אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עו:
ואם לאו אשם זה של שלמי נדבה, כ"ה הגרסא גם בנדה ד"ע, וע' ירושלמי נזיר פ"ח ה"ב.
שם אי קודם מתן שבע כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, הנה לפ"מ דסוגיא זו קאי אליבא דר"ש, תקשה לכאורה אהא דרש"י פי' בסוטה כ"ג סוף ע"א דר"ש לית ליה כל שממנו לאישים. וע' בש"ק לירושלמי שם פ"ג ה"ו.
שם כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו, ע' בלשונות הרמב"ם להרדב"ז ח"ב סי' פ"ז ובהתוה"מ ויקרא סי' קל"ו.
רש"י ד"ה ואי קודם. והנך הזאות במקום הקטרה קיימי, ע' בגבורות ארי ליומא במלואים דף נ"ז ע"ב.
תוד"ה וסמיכה למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא כו', עמש"כ בחידושי לעיל דף ל"ג.
תוד"ה ונאכל, ובלחם אי אפשר לעשות תקנה ע"כ, וכ"כ התוס' במנחות ק"ה ע"ב, וע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב.
תוד"ה לוג ותימה ליזיל ליקדש ליה קדושת דמים על תנאי כו', ע' מל"מ פ"ב ה"ג מה' שחיטה.
בא"ד ותימה לי האיך נותן מתן שבע ועל הבהונות מההוא פורתא כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' י"ב.
תוד"ה חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משנה זו במס' נגעים פרק בתרא עכ"ל, והנה כה"ג ציינו התוס' מקום המשנה בר"ה ד"ו ע"א, והבין הגרע"א ז"ל שם בגליון הש"ס דהתוס' ציינו ציון זה בשביל איזו כוונה ע"ש, ולענד"נ דבשלמא במנחות ד"ט ע"א דהתוס' ציינו למשנה זו גופה, נראה דכוונו למאי דסתמו בתר הכי שלא היה יודע רשב"ל משנה מפורשת, אבל להניח כעין כלל דבכה"מ בש"ס שציינו התוס' מקום המשנה תהיה לאיזו כוונה קשה לאמר, כמו הכא, דאין להעמיס הכוונה בציון זה כמו במנחות שם, ואשכחן ציונים טובא כאלו בתוס', כמו לקמן ע"ט ע"ב ובמנחות ד"ז ע"ב, כ"ט ע"א, צ"ד ע"א, צ"ז ע"א, שם ע"ב, צ"ט ע"ב, ובסוכה י"ד ע"א, ט"ז ע"א, י"ז ע"ב תוד"ה הבגד ותוד"ה כדתנן, ובחולין ק"י ע"ב, ובערכין ד"ג ע"א תוד"ה והאמר ותוד"ה תרי ותוד"ה הכל.