אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קו.
אף כאן למזרחה של ירושלים, ע"ל קי"ג תוד"ה חוץ.
שם ר' יוסי הגלילי אומר אבית הדשן נשרפין, ביומא ס"פ שני שעירי הגרסא ר' יוסי, אבל בתוספתא ספי"א משמע דגרסא דהכא עיקרית, וע' כפתור ופרח פ"ו.
שם א"ל אביי דילמא במקומו משופך פליגי, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רל"ו.
שם השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור כו', ביאור הברייתא ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ע' ובפ' אמור סי קנ"ג.
שם ואיזהו השורף המסייע בשעת שריפה ע"כ, ומאימתי נקראת התחלת שעת השריפה ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"ח ובמש"כ בחידושי לעיל צ"ז ע"ב.
שם ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים רש"א כו', בברה"ז גריס ראב"ש, בודאי נמשך אחרי גרסת רש"י בד"ה דשויא, וגרסא זו נמשכת מגרסת הש"ס ביומא ס"פ שני שעירי, ובשטמ"ק ובב"ח דמשבשו גם לשון רש"י וגרסי ר"ש, בודאי דנמשכו אחרי גרסת התו"כ בפ' אחרי סוף פרשה ה' דהתם הגרסא ר"ש. ובדת"ק גרסי שם ר' יהודא.
שם מאי בינייהו אמר רבא כו', בילקוט אחרי רמז תקע"ז הגרסא רבה.
רש"י ד"ה אבית הדשן צריך שיקדים לשם דשן מזבח כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרק ה' ובק"א שם.
השוחט והמעלה פרק שלשה עשר
במשנה השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלייה, הנה משנתנו מיתוקמא בין שעבר במזיד ובין בשוגג. ואם במזיד חייב שתי מלקיות כדתנן ר"פ הלוקין, ובשוגג חייב שתי חטאות כדתנן ריש כריתות.
שם ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ כו' פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ד.
שם ריה"ג. אומר טמא שאכל טהור חייב כו', ע' בת' שאגת אריה סי' ע"ב.
שם מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם כו', ע' בסה"מ ל"ת ה' ול"ת ו'.
שם אמר רבה קרי ביה ולא יזבחו כו', בילקוט אחרי רמז תקפ"א הגרסא רבא, וע' בדק"ס.
שם קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד, ע' ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט ובמה"פ וש"ק שם ובספרי פ' אחרי בפסוק ולא יזבחו עוד ובפ' האזינו בפסוק יזבחו לשדים ובמפרשים שם ובזוה"ק אחרי דף ס"ג ע"א ובפ' פנחס דף רמ"ח ע"א.
רש"י ד"ה אלא אזהרה מנין, שאין חטאת בא אלא על לאו וכרת כו', וכ"ה דעת רש"י ריש כריתות בד"ה ופסח ומילה, וכמו הכא הקשו התוס' עליו מהא דמשמע במכות דקרבן לא בעי אזהרה, כמ"כ הק' בשטמ"ק בכריתות שם, ובבאר שבע שם כ' בזה"ל ע"ד רש"י ז"ל פה קדוש יאמר דבר זה כו' והאריך בזה טובא ע"ש.
ולע"ד אתפלא להיפוך הפלא ופלא, מה מקום להקשות ע"ד רש"י, אדרבה אם יש מקום בש"ס היפוך מדבריו היה יותר נכון להקשות על סוגיא זו ממקרא מלא בתורה, דחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, וכן פירש"י בהדיא בשבת ס"ט ע"א לא תעשינה היינו לאו, והרמב"ם ר"ה שגגות דס"ל כרש"י, תמך יסודתו אהאי קרא, ואף שהמפרשים לא הראו מקור לדבריו, אולם הוא מדברי התו"כ ויקרא חובה פרשה א', דהכי תניא התם מצות ה' שומע אני עשה ול"ת ת"ל אשר לא תעשינה אוציא מ"ע הקלה ולא אוציא מ"ע החמורה ת"ל אשר לא תעשינה כו' וע"ש בהתוה"מ סי' קצ"ה, ורש"י גופיה ביאר דבריו להדיא בסוגיין לקמן ע"ב וז"ל דחטאת אינה באה אלא על לאו וכרת דכתיב אשר לא תעשינה, וע' בת' הגרע"א סי' קס"ט ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' ענף ה' ושם חאה"ע סי' ב' ובדורש לציון דרוש ז'.
תוד"ה כיון, סתמא דמילתא איירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו, ע' כריתות י"ב ע"ב תוד"ה אוכלין ובמש"כ בחידושי שם, ובשעה"מ פ"ו מה' ברכות.
תוד"ה אזהרה, וקשה לפירושו דבריש אלו הן הלוקין משמע דקרבן לא בעי אזהרה כו', עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך.