אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עה:
טעון שחיטה כמאן כר"מ ואם מת טהור מלטמא במשא כמאן כרבנן כו', עמש"כ בחידושי למשנתנו לעיל דע"ד ע"א.
שם השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב בזרוע והלחיים והקבה, ע' פר"ח סי' ס"א סקי"א.
שם לדידי נמי ל"ק ד' סימנים אכשר ביה רחמנא, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ק"ץ.
שם לדברי האומר חוששין לזה"א בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה, ע' שעה"מ סוף ה' שחיטה ובח"ס חי"ד סי' ד"ש.
שם הכל מודים בקלוט בן פקועה שמותר כו', ע' בכורות ד"ו ע"א תוד"ה ור"ש וברי"ט אלגזי שם ובפר"ח חי"ד סי' י"ג סק"ו.
שם אדא בר חבו הוה ליה בן פקועה דנפק דובא עליה אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל שחטיה כו', והנה ברוקח סי' תס"ד גריס במקום אדא בר חבו אדא בד אבוה, ומסיק דטעון שחיטה כרב אשי, וכ' וז"ל ואע"ג דבפרק בתרא דיומא ד"פ ע"א אמרינן אימא בן פקועה ומשני מחוסר קריעה משמע סתמא דתלמודא דאין טעון שחיטה כו' ע"ש. וקשה הלא בעובדא דאדא בר חבו היה הבן פקועה גדול והפריס ע"ג קרקע משו"ה פסק רב אשי דטעון שחיטה, משא"כ ביומא שם פירש"י דאיירי כבבא דרישא דמשנתנו כשהיה בן ח' או בן ט' מת שהוא דין המשנה קורעו ומוציא את דמו ע"ש, ולהכי שפיר משני התם טעון קריעה דבדידיה לא שייך שחיטה וצ"ע כעת.
שם זיל שחטיה כו' ע' ברכי יוסף סי' י"ג סק"ה ובשיורי ברכה שם סק"ב.
שם כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו כו', ע' רדב"ז ח"ג סי' תרמ"ז ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ה'.
שם דא"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה הא וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ו ובש"ך יו"ד סי' רע"ו סק"ז.
רש"י ד"ה וחייב. דזובחי הזבח קרינא ביה ע"כ, עמש"כ בחידושי במשנה לעיל דע"ד ע"א.
רש"י ד"ה הפריס. כיון שהלך טעון שחיטה מדרבנן, ע' תשובות הרשב"א סי' תקכ"ה.
רש"י ד"ה ה"ג, ואותה קלוטה פקועה היתה. ע' ש"ך סי' י"ג סק"ז ובט"ז ונקוה"כ וביאור הגר"א ופר"ח שם.
תוד"ה דנפל, לא אסר משום דרוסת הזאב כו' ע' סנהדרין ד"פ ע"ב תוד"ה עובר ובפסקי תוס' שם ובב"ק דמ"ז ע"א תוד"ה מאי ובס' האשכול ח"ג סי' א' ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' מ"א ובש"ך וט"ז ס"ס ע"ט ובעונג יו"ט סי' ס"ז.
בא"ד דלא על חנם השמיענו דנפל דובא עליה ע"כ, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ' ובפלתי סי' י"ג סק"ג.
תוד"ה אנא, וכן קיי"ל דפסיק כאן הלכה למעשה ואהאי סמכינן כו'. ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה הא ובביאור הגר"א לאו"ח סי' ל"ב ס"ק ע"ט.
תוד"ה אף ולמ"ד מפני כבוד שבת ל"ל שואלו ע"י עילה כו', ע' מנחות ד"ל ע"ב תוד"ה תרומת ובסמ"ג עשין קל"ה ובמה"פ לירושלמי דמאי פ"ד ה"א.