אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קיד.

דף קיג:

בשלמא רובע ונרבע משכחת לה כו', ע' חולין ד"מ תוד"ה אי הכי ובחידושי הרמב"ן שם ובב"ק ע"ו תוד"ה והלא זריקה ובחידושי פנים מאירות לב"ק שם.

שם אלא מוקצה ונעבד א"א אוסר דש"א שלו בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו', ע' ברמב"ם פ"ד ה"ה מאיסורי מזבח, וכבר האריכו בזה בלח"מ פ"ו ה"ב מה' בכורות ובמל"מ פ"ד ה"ח מה' מעילה ובחלקת מחוקק ס"ס כ"ח ובביאורי הגר"א שם סקס"ג ובקצוה"ח סי' ת"ו ובהעמק שאלה על השאילתות אמור סי' קי"א סק"א, וע' במש"כ בחידושי לתמורה ד"ה ע"א ולחולין ל"ו ע"ב.

שם בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא. ולכאורה קשה כיון דבמשנתנו פליג ר"ש על בעלי מומין מכלל דברישא מודה, א"כ אמאי נאיד לאוקים כריה"ג ובאופן דמשנתינו איירי דוקא בקדשים קלים, הו"ל לאוקמי אפילו בקדשי קדשים ושחייב עליהן באחריותן. דלר"ש ממון בעלים הן, דיש להן אונאה ונשבעין עליהן כדתנן בב"מ נ"ו ע"ב ובשבועות מ"ב ע"ב, וע' סנהדרין קי"ב ע"ב ובפני יהושע לב"ק י"ב ע"ב ושם דף ס"ו ע"ב ע"ד התוס' בד"ה דגזל ובקצוה"ח ס' שפ"ו סק"ז ובעונג יו"ט סי' כ"ו.

וי"ל כיון דהכא איירי דבע"כ הוו מוקצה ונעבד קודם דאקדשינהו דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסר בהקצאה ועבודה דא"א אוסר דבר שאינו שלו כדפירש"י, ובאופן זה אינו נופל שיאמר הרי עלי קרבן ממוקצה או נעבד, רק סתמא דמילתא אמר על בהמה שהיא מוקצה או נעבד, הרי זו לעולה או לשלמים, ומכיון דאמר הרי זו אז אינו חייב עוד באחריותה כדתנן בקנים פ"א, ור"ש גופיה דריש לה לעיל ד"ד ע"ב מקרא דכתיב ונרצה לו לכפר עליו את שעליו חיב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו ואמר רב יצחק בר אבדימי מ"ט כיון דאמר עלי כמאן דטעון אכתפיה דמי, ופירש"י את שאינו עליו כגון דאמר הרי זו עולה.

שם הלכיך רובע ונרבע כו', בדק"ס ובילקוט אחרי רמז תקפ"א נשתנית בזה הגרסא מאשר לפנינו.

שם בולדות קדשים קסבר ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים, ע' רמב"ם פי"ח ה"ו ממעה"ק ובכ"מ ולח"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה ובמש"כ בחידושי לעיל צ"ח ע"א בגמרא ושם בדברי התוס' ד"ה אף כל.

שם וצריכי דאי תנא בעלי מומין כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ג.

שם מ"ט דר"ש אר"א אר"ל דא"ק לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום כו', ע' ספרי ראה ובהתוה"מ שם סי' ט"ו ובפ' אחרי סי' צ"ד ובזרע אברהם על הספרי ראה פיסקא ס"ה.

רש"י דיה בשלמא. דאקדשינהו והדר נרבעו ע"כ, בגמרא הגרסא והדר רבעו, ובשטמ"ק גריס והדר רבען, ולע"ד גרסת רש"י מוכרחת, דבשלמא גבי נעבד אמרינן בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה ובכלאים פ"ז ה"ג אית תניי תני בין שלו בין של אחרים אסור אית תניי תני שלו אסור של אחרים מותר וע"ש במה"פ ובבבלי ע"ז נ"ד ע"א, אבל נרבע מבואר בהדיא בתוספתא תמורה רפ"ד דבין משלו בין משל חבירו בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון פסול לגבי מזבח, וכ"פ הרמב"ם בפ"ד ה"ה מאיסו"מ, וכן מורה פשטות המשנה לעיל ר"פ התערובות דקתני נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה כו' ברובע ונרבע ופירש"י וז"ל נתערבו זבחים כשרים בשור שנעבד בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו' ע"ש, הרי בהדיא דהאי שנעבדה בו עבירה כולל כל הני דתני בתר הכי, וכן הבין נמי ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח, וממילא מובן דברובע ונרבע אין נ"מ אם בעל הבהמה עשה או אחר, רק אם נעבדה בו העבירה, ודין זה מתאים עם גרסת רש"י כנ"ל.

בא"ד וכיון דחזו כבר ואידחו ראויים קרינא בהו שנראו כבר כו' ע"כ, אולם הראב"ד בפירושו על הספרא פ' אחרי פרשה ו' כ' וז"ל בשלמא רובע ונרבע דאקדשינהו והדר רבעינהו פי' וע"י מעשה יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו וע"ש בר"ש משאנ"ץ משנה ז'.

תוד"ה אתנן, אתנן ומחיר לא מיתוקם בקדשים קלים אפילו לריה"ג כו', ע' פסחים ד"צ ע"א ובספרי נשא בפסוק ואיש את קדשיו לו יהיו ובהתוה"מ שם סי' ל"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק א' משנה ח'.

תוד"ה וקסבר. וא"ת ל"ל קרא למעוטי הלא חולין גמורין נינהו כו', ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' אחרי פרשה ו' משנה ז'.

בא"ד וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כו', ע' תמורה ד"י ע"א תוד"ה ואזדא ושם כ"ה ע"א תוד"ה היא ושם ע"ב תוד"ה דת"ק ובנדה מ"א ע"א תוד"ה קסבר ובשעה"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה