אור הישר על חולין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ו.
דמות יונה מצאו להם בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמיה כו', מהכא משמע דדמות יונה שמצאו להם שהיו עובדין אותה היה בימי ר"מ ומאז גזר עליהם להיות כעכו"ם דהא מקודם לכן שדריה ר"מ לר"ש בן אלעזר לאתויי חמרא מבי כותאי, ועפ"ז מובן דברי הירושלמי פסחים פ"א ה"א, דאהא דקאמר רשב"ג כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין יותר מישראל מסיק שם ר"ש הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן [כלומר בדברים שהיו כופרים בדרש חכמים היו משוקעין בהן ומה שהחזיקו החזיקו והיו מדקדקין בהן הרבה פ"מ] אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן ע"ש, ולכאורה איך נופלת פלוגתא רחוקה כזאת בין רשב"ג לר"ש, אמנם לפי המבואר הכא ניחא דרשב"ג קאמר לדבריו קודם שמצאו להם הדמות יונה. ואז היו מוחזקים באמונתם במה שיאמינו. אף בעיני החכמים, דהא ר"מ גופיה שלח לקנות מהן יין, ור"ש שהיה בדור אחד עם ר"מ כדאמרינן ביבמות דס"ב ע"ב. הוסיף דבריו על דברי רשב"ג בתר דאיתגלי בה תייהו ע"י מציאת הדמות יונה, ומאז גם רשב"ג לא יפלוג עליה דר"ש כנלע"ד, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ב' ובשער המשפט קונטרס שער דעה סי קנ"ט סק"ב.
שם אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין כו' ע"כ, ומכש"כ אורח הבא לביתו ואינו יודע אם יוכל להשיב בד"ת שלא ישאל לו. כדכ' בס' חסידים סי' שי"ב, תתקס"ג.
שם ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה פרוש הימנו ע"כ, אולם במד"ר בא פ' ט"ו דריש מהאי קרא שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו. וע' בס' חסידים סי' תתק"מ, תתקס"ב, תתקצ"ח.
שם ולא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורין. ע' בת' מה"ר יוסף חיים ז"ל שבתשובות מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתר"כ.
שם למאי אי לשחיטה ויי"נ מהתם גזרו רבנן כו', וקשה אמאי פריך על רבי אמי ור"א במאי דגזרו מאי דכבר נגזר מר"מ ור"ג, ולא פריך על ר"מ ור"ג, הרי כבר נגזר על הכותים בימי עזרא. על שבטלו בנין ביהמ"ק ובקשו להרוג את נחמיה. כדאמרינן בפרקי דר"א פל"ח מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו ג' מאות כהנים וג' מאות תנוקות וג' מאות שופרות וג' מאות ס"ת בידם והיו תוקעין והלוים משוררים ומזמרים ומנדין את הכותים ע"ש. ובע"כ דהנדוי חל על כל הדברים ועל כל הדורות וע"ל די"ג ע"א תוד"ה פיתו, ואיך שלחו לכתחלה ר"מ ור' אבהו לקנות מהן יין. ומאי פריך מ"ס גזר ר"מ עליהם, ומשמע דאי לאו דמצאו להם דמות יונה שהיו עובדין אותה לא היה גוזר. ומה מקום היה לפני התוס' לחלק דאם הכותי לא אכל מצה אחרת כל הלילה או שהכותי עשה בביתו של ישראל אז מותר גם לישראל כדכתבו התוס' לעיל ד"ד ע"א ובגיטין ד"י ע"א ובקידושין דע"ו ע"א, הלא כבר היתה גזירה קדומה. עד שאמרו מכאן אר"א כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר, ובודאי דלא עמד שום ב"ד במשך הזמן והתירם, דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, ומי היה גדול מבית דינו של עזרא ואם במשך זמן רב נתקררה ונתבטלה הגזרה מצד עצמה היה להם רק לחזק הגזירה הנושנה, ולא לחפש טעם אל הגזירה עד שמצאו הדמות יונה, ואדרבא חזינן דתנא סתים לעיל ד"ג ע"ב דשחיטת כותי מותרת כשישראל עומד על גביו, ואוקמינן נמי מתניתין דהכל שוחטין ואפילו כותי, ורש"י כתב לעיל ד"ה ע"ב ר"ג בנו של ר' יהודא הנשיא שהיה מן האחרונים ובית דינו נמנו על שחיטת כותי לאחר שנשנית משנתנו דהכל שוחטין ואפילו כותי ע"ש, משמע דעד אז הותרה שחיטתם בישראל עע"ג ושלחו לקנות מהם יין עד שמצאו להם הדמות יונה. ולא השגיחו על שהיו מנודים מימי עזרא והיו מקל חובלים לישראל אפילו לאחר שנבנה הבית. כדאמרינן ביומא דס"ט ע"א שבקשו כותים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ושמעון הצדיק א"ל אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עכו"ם להחריבו א"ל מי הללו א"ל כותים הללו שעומדים לפניך כו' ע"ש הרי דשמעון הצדיק קרא להם עכו"ם, ולכאורה הרי נתגיירו כדכתיב בקרא ובע"כ או משום דסבר גרי אריות הן. או מפני שנתנדו בימי עזרא ועשאום כעכו"ם. וע' תנחומא פי' וישב סי' ב' וברמב"ן לסה"מ ל"ת קצ"ד.
ולחומר הדבר נלע"ד בביאור והבנת הענין כי ביטול חרם עזרא על הכותים בהמשך הזמן בא ממילא להיותם גם במספר רב, כי אנשי המלחמה לבד שבאו מן הכותים להלחם על ישראל היו ק"פ אלף, ובודאי היו מכלל הכותים גם גרי אמת לדברי הכל, ומ"ד דכותים גרי אריות הן הוא משום דלדידיה היו הם הרוב, ואפילו לפי היותם גרי אריות, במצות שהחזיקו החזיקו יותר מישראל. כדהעיד עליהם רשב"ג, ובאמת בימי עזרא שהיו שונאים מאד לישראל נתנדו, ואח"כ גם בימי שמעון הצדיק שהיה משיירי אנשי כנסת הגדולה נמשכה שנאתם וחרם עזרא עד שקראם עכו"ם כנ"ל, אבל מזמן החרם עד דורו של ר"מ שעברו יותר מארבע מאות שנה ובנוגע לאמונתם החזיקו מאד במה שהחזיקו, ומהם שנתגיירו לגמרי וע"ל ד"ג ע"ב תוד"ה קסבר, ועל אותם שנתגיירו לגמרי בודאי לא חל חרם עזרא, ולהוראת הנסיון של הנהגתם באמונתם זה מאות בשנים. ומכש"כ לפ"מ דאצל חכמי ישראל היתה מחלוקת על כלל הכותים אם הם גרי אריות או גרי אמת לכן הוכרחו החכמים לסיבת שבתם ביחד עם ישראל, להגביל לישראל דינים מיוחדים בנוגע לכותים, לענין שחיטתן מצותיהן וכתמיהן וכדומה, וסמכו עליהם במה שהחזיקו. וע' גיטין ד"י ע"ב ודמ"ד ע"א ובר"ן שם ושם דכ"ה ע"א תוד"ה הלוקח ובמו"ק די"ב ע"א וברש"י ור"ן שם ובחידושי הרשב"א לברכות דמ"ז ע"ב ולסוכה דכ"ג ע"ב ולגיטין ד"ט ע"ב, ומכש"כ ר"מ לטעמיה דס"ל בב"ק דל"ח ע"ב דגרי אמת הן, לכן שלח ג"כ ליקח מהם יין, עד שנתגלה קלונם במציאת הדמות יונה ואז נמנו עליהם ואסרום, ולפ"ז אין מקים להש"ס להקשות על גזירת ר"מ ור"ג הרי כבר גזרו עליהן בימי עזרא משום דבין גזירת עזרא לגזירת ר"מ עברו מאות בשנים והיה מקום להתבטל כנ"ל. משא"כ על רבי אמי ורבי אסי שפיר הקשו, כיון דבדורו של ר"מ מצאו סיבת הדמות יונה לאסרם, ובזמן לא ארוך נמנו עליהם ר"ג בנו של ר"י הנשיא ובית דינו לאסרם, א"כ אמאי איצטריכו להו לרב אמי ורבי אסי עוד לאסרם, הרי לא היה רק דור אחד ביניהם. וע' ברש"י ד"ה וקבלו מינייהו וביבמות דקי"ט ע"א תוד"ה מחוורתא ובר"ש טהרות פ"ה מ"ח ובפ"ז מ"ז ובחגיגה דכ"ה ע"א תוד"ה שרצועה ובכפתור ופרח פ"ה ובביאור הגר"א לאו"ח סי' רט"ו סק"ה ובח"ס חי"ד סי' א' וסי' קל"ב.
שם אינהו גזור ולא קבלו מינייהו אתו ר' אמי ור' אסי גזור וקבלו מינייהו. כה"ג בשבת די"ד ע"ב ובע"ז דל"ו ע"א, וכ"כ הסמ"ג בה' עירובין דגזירת שלמה המלך לערב בחצרות ולשתף במבואות לא קבלו עד שבא ירמיה והזהיר עליהם לחזק הגזירה ע"ש.
שם וכדתניא ישראל מומר המשמר שבתו בשוק מבטל רשות ושאינו משמר שבתו בשוק אין מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ונותן רשות כו', כ"ה הגרסא בה"ג ה' עירובין פ' הדר. אולם בס' העתים סי' פ"ה הגרסא מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות כו', וע' רוקח סי' כ"ח.
שם ובנכרי עד שישכור, ע' ראבי"ה סי' קצ"ח.
שם אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין כו'. ע'. ירושלמי דמאי פ"א ה"ג ובמה"פ שם ובתרומת הדשן סי' מ"ג.
שם ולא חייש מר לתערובות דמאי כו' ע' ר"ש דמאי פ"א מ"ג, והא דלא שאל לו קודם שאכל בכדי להצילו מהך חששא משום דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא כדאמרינן בעירובין דס"ז ע"ב. וע' בת' הרמ"א ס"ס כ"ח ובנה"מ סי' רל"ד סק"ג ובמש"כ בחידושי לבכורות דל"ז ע"א.
שם הלוקח יין לתת לתוך המורייס כו' חייב משום דמאי. ע' תוספתא דמאי פ"א ובר"ן לע"ז ד"ל ע"א וברוקח סי' תצ"א וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ו.
שם והתניא הנותן לשכנתו כו' והתנן הנותן לחמותו כו' והתנן הנותן לפונדקית כו', ע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"ו ובתוספתא שם ספ"ד ובח"ס ח"ו סי' י"א.
שם אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר. ע' ר"ש עוקצין פ"ג מ"ה ומ"ז ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קי"ט סק"מ.
שם ואם אמר לה עשי לי משליכי כו', ע' תשב"ץ ח"ג סי' יו"ד ובפר"ח לאו"ח קונטרס מנהגי איסור סי' כ"ג ובבאר יצחק חא"ח סי' י"א.
שם דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל, ע' תוס' ע"ז דס"ו ע"א ד"ה תבלין ובראב"ן סי' רפ"ב וע"ש סי' שי"א ובאשכול ח"ג סי' ל"א ובבאורי הגר"א ליו"ד סי' ק"ה סקפ"ו וקכ"ג סקל"ד.
רש"י ד"ה מצאו להן אותם היושבים בהר גריזים כו' ובשטמ"ק הביא גרסא בשם ס"י מצאו להם לאותם היושבים בהר כו' ע"ש ונ"מ דלגרסת אותם. משמע אותם היהודים היושבים בהר גריזים הם מצאו להן להכותים הדמות יונה שהיו עובדין אותה, אכן לפי גרסת לאותם היושבים בהר קאי על הכותים הדרים שמה, וגרסא זו מתאמת יותר עם מה דסיים רש"י ואע"ג דרוב כותים לאו מהר גריזים הוא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא ע"ש, וכגרסא זו האחרונה והבנתה מבואר בתשובות הרמב"ם סי' קס"ג, וע' ברבינו יהונתן ר"פ הדר.
רש"י ד"ה וטעמא לא בטיל לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר כו', ע' פר"ח סי' צ"ח סק"ז בד"ה וקודם, ובת' ח"צ סי' ל"ט ובמחנה אפרים ה' מעשר פי"ב.
תוד"ה בראש הר גריזים במדרש יש שהיא ע"א שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם ע"כ, ע' ירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד ובמדרש וישלח פרשה פ"א.