אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מט.

דף מח:

הא ודאי סמפונא נקיט ואתאי, ע' בת' הריב"ש סי קצ"ב.

שם אבא מרישי כלי דרפרם הוה כו'. הנה שם כלה הונח אצלם על עצם הדרשה, כדאמרינן בברכות ד"ו ע"א האי דוחקא דהוי בכלה, ושם ע"ב אגרא דכלה דוחקא. וע"ש די"ז ע"ב תוד"ה תרי ובשבת דקי"ד ע"א תוד"ה ואפילו ובר"ן לקידושין דמ"ט ע"ב והכי אמרינן נמי בסוכה דכ"ו ע"א כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ובמו"ק דט"ז ע"ב ההוא ביומי דכלה.

אמנם רישי דכלה פירש"י הכא ריש דרשנין המשמיעין לעם את דבריו כשהיה דורש. וכן מוכח בגמרא גופא דקאמר אבא מרישי כלי דרפרם הוה, משמע דר' אבהו היה מהדרשנין המשמיעין אל העם דרשות רפרם, וכן פירש"י בברכות דנ"ז ע"א גבי נעשה ראש לבני כלה, שמפרש לתלמידים שמעתא אחר שעמד הרב כו' ע"ש, אולם בב"ב דכ"ד ע"א פירש"י ריש כלה דורש ברבים בשבתות, ומשמע התם שהוא בעצמו היה הדורש ע"ש וצע"ק.

שם כוותיה דאבוה דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב, ע' תמים דעים להראב"ד סי' י"ב ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובח"ב סי' פ"ט ובח"ג סי' ל"ב וסי' מ"ח ובריב"ש סי' ע"ז וסי' קס"ג וסי' תצ"ח ובת' פמ"א ח"א סי' ט"ו.

שם מורנא פליגי בה רב יוסף בר דוסאי ורבנן. ברי"ף גריס אבא יוסי בר ביסא ורבנן. וברא"ש הגרסא רב יוסף ורבינא.

שם והלכתא לאחר שחיטה פריש, ע' בס' התרומה ה' טרפות סי' י"ד ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' ל"ו ובת' מהר"ם לובלין סי' קכ"ז.

שם עד שתינקב לסמפון גדול, פי' אמצעי ש שבאומא, ור' ירמיה בר אבא דייק כן מדברי ר"ש גופיה דקאמר עד שתינקב לבית הסמפונות והוא להיכא דשפכי סמפונות כולהו כדאמרינן לעיל דמ"ה ע"ב.

שם א"ר יצחק בר נחמני א"ר אושעיא בילקוט ויקרא רמז תס"א הגרסא רב יצחק בר נחמן א"ר הושעיא.

שם חלב שע"ג קבה כהנים נהגו בו היתר. ע' מה שהאריך בזה במל"מ פי"ג ה"ה משגגות.

שם ר' ישמעאל אומר כו' כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים דע"א כו' כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם כו' ובספרי פ' נשא דריש כתרווייהו וע"ש בהתוה"מ, אולם במד"ר שם אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו אין אנו צריכין אלא לברכותיך כו' אמר להם הקב"ה אע"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם עמהם אני עומד ומברך אתכם כו' ע"ש. והוא דעת ר"ע דואני אברכם קאי על הסכמת הקב"ה לברכת הכהנים לישראל. וכ"מ בירושלמי גיטין פ"ה ה"ט דקאמר שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו אמר הקב"ה ומי מברכך לא אני מברכך שנאמר ושמו את שמי על ב"י ואני אברכם וע' בראבי"ה סי' קנ"א, הרי דס"ל נמי דואני אברכם קאי על ברכה לישראל וע' בתנחומא פ' לך סי' ד' ובפ' נשא סי' ח' וברוקח סי' שכ"ג ובשבלי הלקט סי' ל"ג.

אמנם יל"ד קצת אליבא דתרווייהו הרי בתר דכתיב דבר אל בני ישראל איצטריך ליה האי קרא דואני אברכם לרבות גרים נשים ועבדים לברכה כמבואר במד"ר שם. וע' מנחות דס"א ע"ב תוד"ה אין וע' בס' האשכול ח"א סי' ט"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרמ"ח ובת' רדב"ז ח"א סי' א' ובמש"כ בחידושי ריש ערכין.

והנה פה מצאתי מקום להעיר במש"כ בהפלאה לכתובות דכ"ד ע"ב בשם הס' חרדים, דכמו שיש מצוה על הכהנים לברך. כמ"כ יש מצוה על הישראלים להתברך מן הכהנים והביא ראיה לדעת החרדים מיבמות ד"כ ע"א, דהש"ס פריך דעשה דיבמה יבא עליה תידחה לל"ת דאלמנה לא יקח דכהן גדול. והשתא איך היא עוברת על הל"ת אם אין המצוה עליה ג"כ, ובע"כ דגם היא קשורה במצוה זו. אע"ג דבקרא כתיב יבמה יבא עליה. וה"נ אע"ג דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו מ"מ המצוה גם על הישראל להתברך כמו על הכהן לברך ע"ש והנה מלבד מה שלא הביא דהרשב"א חולק בזה על החרדים, וכ' בהדיא בחידושיו לסוכה דל"א ע"ב דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא ע"ש, נלע"ד עוד לאמר דאפילו לדעת החרדים אין הנידון דומה לראיה מיבמה ליבם, דהתם להיותה אשה פרטית בשותפות המצוה המוטלת עליו. שפיר יש מקום לאמר דגם היא קשורה במצוה זו דבלעדה תבטל גם המצוה דרמי רחמנא עליו. משא"כ בברכת כהנים שנצטוו אהרן ובניו לברך את בני ישראל. הלא מצוה כללית היא, ועיר שכולה כהנים מברכים לאחיהם שבשדות נמצא דהמצוה תתקיים בהכרח גם זולתו בביהכ"נ אחר, או בעיר ומדינה אחרת. ועפי"ז י"ל דאין על הפרט מישראל שום מצוה להתברך כנלע"ד.

שם דתניא ואת כל החלב אשר על הקרב כו' הנה נוסחאות וגרסאות שונות בדרשה זו, והב"ח מוחק תיבת כל וברש"י בסוגיין ריש ע"ב משמע דכל הריבוי הוא מתיבת כל וע"ש תוד"ה להביא, וכן משמע בתשובות הרשב"א סי' של"ז, ורש"י בהוריות ד"ז ע"ב כתב ואת החלב וי"ו יתירא להביא חלב שע"ג הדקין, ולע"ד לא אדע מה מקום להסתפק בזה הלא בויקרא ג' ג' כתיב בקרא ואת כל החלב אשר על הקרב, ואהאי קרא סמיך בתו"כ פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע וכ"ה בתוספתא פ"ט, וכן גריס המל"מ בפי"ג ה"ה מה' שגגות וע' בתשב"ץ ח"ד סי' מ"ח ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה.

רש"י ד"ה טרפה, ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא אחת כו'. ע' פלתי סי' מ"ח סק"ח.

רש"י ד"ה שקילו גלימא דטרופאי שהאכילוה לכלבים ע"כ, לכאורה משמע הלשון דהבעלים האכילוה לכלבים ע"פ הוראתו של הונא מר בריה דרב אידי, ולפ"ז קשה הלא בטימא את הטהור דישלם מביתו מוקמינן בב"ק ד"ק ע"א דהוא שנטל ונתן ביד, וביותר לפמש"כ התוס' שם דבמראה דינר לשולחני דכיון שהראהו לשולחני שוב לא הי"ל להראותו לאחר אבל גבי פרה כשאסרה לו חכם זה לא היה לו למהר להאכילה לכלבים והיה לו לשאול לחכם אחר ע"ש, ומכש"כ לפמש"כ התוס' לעיל דמ"ד ע"ב דשניהם היו בבית המדרש ונשאלה השאלה לפניהם, לשניהם ע"ש, לפ"ז בודאי לא היו להבעלים למהר להאכילה לכלבים כשראו שאחד מתיר, והי"ל לשאול עוד לאחר עד שיתברר הדבר. דעל השואל ליכא שום איסור לישאל לחכם אחר, כמש"כ התוס' בע"ז ד"ז ע"א ובנדה ד"כ ע"ב ועפ"ז איך הורה רבינא שקילו גלימא דטרופאי, וע' בש"ך יו"ד סי' רמ"ב סקנ"ה ובביאור הגר"א שם סקע"ב ובש"ך וסמ"ע וט"ז חו"מ ר"ס כ"ה ובשער. המשפט סק"ד.

ובע"כ דהונא מר בריה דרב אידי איהו גופיה האכילה לכלבים, וצ"ל ברש"י שהאכילה לכלבים, דוגמא שנשא ונתן ביד. ואף ששניהם ישבו בביהמ"ד וראה שחבירו התיר, מ"מ אפשר דגם המטריף אגמריה סמיך, כמו המכשיר שכתבו התוס' לעיל דמ"ד ע"ב ועמש"כ בחידושי שם ובדמ"ח ע"א רק רבינא הכריע ע"פ ההלכה לפי סוגיא דעלמא וע' סנהדרין דל"ג ע"א ובתוד"ה השתא וס"ל נמי דהמטריף לא היה מומחה לרבים, דאם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם כדתנן בבכורות דכ"ח ע"ב וע' בת' לחם רב סי' פ"ד.

רש"י ד"ה מיבזע בזע כמחט ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא, ע' בס' המכריע חי"ד סי' ט"ז ובפר"ח סי' מ"ב סקי"ד.

רש"י ד"ה היכא דממשמשא ידא דטבחא, וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כו'. וכ"כ הרשב"א והרא"ש אבל הראב"ן בסי' רל"ה כ' אהא דתלינן במשמוש ידא דטבחא, כגון באונות התחתונות שנועץ הטבח שם הסכין כו' אבל בשאר מקומות בריאה לא תלינן וטרפה, וע' במעשה הגאונים סי' צ"ב ובת' מהרי"ט סי' ל"ז. רש"י ד"ה דהא תלינן בזאב דאמר בפ"ק בא זאב כו', ע' פלתי סי' י"ח סק"ד.

תוד"ה ואברכה, כדאיתא בירושלמי דברכות כו'. נ"ב ספ"ח ובמגילה פ"א ה"ט ובמד"ר תולדות פס"ו.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה