אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף ל:

דף ל.

החליד את הסכין כו' תחת העור כשרה כו', ואילה"ק ממשנה דבכורות דכ"ד ע"ב דתנן ר' יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכן ומכן ותולש את השער. ופירש"י שם משום חלדה, וכ"ה גם בס' המנהיג ה' יו"ט סי' ק"א. והשתא אמאי איצטריך במשנה לאשמעינן משום לאו דלא תגוז בכור צאנך. אם גם תחת העור כשרה, די"ל דהכא הוא דיעבד והתם לכתחלה וע"ש תוד"ה השוחט.

שם תחת העור כשרה בי רב אמרי תחת העור אינו יודע, וכ' הרשב"א ז"ל בחידושיו תמיהא לי דבי רב אמרי מנו רב הונא ואיהו אמר לעיל ד"כ ע"ב גבי מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמפרקת ואע"פ שנגלה קרייה חלדה וכש"כ תחת העור שהסכין נכסה כחולדה ע"ש ולא ידענא אמאי הקשה לפי הנחתו רק על הבי רב דעכ"פ אמרי איני יודע הרי דלא נפקא מכלל ספק. ולא הקשה קושיתו על רב גופיה דאמר בפשיטות תחת העור כשרה, הלא לפי הנחת הרשב"א דתחת העור נכנס הסכין כחולדה, ולזה נקראת חלדה כדאמרינן לעיל ד"כ ע"ב ואמאי כשרה, וע' בחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד סי' כ' ס"ג ובדו"ח דף ק"ב.

וביסוד קושיתו יל"ד דאהא דאמרי בי רב רב הונא. הקשו בש"ס ספ"ק דסנהדרין והא"ר הונא אמרי בי רב, ומשני אלא רב המנונא ופי' הקונטרס אלא אמרי בי רב היינו רב המנונא ע"ש, ולפ"ז בי רב אמרי דהכא הוא רב המנונא, ול"ק מרב הונא דלעיל אדרב המנונא דאיהו הוה נמי תלמידיה דרב כדהביא התוס' בסנהדרין שם, ובכ"ז י"ל דהרשב"א ז"ל שפיר הקשה, דאיהו יפרש בסנהדרין אלא רב המנונא. דלא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא א"ר המנונא אמרי בי רב, כדהביא הרשב"א פי' זה בב"ק דע"ה ע"א וכן הביאו התוס' שם ובסנהדרין די"ז ע"ב בשם ר"ת וע' ב"ק דק"ו ע"א רש"י ד"ה רב המנונא וביבמות דפ"ג ע"ב תוד"ה אמרי ובעירובין דס"ג ע"א תוד"ה רב המנונא ובזבחים דפ"ז ע"א תוד"ה אמרי.

עוד ראיתי מקשים מאי חידש האי אמרי בי רב במה שאמר אינו יודע. ולכאורה חידש טובא דמשום זה הוה ספק נבלה, ועוד דכל בעיית הש"ס תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו הוא רק לאמרי בי רב דאינו יודע. אבל לרב דס"ל דתחת העור כשרה כש"כ תחת מטלית וצמר מסובך דאינן מגוף הבהמה, אבל הא ודאי קשה אם הם אינם יודעים הו"ל לסמוך על רב היודע וקאמר דכשרה, ובע"כ דמצאו מקום לחלות הספק עד שתהיה מטעם זה נבלה, והשתא תקשה מהיכן פשיטא ליה לרב דכשרה. וכמו דקשיא לן לעיל ע"ד הרשב"א דתחת העור נמי מכסיא כחולדה והי"ל לאסור מטעם חלדה.

לכן לולא דברי הראשונים ז"ל הייתי סולל לע"ד מסילה חדשה בסוגיין. בשנקדים דעצם דין שחיטה דאגמריה רחמנא למשה, הוא רק שלא תהיה השחיטה מצד העורף. ולהיפוך במליקה. והיינו דתנן לעיל די"ט ע"ב שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה ע"ש.

אולם למעט דין שחיטה מצד העורף, אינו נופל רק בין מפרקת לסימנין. דאי שלא יחתוך המפרקת ואח"כ הסימנין. תיפ"ל דכבר תהיה טרפה מטעם שבירת המפרקת קודם שיגיע לסימנין כדפירש"י לעיל די"ט ע"ב במשנה, ולפ"ז שפיר קורין אותה חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים, כיון דעצם הקפידא היתה שלא יכנוס הסכין בבית הסתרים שבין מפרקת לסימנין, ומשו"ה במקור דין חלדה תנן לקמן דל"ב ע"א, בלשון או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו, ופירש"י תחת השני בין הסימן לצואר ופסקו מלמטה למעלה ע"ש, ור"ל דזהו עיקר דין חלדה, וע' בה' שחיטה דין חלדה מהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ו.

ורב בסוגיין חדית לן דכיון דפסיל רחמנא חלדת הסכין תחת סימן השני לשחוט ממטה למעלה, אסרינן נמי חלדת הסכין בין סימן לסימן אפילו ממעלה למטה. כיון דגם סימן אחד אחשביה רחמנא לדין שחיטה, א"כ בין סימן לסימן נמי נקראת חלדה. דמה לי אם שחט את הסימן מלמטה למעלה או להיפוך, אבל תחת העור שאינו נוגע לעצם השחיטה, דהא אפילו נקרע העור אם הסימנים שלמים נמי כשרה רק הכא השחיטה אינה מפורעת, אולם רב לטעמיה לעיל ע"א דלא בעי שחיטה מפורעת. ולהכי קאמר בפשיטות תחת העור כשרה, ולפ"ז אינו נוגע לדין חלדה רק לפ"מ דרב לטעמיה כנ"ל, וכן אמרינן לעיל די"ט ע"ב מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל פי' דלא בעינן שחיטה מפורעת. ואפ"ה אמרי בי רב תחת העור איני יודע, דדילמא הלכתא כש כשמואל ור"ש בן לקיש דבעינן שחיטה מפורעת, ולהכי בתחת העור הוה לדידהו ספק נבלה אע"ג דליכא משום חלדה, ולפ"ז טובא אשמעינן דבמה שאמרו איני יודע כוונתם דחסרון ידיעתם הוליד ספק בדין שחיטה מפורעת כנ"ל וע' בס' האשכול ח"ג ס"ס י"א.

ולפ"ז שפיר איבעיא להו לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע. והחסרון היא משום דאינה מפורעת, תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו. דגם שחיטה כזו אינה מפורעת רק מכוסה מבחוץ וסלקא בתיקו ולחומרא ואילה"ק אמאי ניזיל לחומרא לאסרה מטעם ספק נבלה, הא הוי ספק ספיקא. ספק אי הוה כתחת העור או לא ואת"ל דהוי כתחת העור היא גופה ספיקא הוי דהא אמר איני יודע. וכדהקשה הלח"מ על הרמב"ם בפ"ג ה"י מה' שחיטה ונשאר בצ"ע. כמ"כ נדייק בש"ס אמאי סלקא בתיקו. דלפמש"כ ניחא דהא דקאמרי איני יודע היא משום דילמא הלכה כהני דס"ל דבעינן שחיטה מפורעת, בזה יש מקום לחלות הספק במטלית וצמר מסובך כמו בתחת העור. רק משום דרב הכשיר בתחת העור לכן הטילו הבי רב ספק בהוראה זו. מטעם דלמא הלכתא כהני דפליגי עליה. אבל באמת חד ספק הוא מטלית וצמר כמו תחת העור אפילו לבי רב גופייהו, וממילא מחמרינן בכולהו משום דכל ספק בשחיטה פסולה כנ"ל.

ומעתה מיושב קושית הרשב"א ברווחא אפילו אי ס"ל דבי רב הוא רב הונא. ואיהו הלא ס"ל לעיל ד"כ ע"ב גבי מלק בסכין מטמא בגדים אביה"ב מ"ט מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמפרקת ואע"פ שנגלה קרייה חלדה וכש"כ תחת העור שהסכין נכנס כחולדה, דלפמש"כ לא דמי כלל דהתם במליקת סכין. כיון שבאה מצד המפרקת הרי זהו עצם דין חלדה כנ"ל. משא"כ בתחת העור דבסוגיין. דהוא רק משום לתא דשחיטה מפורעת. ולבי רב דהוא רב הונא מספקא ליה אי בעינן שחיטה מפורעת או לא.

ולפמש"כ ניחא נמי במה דיל"ד לכאורה על מסדר הש"ס דסמיך בתר הכי בעיא דר"פ החליד במיעוט סימנים מהו. כיון דתחת מטלית או צמר מסובך מסיק הש"ס בתיקו מכש"כ במיעוט סימנים, אמנם לפי הנ"ל ניחא דמבעיא דר"פ משמע. דאיהו ס"ל כרב דלא בעי שחיטה מפורעת, וממילא אפילו תחת העור כשרה. ומכש"כ תחת מטלית וצמר, אולם לפ"מ דס"ל כרב, ורב קאמר החליד את הסכין בין סימן לסימן, דזה נקרא ג"כ חלדה כנ"ל. להכי בעי ר"פ החליד במיעוט סימנים מהו, ואיהו ודאי איירי בחלדה גמורה ואליבא דרב. וע' בתוד"ה החליד.

ומזה מוכח דהראשונים ז"ל ס"ל דאין לחלק בין שחיטה מפורעת לחלדה, ואדרבא כל טעמא דחלדה היא משום דאינה שחיטה מפורעת. כמש"כ הראב"ן בסי' ר"ט ע"ש וממילא פלוגתא דרב ושמואל היא רק אי שחיטה דשנים ושלשה מקומות נקראת ג"כ שחיטה מפורעת וע' בתוד"ה החליד הסכין ובס' האשכול ה' שחיטה סי' י"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ע"א.

שם איבעיא להו לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע כו', ע' פר"ח סי' ל' סק"ב.

במשנה השוחט ב' ראשין כאחד שחיטתו כשרה. והנה לעיל דכ"ט ע"א אוקמינן. דמתניתין איירי בקדשים ודיעבד, אולם לכתחלה לא משום דתני רב יוסף תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים וא"ר כהנא תזבחהו כתיב ע"ש ויל"ד אדדייק מקרא דתזבחהו לאיסור והוא רק למ"ד יש אם למסרת כדפירש"י שם ועמש"כ שם בחידושי, ולא דייק להיפוך להיתר, מדאיצטריך קרא גבי פרה אדומה לקמן דל"ב ע"א, ושחט אותה ולא אותה וחברתה. ש"מ דבשאר קדשים שרי אפילו לכתחלה, דאי גם בשאר קדשים אסירי שתים בהדי הדדי, קרא דאותה בפרה אדומה ל"ל, וא"ל עפ"מ דאמרינן ביומא דמ"ב ובכ"מ דפרה היא קדשי בדה"ב, ולהכי ה"א דאע"ג דבקדשי מזבח אסירי שחיטת שתים בהדי הדדי, מ"מ מותר בפרה דקילא קדושתה. ומשו"ה איצטריך קרא. ז"א דהא אמרינן לעיל די"א ע"א חטאת קרייה רחמנא. וע"ש תוד"ה חטאת ומש"כ בחידושי שם.

שם שנים אוחזין בסכין ושוחטים כו' שחיטתו כשרה, והרמב"ם בפ"ב ה"י מה' שחיטה דשינה צורת המשנה. וכתב שנים שאחזו בסכין, הוא משום דקשיא ליה קושית הש"ס בריש מכילתין הכל שוחטין לכתחלה ושחיטתן כשרה דיעבד ומשו"ה נקט סיפא דמתניתין לעיקר ומשבש לרישא. וע"ש בהרב המגיד ובס' האשכול ח"ג ס"ס י"א.

שם היה שוחט והתיז את הראש בב"א אם יש בסכין מלא צואר כשרה, והק' בתמים דעים להראב"ד סי' יוד הלא כבר שבר מפרקתה קודם שתצא נפשה ואיך כשרה. ותירץ דכשרה לאכול באומצא ואומצא דאסמיק התירו חכמים ע"י חתיכה ומליחה והוא מקום מכה שנצרר בו הדם ע"ש, ולפמש"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו דהאי התיז הראש בב"א קאי רק על שני הסימנין ע"ש, לפ"ז הלא לא נגע כלל במפרקת. וע"ל דכ"ז ע"א תוד"ה ותו ובהרב המגיד פ"ב ה"ט מה"ש.

עוי"ל לפמש"כ בהגהות אשרי בפ' כל הבשר סי' נ' בשם רבינו יהודא, דדוקא שובר המפרקת כי מחמת יסורי שבירה אין כח להתאנח ולהוציא הדם אבל חותך לא אסר ע"ש, ולפ"מ דבפירושי משנתנו ובהא דשובר מפרקתה של בהמה דלקמן דקי"ג ע"א נחלקו הראשונים. לכן נצמח מזה מחלקותם לדינא בשו"ע סי' כ"ד ס"ה וע"ש במפרשים.

שם תנא דבי ר' ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך וכה"א זהב שחוט כו'. לכאורה משמע דהאי ושחט דתנא דבי ר"י הוא קרא דושחט את בן הבקר דר"פ ויקרא דמיניה ילפינן בריש פרקין דשחיטה מן הצואר ותמוה דבתו"כ צו פרשה ד' קאמר נמי אין לשון שחיטה אלא משיכה שנאמר זהב שחוט, וע"ש בביאור הר"ש משאנץ. והוא כתנא דבי ר"י דבסוגיין, ומדוע סמיך דרשה זו על ישחטו דכתיב גבי אשם בפ' צו. ודלג על כל לשון שחיטה דכתיב עד התם מריש פ' ויקרא.

שם אין ושחט אלא ומשך כו', ע' ראב"ן סי' ר"ט ובאבני שהם שם אות ז'.

שם רבא הוה בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא כו'. גרסת הבה"ג רבה בדיק להו גירא ליואש בר תחליפא, ובס' התרומה סי' ל"ט גריס יואב בר תחליפא.

שם ושחט בה עופא בהדי דפרח כו'. ע' מהרי"ק שרש ל"ח ושם קמ"ז ובש"ך סי' כ"ה סק"ד ובביאור הגר"א שם סק"ג ובפר"ח סי' י"ח סקי"ט וסי' כ"ד סק"ג וסי' כ"ה סק"ד ובפמ"ג ר"ס כ"ג ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' כ"ה.

רש"י ד"ה ופסקו לתחתון כהלכתו אלא שהחליד וחזר והוציא את הסכין כו', ע' בפרדס הגדול סי' רי"ח ובמעשה הגאונים סי' צ"א.

רש"י ד"ה תחת מטלית הכרוכה לה סביב צוארה ע"כ, ולכאורה בשעת שחיטה מונחת הבהמה ע"ג קרקע ודי בפריסת מטלית וכ"ה לשון הרמב"ם בפ"ג ה"י מה' שחיטה שפרס מטלית על הסכין ועל הצואר ע"ש, ומזה משמע דדעתו שכרוכה בתמידות בצואר הבהמה דומיא דצמר וכמש"כ הרא"ש. והביא נמי דעת הבה"ג דדבק עליה מטלית בשעוה ע"ש, וכן בהלכות שחיטה מהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל כתבו מטלת שיש בה רבב או לבונה כו' ודבקה אותה מטלת על צואר בהמה ונכנס סכין תחת אותה מטלת כו'. וכ"ה לשון המחבר בסי' כ"ד ס"ח שקשור בצוארה או מדובק בשעוה ע"ש, ולכריכה כזו היא כוונת רש"י כנ"ל.

רש"י ד"ה תיקו ולחומרא, לא סמכינן אההוא שינויא דדיחוי הוא כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ב ובנחל אשכול שם.

רש"י ד"ה התיז את הראש בבת אחת כו' והיא דרסה, ע"ל ד"ט ע"א רש"י ד"ה שהייה ובתשובות הרשב"א סי' ט"ז וסי' תרמ"ח ובה' שחיטה להלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון.

תוד"ה למדתנו, ש"מ שכן הלכה כו', וכ"ה בס' התרומה ס"ה שחיטה.

תוד"ה החליד, פי' בקונטרס במיעוט בתרא כו' ומפרש ר"ת דהכא בעי במיעוט קמא כו' ע"כ, ע' בתשובות הרשב"א סי' שס"ז ובראב"ן סי' רי"ז ובס' יראים סי' קל"ז ובס' המכריע חי"ד סי' ה' ובפמ"ג במשבצות סי' כ"ד סק"ו וע"ש בשפ"ד ובחידושי הגרע"א בהשמטות ליו"ד סי' כ"ד ובפר"ח שם סקי"ז וסקכ"ה ובפלתי סי' כ"ו סק"א.

בא"ד וה"ר אושעיא מפרש החליד במיעוט סימנים היינו לאחר ששחט רוב האחד כו' ע"כ, על פירוש זה כ' בס' האשכול ח"ג סי' י"ב שהוא הפירוש הנכון אשר שמע, וע' בס' התרומה ה' שחיטה דין חלדה וביש"ש בסוגיין סי' ט' ובריב"ש סי' קפ"ז וקצ"ב.

תוד"ה תנא דבי ר"י ושחט אין ושחט אלא ומשך ואע"ג דאיהו גופיה דריש בריש פרקין ושחט במקום ששח חטהו תרתי ש"מ עכ"ל. וכן צ"ל בדרשת שמואל הקודמת מקרא דחץ שחוט לשונם דשחיטה במשיכה ולעיל ע"א דריש ליה לשחיטה מפורעת דתרתי ש"מ, אמנם לפמש"כ בס' האשכול ח"ג סי' א' דכל הני דרשות הן דרך אסמכתא ע"ש, לפ"ז אין מקום כ"כ לקושית התוס' לכתחלה, וכ"כ באשכול שם סי' י"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה