אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צד:
והא דא"ר חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשכי ליה מסאני במיא שכשוך אין אבל כיבוס לא כו', בירושלמי סנהדרין פ"י ה"א ובשבת פ"ו ה"ב איתא נמי האי עובדא דרב חייא בר אשי, ושם הלשון נהגין הוינא יתבין קומי רב ומשחין ומשיגין כו', ופי' בפני משה משיגין מכבסין ע"ש, והכא אמרינן אהאי עובדא גופה שכשוך אין אבל כיבוס לא.
שם שכשוך אין אבל כיבוס לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחרים ע"כ, וקשה דתניא בתוספתא שבת פי"ג לא ידיח בהן את הסנדל ר' יוחנן הסנדלר מתיר ע"ש, ולפ"ז יל"ד הלא סנדל קשה הוא כדפירש"י ביבמות ק"ב ע"א בד"ה מרופט, וע"כ ל"פ התם אלא בהדחה דהוא שכשוך, ומשמע דכיבוס לד"ה אסור כדמחלק בסוגיין, והשתא אמאי אמרינן הכא דבקשין הוא דוקא כאחרים דהוא ר"מ, כדהבאתי לעיל בסמוך מהשאילתות, הלא בסנדל דהוא קשה כמו לת"ק כן לר"י הסנדלר דתוספתא אסור בכיבוס, וע' בשאילתות שם בהעמק שאלה.
שם בגד שרייתו זהו כיבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב, והנה לפמש"כ התוס' בשבת קי"א ע"ב דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף דבהכי איירי סוגיא דזבחים, וכ"כ הר"ן שם ר"פ נוטל וביומא ר"פ יוה"כ וכה"ד הרמ"א בסי' ש"ב ס"י ע"ש, ולפ"ז הא דאמר רבא זרק סודר למים חייב הוא נמי בדאיכא על הסודר לכלוך, דאל"ה מאי שייך רבא לטעמיה, הלא אם נימא דזרק סודר הוא אפילו נקי ובזה אזיל לטעמיה דשרייתו זהו כיבוסו, הרי בהכרח דחיובא דשריית הבגד הוא נמי כשהוא נקי, והוא היפוך דעת התוס', אולם בס' יראים סי' ק"ב בדין מלבן כתב והובאו דבריו במרדכי פ' ואלו קשרים, דשריית מים זהו כיבוסו וזרק סודר למים, תרוויהו איירו אפילו כשהם נקיים מדלא קתני במילתיה דרבא לשלשת, וגם במקום דקתני לשלשת אורחא דמילתא קתני, וע' במג"א סי' ש"ב סקכ"ב ובביאורי הגר"א שם סקל"ט.
שם אלא זרע פשתן מ"ט וכ"ת משום דמקדח א"ה חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירי א"ה שלחים נמי התם קעביד לישה, ע' בת' רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רמ"ח מש"כ בהבנת סוגיא זו, וע"ע בת' דבר אברהם סי' כ"ה.
שם דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת כו' ברם כך אמרו שיכשוך מותר כיבוס אסור, וכ"כ בה"ג ה' שבת פכ"ג וז"ל כיבוס מנעל בשבת אסור ושכשוך מותר, ולכאורה יל"ד ברמב"ם פכ"ב הי"ח מה' שבת דכייל בדין זה מנעל וסנדל, ולא חייש להא דרבא גופיה מחלק בין רכין לקשין לעיל בסמוך, די"ל כיון דהא דרבא הדר ביה הוא משום דרב חייא בר אשי העיד דשכשכי לרב מסאני במיא והם היו קשין כדלעיל משו"ה כתב דין זה בין במנעל בין בסנדל, וע' בשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח ובהעמק שאלה שם אות י"ב ובפ' אמור ס"ס ק"ז ובהעמק שאלה שם אות י"ד.
שם ברם כך אמרו שכשוך מותר כיבוס אסור, ובשאילתות שם סי' פ"ח מסיק עלה והא רבא לבתר דאמרה הכי סברה, וע"ש בהעמק שאלה אות ט"ו.
במשנה נטמא חוץ לקלעים קורעו נכנס ומכבסו כו', ויל"ד הלא כמו דבקריעת מעיל עובר על לאו דלא יקרע כדאמרינן בסוגיין צ"ה ע"א, כמ"כ בכל בגדי כהונה עובר על לאו זה ולקי כדאמרינן ביומא ע"ב ע"א, וכן ברמב"ם פ"ט ה"ג מכלי המקדש כיילינהו לתרווייהו כחדא וע"ש במל"מ ובמש"כ בחידושי לקמן צ"ה ע"א, ומ"ש דבמעיל חששו לחפש איזו טצדקא שלא לעבור על לאו זה אע"ג דגם שם לא היה עושה דרך השחתה את הקריעה, ומדוע בכל בגדי כהונה קורע אף דעביד לה כמו למעיל לתקנה מטומאה, וע' בעין יצחק חא"ח סי' ה' ושם סי' ז'.
שם כלי חרס כו', נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש, ע' מנ"ח מצוה שס"ג.
שם כלי נחשת שיצא כו' נטמא חוץ לקלעים פוחתו ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש, והקשה לי ח"א פחיתה זו למה יטהרו בהזאה ובמקוה ויכניסו בעזרה כו', והשבתיו דהיא דוגמת קושית הש"ס לקמן בכותח כו', ע' באור זרוע ה' בשר בחלב סי' תס"ז ובתוס' חולין שם ד"ה הלכתא ובמש"כ בחידושי שם.
א.ה. יש כאן חסרון.