אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עט:
חרסן של זב וזבה כו', כ"ה הגרסא בתוספתא טהרות פ"ה, וע' בתוספתא תרומות פ"י ובירושלמי שם פי"א ה"ד ובר"ש טהרות פ"ד מ"ד ומ"ו.
שם ראב"י אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור, ע' ראב"ן סי' שי"א ובריקאנטי סי' ר"ט ובאור זרוע לע"ז סי' ק"ע וסי' רס"ו.
שם במאי קמיפלגי א"ר זביד בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי דמ"ס גוזרין ומ"ס לא גוזרין ר"פ אמר דכו"ע גוזרין כו', והנה התוס' לעיל כ"ו ריש ע"א נקטו כר"פ ע"ש, ומזה הק' בס' חה"ק אהא דכ' רש"י בפשיטות במעילה י"א ע"א שאין גוזרין גזירות במקדש ע"ש, הלא לר"פ ס"ל לכו"ע דגוזרין, ולרב זביד דפליגי תנאי, אסיק הש"ס בסוגיין בקשיא, ונשאר בצ"ע שם ובמעילה ע"ש.
ולדעתי לא פגעו ולא נגעו הני שתי סוגיות אהדדי, דלכאורה תקשה טפי, לפ"מ דקיי"ל אין שבות במקדש, הרי שבטלו גם שבות דמדינה רק שלא להפריע במקדש עבודות הקדשים, מכש"כ שאין מקום לגזור במקדש איזו גזירה, ובע"כ דודאי כל מה שנוכל לעשות תקנות וסייגים במקדש, לאלומי מעשה הקרבנות ועבודות ביהמ"ק, שיהיו נעשים על הסדר וכדין התורה עבדינן, וגזרינן אפילו אם נעבור עי"ז על איסור דרבנן שיש במדינה, אמנם בסוגיין פליגי היכא שכבר שחטו איזה קרבן והוא עוד קודם הזריקה, אם עושין סייג כזה בקדשים להרחיק מן העבירה, בשעה שמפסדינן עי"ז קדשים אלו שלא יזרקו הדם והקדשים נפסלין, וקאמר ר"פ דאפילו בכה"ג ס"ל לכו"ע דגזרינן, ולא משגחינן על הפסד הקדשים של זה הפרט, כיון שתצמח מגזירה זו טובה לקדשי המקדש בעתיד לדורות, ולרב זביד משמע ליה דלדעת ר"א במשנתנו מוכח, דאע"ג דכל כמה שנוכל למגזר לטובת המקדש בכלל גזרינן, וכדס"ל לר"א גופיה ר"פ אלו דברים, דהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו שהן משום שבות דוחין את השבת, הרי דאין אנו משגחינן אפילו לעבירת השבות רק לקיים מעשה הקרבנות כדין, אולם אם מגיע לשעה הפסד קדשים בשביל הך גזירה, לא עבדינן לגזירה בהאי שעתא, אמנם ת"ק ס"ל אפילו אליבא דרב זביד דגזרינן אף בכה"נ, ולעיל דף כ"ו ע"א גבי היא בפנים ורגליה בחוץ ושחט ואח"כ חתך, דדם הרגלים הפסולים מטעם יוצא, מועטים נגד כלל דם הבהמה, והוא כמו תערובות דהכא, דדם פסול ותמצית לא יוכלו לבטל הכשר, ואפ"ה גזרינן לפסול בכדי דלהבא יביאו את כל הבהמה בפנים, ולא משגחינן על פסול קדשים שלפנינו, לכן הטיבו אשר דברו בתוס' שם להורות על סוגיא דהכא דגזרינן בכה"ג, דאפילו לרב זביד רק ר"א ס"ל דחיישינן להפסד קדשים, אבל ת"ק ס"ל דגזרינן, ומכש"כ לר"פ ס"ל לכו"ע דגזרינן, אכן כ"ז הוא בנוגע לגזירה לתיקון מעשה הקרבנות בעתיד, משא"כ לענין מעילה בדם קדשים, שאין לזה שייכות לתיקון קדשי המקדש, ומצד דין התורה אין מעילה בדמים בין לפני כפרה בין לאחר כפרה כדאמרינן במעילה י"א שם, וכל המעילה מדרבנן דגזרו בזה, מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש, משו"ה לא גזרו בו רק לאחר שיצאו לנחל קדרון, אבל במקדש אין גוזרין גזירה כזו, שאין נוגע לשום תיקון במעשה הקרבנות לעתיד, ומכש"כ לפמש"כ התוס' בברכות ל"א ע"א בד"ה המקיז, דבמעילה איירי לאחר זריקה, וא"כ בודאי דלא שייך לגזור במקדש, משא"כ בהפסד קדשים דהכא שהוא עוד לפני זריקה, דעכ"פ יש מקום לגזור.
בר מן דין אין לאמר כלל מונח על כל הגזירות במקדש, כמו שלא הניחו כלל שהתירו כל השבותים במקדש, כדכ' התוס' במנחות צ"ז ע"א ובשבת צ"ה ע"א ושם קכ"ג ע"ב ובעירובין ק"ב ע"ב וע"ש בריטב"א, והמהרש"א בשבת דף מ"ב כ' דאין שבות במקדש הוא רק באיסורי שבת אבל בשאר שבותים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין ע"ש, ואפשר דעל כל הנ"ל היתה כוונת ר' יוסי בי ר' בון בירושלמי עירובין פ"י הי"א דקאמר לא כל שבות התירו במקדש, ובשבות דשבת גם במדינה לא כל השבותים שוין, כדכ' במיוחסות סי' קכ"ז ואכמ"ל.
שם אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו קשיא, ויל"ד טובא אדמקשה מדיוקא הלא בתוספתא פ"ח מבואר הכי בהדיא, דהכי תניא התם נתערב בדם פסולין ישפך לאמה או בדם התמצית אומר לו שלא יתן ואם נתן רואין אותו כאילו הוא מים אם בטלו מראיו פסול ואם לאו כשר ר' אליעזר מכשיר בדם התמצית ע"ש, הרי בהדיא כרב פפא דר"א לא פליג אלא אדם התמצית, ממילא דבדם פסולין מודה ר"א לת"ק, כן לפי המבואר שם לא מצי הת"ק למיערב ולמיתני, דהא בדם הפסולין מחליט דישפך לאמה, ובדם התמצית תנא תקנתא דאומר לו שלא יתן ואם נתן כו', הרי בהכרח דדם פסולין ותמצית לא מצי למיתני כחדא.
במשנה כוס בכוסות ר"א אומר כו', בתוספתא פ"ח הלשון כוס אחד במאה כוסות כו', לא ידענא מאי קמ"ל בהאי מניינא ואמאי לא סגי ליה כדתנן במשנתינו, ולעיל ע"ד ע"א דרב קאמר טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות, אפשר דנקיט לשון התוספתא גבי כוסות וצע"ק.
שם רא"א יתן למעלה כו' ע' ספרא נדבה פרשה ד' ובר"ש משאנ"ץ שם משנה ח'.
רש"י ד"ה פעם ראשון ושני כבסו ב' פעמים טמא כו', ע' ווי העמודים לס' יראים סי' קל"ט אות ח' ובת' הריב"ש סי' כ"ו.
רש"י ד"ה שאני רוק דקריר. נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ג.
תוד"ה שלישי. אבל כוסות של עץ או של כסף כו'. בהגהות מיימונית פי"א הי"ח ממ"א כתב רק של עץ, ובתוס' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה כסי כ' עץ או של מתכת וזכוכית ע"ש, ונראה דהא דהשמיט הכא זכוכית, דפשיטא דסגי בפעם אחת דאינו בולע כדתניא בשילהי אבות דר"נ, וע' ברכות כ"ה ע"ב תוד"ה גרף.
תוד"ה ראב"י אומר כו' מכאן ראיה לר"ת דמב"מ בטיל דקיי"ל משנת ראב"י קו"נ ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח וע"ש בנחל אשכול.
תוד"ה אף. ולאשמעינן דאינו יוצא מטומאה ע"י שרייה אפילו במים טובא כו' ע"כ, וכ"כ הראב"ן סי' כ"ד.
תוד"ה במאי, וא"ת מאי קשיא ליה במאי קמיפלגי לימא דפליגי ברואה אני כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות ב' בסופו.
תוד"ה ה"ג. אלא הכא גזרינן דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית והך גזירה שייכא אפילו לר' יהודא, עמש"כ בזה בתוי"ט ובתוס' הגרע"א, וע"ל ל"ה ע"א תוד"ה אין דם ובדף ל"ו ע"א רש"י ד"ה אין דם.
תוד"ה ר"פ אמר דכו"ע גוזרין כך כתוב בספרים כו', ע' גבורות ארי ליומא במלואים דף נ"ט ע"ב.
תוד"ה אמר. ור"א שהשיבו לפי דבריו של ר' יהושע השיבו כו' ע"כ, והנה כן פירש"י נמי לקמן ד"פ ע"א במשנה דטעמא דר"א דאמר ינתנו במתן ארבע משום דאית ליה רואה אני המתנות היתירות כאילו הם מים ע"ש, אולם בעירובין ד"ק ע"א פירש"י דלהכי ס"ל לר"א ינתנו במתן ארבע דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור ע"ש, ולפי פירוש זה קשה מאי מהדר ליה ר' יהושע הרי עבר על בל תוסיף, כיון דמצד עשה דוחה ל"ת אתינן עלה, דר"א סבר בזה עשה דוחה ל"ת, וממילא צ"ל דר"י סבר כמש"כ התוס' שם דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו וע' בטו"א לר"ה כ"ח ע"ב, וא"כ אין זה ענין לתשובת ר"י במתניתין הרי הוא עובר על בל תוסיף, ומאי האי דר"א השיבו הרי הוא עובר על בל תגרע, כיון דפליגי במילתא אחריתי לגמרי, וא"ל נמי כמש"כ התוס' דר"א השיבו לפי דבריו של ר' יהושע, הלא לפירש"י שם דהתערובות היתה בחטאת, ור"י ס"ל כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר, הרי בזה בע"כ תרוויהו הכי ס"ל, דהא טעמא הוא משום דיש אם למסרת כדאמרינן לעיל ר"פ ב"ש, והשתא כמו דר' יהושע ס"ל הכי כדאמרינן בבכורות ל"ד ע"א ור' יהושע תרומתי כתיב, כמ"כ ס"ל לר"א שם ובקידושין י"ח ובכריתות י"ז, ולפ"ז אין מקום נמי לאמר כמש"כ התוס' דר"א השיבו לפי דבריו של ר' יהושע וצ"ע כעת, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ' ובת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ה.
תוד"ה תנן. חומרא דמי חטאת הוא דמאורייתא בטל ברובא, ע' ת' מהרש"ם ח"ב ס"ס ד'.