אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קד.
רבי אומר הדם מרצה על העור בפני עצמו כו', ע' תוספתא פי"א ובחסדי דוד שם ובב"ק קי"א תוד"ה אמר.
שם דתניא ועשית עולתיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם, והנה מה שהדם והבשר זקוקים זל"ז לדעת ר' יהושע הוא בכל הזבחים, וכדביאר הוא גופיה דבריו בברייתא דלקמן ק"ט, דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם כו' ובעולה חצי זית בשר וחצי זית חלב זורק את הדם מפני שכולה כליל ע"ש, ולכאורה לפ"מ דעצם הילפותא בסוגיין הוא מקרא דועשית עולותיך כו', הרי מהאי קרא לא ידעינן לר' יהושע אלא עולה אבל כל הזבחים מנין, וי"ל דילפינן מדכתיב ואם האכל יאכל דבשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח דהיינו הבשר והחלב כדפירש"י במעילה ט"ו ע"ב ע"ש, ונראה דכוונתו אע"ג דמהאי קרא ילפינן לענין פסול מחשבה בקדשים, אכן אם שיור בשר וחלב בשיעור זה דכזית לא היה נחוץ לשתי אכילות אלו בחיוב, אז לא היה פוסל בהן ג"כ המחשבה כנלע"ד.
שם ר' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר, ע' ברמב"ן ורשב"א ליבמות ד"צ ע"א ובתוס' שם ד"ה ועל הבשר.
שם שנאמר ודם זבחיך ישפך, וכ"ה נמי בתוספתא פ"ד ובספרי ראה פיסקא ע"ח, אבל בספרא ויקרא נדבה פרשה ד' סתים כר"א דדם אע"פ שאין בשר מדכתיב הדם על המזבח, וע"ש בהתוה"מ סי' מ"ב וסי' ס"ט ובפ' ראה סי' מ"ז ובמש"כ בחידושי לעיל ל"ו ע"ב.
שם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, ע' יומא כ"ז ע"א תוד"ה אלא ובמל"מ פ"ו ה"ד ממעה"ק ובס' אברהם יגל ע"ד הרמב"ם שם.
שם דתניא נטמא הבשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים רא"א יזרוק ר' יהושע אומר לא יזרוק, ואלה"ק דבכ"מ כייל פסול לינה בהדי טומאה ויציאה כדתנן לעיל פ"ד הלן והיוצא והטמא וכן בריש מעילה, והכא שיירה, משום דלא משכ"ל, דזביחת הקרבן ביום כדנפק"ל מביום צותו וע"ל י"ב ע"א תוד"ה יום ובמגילה ד"כ ע"ב, ופסול לינת בשר לא פחות משיעלה עמוד השחר כדכתיב עד בקר וע"ל דכ"א, ודם נפסל בשקיעת החמה כדלקמן נ"ו, ולפ"ז לעולם קדמה פסול לינת דם מלינת בשר קרבנו, והכא הלא איירי קודם זריקה ופשיטא דלא הגיע עוד פסול לינת בשר, ועמש"כ בחידושי למעילה ד"ה ע"א.
שם ואי בעית אימא אפילו תוקמא כראב"ש כו', בשטמ"ק ודק"ס גריס אפילו תימא וכ"ה גרסת רש"י, אבל באור זרוע ה' טריפות ס"ס תי"א גריס תוקמא כמו שהוא לפנינו.
במשנה פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין בזמן שהן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואינן מטמאין בגדים, בתו"כ אחרי פרשה ה' ביאר הטעם דבפר ושעיר יוה"כ הנשרפין כתיב לכפר בקדש ולכן דוקא אם כפרו כמצותם נשרפין בבית הדשן כו'
רש"י דיה מרצה הואיל ולא הוכר פסולו קודם הפשט כו', ע' תשובות הרשב"א סי' תש"ל.
רש"י ד"ה דאפילו בגבולין. ולא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב בשעריך תאכלנו ע"כ, כוונת רש"י משעה שראוי לאכילה אז יוכל ליהנות גם בשאר הנאות, לאפוקי מת, כדמסיק אבל אם מת עורו אסור, וכדהעיר בזה בת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ח.
רש"י ד"ה והעור בשריפה, ונראה בעיני דלא גרסינן להאי פירושא אלא ה"ג והלכה כדברי חכמים ותו לא מידי כו' ע"כ, ע' בהלכות גדולות ה' בכורות סי' ע"ג ובתשובות מהר"ם ב"ר ברוך סי' י"ד ובהג"ה שם ובת' עונג יו"ט סי' צ"ה.
רש"י ד"ה ומטמאין בגדים לעוסקים בהן כדכתיב והשורף אותם ע"כ, ואע"ג דהאי קרא כתיב רק בפר ושעיר דיוה"כ, מ"מ בגז"ש דחטאת חטאת ילפינן גם פר כהן משיח ופר העדה ושעירי עכו"ם שהם ג"כ חטאת לפ"ד ר' יהודא לעיל פ"ג ע"א, ולדעת ר"מ שם משום דכתיב לכפר לימד על כל המתכפרים שהשורפן מטמא בגדים, וע' ברמב"ם ה' פרה פ"ה ה"ד ובהקדמתו לסדר טהרות ובהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"ז.
תוד"ה מאן. מידי דהוה אדיעבד פי' בפסול יוצא וטומאה דדיעבד אם זרק הורצה כו', ע' פסחים ל"ד ע"ב ד"ה שאם ובמנחות י"ב ע"א תוד"ה ה"מ ובת' אחיעזר חי"ד סי' מ"ב.
תוד"ה אר"ע. משמע דוקא בעורו יאתו הכהנים אבל בבשרו לא דאפילו לעכו"ם אסור כו' וקשה אמאי איצטריכו להו להתוס' להביא מדיוקא ולא ממשנה מפורשת בחולין ס"ט ע"ב, דתנן המבכרת המקשה לילד אם יצא רובו ה"ז יקבר, הרי בהדיא דאסור בהנאה וכדדייקו שם הרמב"ן הרשב"א והר"ן, וצ"ע כעת.
תוד"ה אבל. והיינו דלא כר"מ דקניס כו' מכאן מדקדק בה"ג דהא דקיי"ל כר"מ בגזירותיו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו ע"כ, הוא פלא דבהדיא כתב בה"ג ה' בכורות וז"ל ואע"ג דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י בהא הלכה כר"מ דאר"נ אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו ע"ש, וחפשתי ומצאתי שכבר תמה בזה ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' כ"ז, וע"ש ברמב"ן ובשאילתות פ' בא סי' מ"ד ובאור זרוע ה' בכורות סי' תק"ב ובס' יראים סי' קמ"ז ובת' הרא"ש כלל נ"ג סי' ה'.