אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף נו:

דף נו.

אמר רב שיזבי הני אווזי דידן כעוף של מים דמיין ע"כ, מלשון זה משמע דעוף של מים אינם אווזין, וזהו כל חידושיה דרב שיזבי דגם אווזים יש להם דין עוף של מים, ועפ"ז קשה קצת לשון הרמב"ם בפ"י ה"ז מה"ש שכ' וז"ל, עוף של מים כגון אווזים כו' ע"ש. ולשון זה מורה דאווזים הוא פירוש לעוף של מים, ואפשר דכוונתו לכלול בזה בר אווזא כמש"כ הרמ"א בסי' ל' ס"ב, ולפ"מ דגם בר אווזא נקרא אווזא כמש"כ בביאורי הגר"א וע' בדברי חמודות וכ"מ בס"פ הפרה דלפ"מ דקאמר התם דיש כלאים בעופות ואפ"ה חשיב רק אווז ואווז הבר לכלאים, אבל לא אווזא ובר אווזא, ומשמע דאינהו הוו חד מינא, וע' בפרקי דר"א רפ"ט ובביאור הרד"ל שם ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ו' וברוקח סי' ת' ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' א' ובפמ"ג סי' מ"ג במשבצות סק"ב.

שם הוריקה כבד כנגד בני מעיים כו', ע' פלתי סי' נ"ב סק"ב.

שם ולא יהא אלא ניטלה כו'. ע' ט"ז סי' מ"א סק"ב ובפמ"ג סי' נ"ב סק"ג במשבצות ובת' פמ"א ח"א סי' א' ובמחנה אפרים סוף ה' ס"ת.

שם לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב וכבד, ע' בס' הארוך מש"ך סי' נ"ב.

שם אדומין שהוריקו ושלקן כו', ע' בת' רדב"ז ח"א סי' רל"א.

שם לא ליכול אינש אלא בשלקא, ע' פר"ח סי' נ"ב סק"ט.

שם אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. ע' בת' הריב"ש סי' תקט"ז.

שם א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה. והנה במסורת הש"ס העיר דבביצה דל"ד ע"א הובא מימרא זו בשם ר' אלעזר בר ינאי משום ר' אלעזר בן אנטיגנוס ע"ש ודקדוק זה חזק יותר לפירוש רשב"ם בב"ב דקי"ד ע"ב דכל היכא דאמר משום הוא מפני שלא היה רבו מובהק ע"ש, ולפי חלופי הגרסאות בשני המקומות לא ידעינן מי הרב ומי התלמיד. ואפילו לשיטת רש"י לקמן דקי"ג ע"ב דכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו. וכ"כ רש"י לעיל די"ז ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, עכ"פ לא ידעינן לפי שתי הגרסאות מי אמר בראשונה ומי שמע מפי אחרים ונראה להכריע דגרסא דהכא עיקרית. לפ"מ דגם לעיל ד"ט ע"א ודנ"ה ע"ב ובגיטין דל"א ע"א. אמר נמי ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א ב"ר ינאי.

במשנה נשתברו גפיה, ע' בת' משאת בנימן סי' מ' וסי' מ"א וסי' נ'.

שם יצאו בני מעיה כו' ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה. ע' פלתי סי' מ"ו סק"ה ובמש"כ בחידושי לזבחים דע"ד ע"ב.

שם הוא עשך ויכוננך כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו כו', וכן חשבינהו בילקוט זכריה רמז תקע"ח, ובמד"ר תצוה פ' ל"ז הוסיף גדוליהם, אכן בספרי האזינו הלשון כהניו מתוכו נביאיו מתוכו סופריו מתוכו, וכ"ה שם בילקוט רמז תתקמ"ב.

רש"י ד"ה נמרטו נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר כו'. ע' בפיה"מ להרמב"ם ובת' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ה.

רש"י ד"ה היפך בהן כשהכניסן לתוכן כו', ע' בת' נחלת דוד סי' י"ב ובעונג יו"ט סי' ע"ד.

רש"י ד"ה כונניות לשון ואת כנו שברא להם בסיס לישב עליו כו' ע"כ. וכ"ה הלשון בספרי האזינו על פסוק זה הושיבך על בסיסך ע"ש. וגם במשנה אשכחן לשון זה, המכנן את החבל על יד כשר ואם כננו באחרונה פסול פרה פ"ז מ"ז ובמכשירין רפ"ד ובחבל שהוא מכונן על צוארה וע"ש בר"ש.

תוד"ה באלו בני מעיים אמרו בקורקבן בלב ובכבד אבל ריאה לא חשיב כו' וכ"ד הרא"ש. וע' ברשב"א ובר"ן ובכ"מ פ"ז ה"כ מה"ש ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה זצ"ל דף כ"ו ובס' האשכול ח"ג סי' י"ט ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ב ובפמ"ג סי' נ"ב סק"ה וסק"ט במשבצות.

תוד"ה איבעיא וכ"פ ר"ח ופסק בטרפות לחומרא כו', ע' אור שמח ספ"ח מה' שחיטה.

בא"ד וזהו תימה דהתם חשב ליה טועה בדבר משנה כו', ע' פמ"ג סי' מ"ה שפ"ד סק"ג ובתומים סי' כ"ה סק"ד.

בא"ד שמא יש לחלק בין בהמה לעוף כו', ע' פלתי סי' מ"ה סק"א.

בא"ד משום דלא מיירי בפלוגתא כו', ע' פלתי סי' נ"ג סק"ב וסי' נ"ו סק"א.

תוד"ה אבל היפך בהם טרפה, בכלל נקובי דמתניתין הוא כו' וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"י ה"ט מה"ש וע"ש בכ"מ.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה