבנן לענין אבדה הלא היכא דלא מפיק מחזקה שפיר סמכינן אסימנין אפילו מדאורייתא י"ל דהתם המוצא לאבדה הוא מוחזק בה וע"י סימנין חייב להחזיר כו' ע"ש וראיתי במעשה בצלאל על הריקאנטי סי' ר"ב שבנה על יסוד הנוב"י הנ"ל ע"ש.

ומלבד מה דהנוב"י עצמו חזר אח"כ מדבריו אלו, נלע"ד להורות מדברי רש"י שלפנינו דלא ס"ל חילוק זה. דהא הרכיב סימנין דאבדה באלו מציאות לסימנין דבסוגיין. ולפ"ד הגאון הנ"ל ז"ל הרי לא קרב זה אל זה. דאפ"ל דלהכי מספקא להש"ס בסימנין דאבדה אם הוא דרבנן. משום דהתם איכא חזקת מוצא האבדה, משא"כ בסימנין דהכא שפיר פשיטא להו דסימנין דאורייתא, משום דליכא רק ספיקא דאורייתא בלא שום חזקה, ובזה אלימי סימנין לבטל את הספק, וע' באר יצחק חאה"ע סי' ו'.

ועוד לדברי הגאון הנ"ל דבסוגיין ליכא חזקת איסור רק ספק איסור דאורייתא ומשו"ה אמרו סימנין דאורייתא א"כ לעיל דס"ד ע"א גבי סימני ביצים. דליכא נמי שום חזקת איסור רק ספק, ואפ"ה מסקינן שם סימנין לאו דאורייתא, וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג ובתוד"ה סימנין ובמש"כ בחידושי שם. אכן י"ל דהתם הוא הטעם מפני דאיכא דעורב דדמו לדיונה. ומשו"ה לא הניחה התורה חתימת ההיתר על סימן כזה. והא ראיה דסימני עוברי דגים דאורייתא כדאמר התם. וע"ל דצ"ו ע"א בתוד"ה פלניא וביד המלך פ"א הי"א מה' מגילה ובנחל יצחק סי' ס"ה ענף ה'.

תוד"ה בין. לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה כו' בדקירה אחת חייב לכסות וה"נ כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות ע"כ, ואין לחלק בין תערובות דם בהמה בדם חיה ועוף. לדם הצבי והתייש שבאו לעולם בתערובות מתחלת ברייתו לפמש"כ התוס' בזבחים ד"פ ע"א ד"ה בשלמא, דלח המתערב בלח מתערב בכולן ואין לך טפה מזה שלא יהא בה מחבירו קצת ע"ש, ועפ"ז כמו בתערובות דם בהמה בדם חיה ועוף חייב לכסות. כמ"כ כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"א סי' י"ב ובפמ"ג ליו"ד סימן פ' בשפ"ד סק"ד ובשער התערובות שם חלק ב'.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה