אור ברסלב

אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יז:

דף יז.

סוף סוף כי אזלא מחלשא כי אתא בזע כגון שהוליך ולא הביא, ובשאילתות פ' אחרי סי' צ"ב הגרסא הלכתא כגון שהוליך ולא הביא וע"ש בהעמק שאלה, וע' ראב"ן סי' רי"ב.

שם אמר רבא ג' מדות בסכין כו' בה"ג גריס ר' אבא.

שם א"ר חסדא מניין לבדיקת סכין מה"ת שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם כו' והא"ר יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ויל"ד לפ"מ דאמרינן בפסחים דל"ג ע"ב ובכ"מ א"ל רב חסדא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך כו'. וכן בברכות דכ"ד ע"ב א"ר חסדא האלקים אם אמרה לי ר' יוחנן בפומיה לא צייתנא ליה ע"ש, א"כ איך הקשה הכא בפשיטות כ"כ מר' יוחנן ארב חסדא עד דנאיד הש"ס וקאמר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. דלמא ס"ל לר"ח דבדיקת סכין להראותו לחכם הוא מה"ת, ור' יוחנן ס"ל דהוא מדרבנן. ועמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב.

ובתנחומא פ' צו סי' י"ג משמע קצת כר"ח, דהכי קאמר התם ומנין שבדק הסכין שנאמר ויקח את המאכלת חשוב אותיות ויקח את המאכלת ותמצא י"ב כמנין הבדיקות שעושין לסכין אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא ומנין שנאמר ושחטתם בזה זה בגימטריא י"ב הוי, וע' בזהר הרקיע מצוה י"ט ובש"ך סי' ב' סק"י וסי' י"ח סק"ה ובנוב"י קמא חי"ד סי' ז'.

שם פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה לחכם קאמרינן, וכ"מ גרסת רש"י ורגמ"ה, אולם בשאילתות בהעלותך סי' קכ"ה גריס כיון דאיכא פגימותא טריפה אנא ידענא דבעי בדיקה לחכם קאמרינן וע"ש בהעמק שאלה וברמב"ן לסה"מ שרש שני ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז. והנה בפרדס הגדול סי' ר"ו כ' וז"ל וצריך השוחט קודם שישחוט להראות לחכם סכינו למי שכמותו בחכמתו כש"כ למי שגדול ממנו משום כבודו של חכם אם הוא במקום ששוחט ע"ש. ולפ"ז יל"פ הא דקאמר בעי בדיקה לחכם, הוא לחכם שכמותו. ולהכי פרין והאר"י לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו ש"ח. ולשון לא אמרו משמע שהוא רק מדברי סופרים. וגם זהו רק מפני כבודו של חכם, וזה שייך דוקא לגדול ממנו, ואיך קאמר דאפילו לחכם שכמותו צריך להראות מן התורה? עד דמסיק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וע' בט"ז סי' מ"ח סקי"ב ובנקוה"כ שם ובס' הארוך מש"ך סי' ג' ובמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב.

שם אר"פ צריכא בדיקה כו', על הגליון הובאו נוסחאות של גרסאות שונות ע"ש. וגרסת הבה"ג וצריכה בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא. וכן נקיט בשו"ע סי' י"ח ס"ט, וע' בפרדס הגדול ר"ה שחיטה ובס' התרומה סי' א' ובפמ"ג ר"ס י"ח.

שם אמר לן רב סמא בריה דרב משרשיא משמך כו' בה' שחיטה להלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון גרסא אחרת בסוגיין.

שם אתלת רוחתא לא צריכא מי לא אמר ר"ז כו', ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' ט'.

שם ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה כו'. הארכתי בזה בחידושי לעיל ד"ח ע"א.

שם א"ר הונא בר רב קטינא א"ר שמעון בן לקיש שלש פגימות הן כו', בילקוט אמור רמז תרמ"א הגרסא א"ר אדא בר קטינא אמר ר"ל, ובשאילתות בהעלותך סי' קכ"ה משמע שהיו עוד נוסחאות שונות בשמות האמוראים.

שם שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ז הי"א דפליגי בשיעור דחגירת צפורן, והרמב"ם לא הביא כלל שיעורא דפגימת עצם בפסח.

שם ורב חסדא אמר אף פגימת סכין כו' בחידושי הרמב"ן הרשב"א הרא"ש והר"ן וביש"ש, האריכו במה שהרי"ף השמיט הא דר"ח, וע' בת' מהרי"ט סי' ו' ובט"ז או"ח סי' תרמ"ה סק"ד ובברכי יוסף חי"ד סי' ח"י ובשיורי ברכה שם.

שם ואידך בחולין לא קא מיירי. ע' בת' רדב"ז ח"א סי' רנ"ד.

רש"י ד"ה והוא. שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד כו' ע' פר"ח סי' י"ח סקי"א וסקט"ו.

רש"י ד"ה משני, ולשון אוגרת כמו אגרה בקציר מאכלה כו' ע"כ, ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ב' כתב אוגרת פי' חוגרת אחה"ע מתחלפין שחוגרת בהצפורן בהולכה ובהבאה.

רש"י ד"ה כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמר בעשרה יוחסין דע"ב יום שמת רבא נולד רב אשי עכ"ל. וכה"ג הניח רש"י כלל לקמן דקי"ג ע"ב דכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה את ר' אליעזר מימיו כו' ע"ש. והנה הא דלפ"ד רש"י לשון משום ומשמיה הוא חדא בלשון הש"ס. יש לדייק כן מדאמרינן לקמן דקי"א ע"ב אמר חזקיה משום אביי, ובשבת דל"ח ע"ב ובדק"ח ע"ב אמר חזקיה משמיה דאביי ע"ש ולפ"ד רש"י לא ראה חזקיה את אביי. ומשום ומשמיה אחת היא. וע"ל דנ"ג ע"ב ומש"כ בחידושי שם.

אמנם עצם יסוד שהניח רש"י ז"ל צע"ג לע"ד דאשכחן נמי לשון משמיה ומשום על מי שהיה בדורו וראהו פא"פ, דבע"ז דפ"ו ע"א תניא ר' יהודא אומר משום ר"מ, ואע"ג דתמיד הוה בר פלוגתיה [ואפשר דהתם צ"ל ר' יוחנן משום ר"מ כדמשמע בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ועמש"כ בחידושי למעילה די"ז ע"ב] ושניהם תלמידיו של דר' עקיבא היו כדאמרינן ביבמות דף ס"ב ע"ב ואפילו הכי תניא בר"ה דף ט"ז ע"א ושם דל"א ע"א א"ר יהודא משום ר"ע, ואמרינן שם די"ט ע"א דיהודא בן שמוע היה תלמידו של ר"מ, ומ"מ מסיק התם יהודא בן שמוע מטמא משום ר"מ, ותלמיד הי"ל לר"מ וסומכוס שמו כדאמרינן בעירובין די"ג ע"ב, ובנזיר דמ"ט ע"ב ובקידושין דנ"ב ע"ב קאמר דחק סומכוס ונכנס אמר כך שנה לי ר"מ. ואפ"ה תנן לקמן דפ"ב ע"א סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים, ובמשנה ב"מ ד"פ ע"א סומכוס אומר משום ר"מ סאה לגמל ג' קבין לחמור, ובב"ב דקי"ג ע"א דאמר רבי ומטו בה משמיה דר' יהושע בן קרחה מניין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק כו'. אע"ג דרבי ראה את ריב"ק ושאל ממנו במה הארכת ימים וא"ל רבי ברכני כדאמר במגילה דכ"ח ע"א.

ומכש"כ ודאין דאין מקום למש"כ רש"י לדעת הרמב"ם, דהא רש"י פירש טעמו מפני דרב אשי לא ראה את רבא מעולם. דביום שמת רבא נולד רב אשי, והרמב"ם בהקדמתו כתב דכל קבלת רבינא ורב אשי היו מרבא ע"ש, ובע"כ דאיהו גריס בקידושין שם עד שמת רבא נולד רב אשי, וכן גריס בה"ג ה' לולב, ובת' באר שבע סי' י"א כ' כן בשם בעל הליכות עולם, וע"ל ד"ב ע"ב תוד"ה אנא ומש"כ בחידושי שם.

ולפ"ז דון מינה ומינה דגם כלל של הרשב"ם לא ס"ל להרמב"ם. דהא כתב בב"ב דקי"ד ע"ב משום דלא היה רבו מובהק קאמר משום ע"ש, ולפ"ד הרמב"ם היה רב אשי בודאי תלמיד מובהק לרבא, ואפ"ה אמרינן בסוגיין על רב אשי דקאמר משמיה דרבא וצע"ג.

תוד"ה כאן, הו"מ לשנויי הא דקיימא ארישא דסכינא והא דקיימא באמצע, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ח'.

תוד"ה אבישרא ואטופרא אבישרא משום ושט ואטופרא משום קנה עכ"ל, ואם בדק רק אבישריה ושחט הושט בעוף, או אטופריה ושחט בו רק הקנה, מחלוקת האחרונים היא כדהביא בפ"ת סי' י"ח סק"ד.

תוד"ה פגימת, וקדשים איצטריך משום ערוה של נקבה כו' ע"כ, לפנינו מבואר כן בפירש"י.

תוכן העניינים

אור הישר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה