אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סט:
במשנה. ר' יהודא אומר מטמא בבית הבליעה, ע"ל ד"נ ע"ב תוד"ה ר' יהודא ובחולין נ"ו ע"א תוד"ה נבילות.
שם אד"מ ק"ו אם נבלת בהמה שמטמא במגע ובמשא כו', ע"ל ד"נ ע"ב תוד"ה מה נבלת.
שם והא דיו דאורייתא הוא דתניא מדין ק"ו כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה כו', פי' שאלמלא בא ללמד שדורשין ק"ו, למה לאדכורי נזיפת אביה כלל, אלא ודאי לאגמורי לשכינה ארבעה עשר יום, ומדמסיק נמי תסגר שבעת ימים, גמרינן נמי דדרשינן דיו כדפי' הראב"ד בברייתא דר' ישמעאל, וע' ברש"י סוכה ל"א ע"א ובתוס' שם ד"ה ור"י ובשאילות שלום לשאילתות משפטים סי' ס'.
שם בהמה מטמא במגע ובמשא ועוף אינו מטמא במגע ובמשא עוף מטמא בגדים אבית הבליעה בהמה אינה מטמא בגדים אבית הבליעה, וכ"ה בחולין כ"ז ע"ב, ואיני יודע מדוע השמיט חילוק זה האחרון בה"ג ס"ה שחיטת חולין.
שם ור' יהודא מ"ט אמר רבה קרא אשכח ודרש נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, כ"ה גרסת השטמ"ק ודק"ס, וע' בפה"מ להרמב"ם פ"א מ"א דטהרות ובילקוט שמיני רמז תקמ"ז.
שם א"ר יהודא טריפה למה נאמרה כו' אלא להביא טריפה ששחטה שמטמאה כו', ע' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א ובש"ק שם ובהתוה"מ פ' אחרי סי' קכ"ו.
שם והא"ר יהודא אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן הבהמה כו', עמש"כ בחידושי לחולין ע"ד ע"א.
שם עוף טמא לר' יהודא מנבלה נפקא ליה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח ס"ס ט'.
שם דתניא ר' יהודא אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים אבית הבליעה כו', עמש"כ בחידושי לחולין ד"ק ע"ב.
שם יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא כו', ע' בס' האשכול ה' טרפות סי' ט"ו ובנחל אשכול שם.
רש"י ד"ה אינו דין. וכיון דקיי"ל בשחיטה מק"ו ילפינן מליקה דקדשים מינה בבנין אב כו', וקשה הלא זהו רק למאי דבעי הש"ס לעיל ד"נ ע"ב להוכיח לכתחילה ממשנתינו, דילפינן בבנין אב מדבר הלמד בק"ו. אבל לפי המסקנא שם לא יליף ר"מ כלל מבנין אב, אלא מהיקש דוזאת התורה והעוף כדאמר בסוגיין ר"מ קרא אשכח ודרש כו', ואפילו אי גמר מבנין אב הוא משום דמליקה בקדשים גמר משחיטה דחולין דהו"ל מלמד דחולין, וע"ש ברש"י דנ"א ריש ע"א ושם ד"נ ע"ב תוד"ה מה נבלת וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה הלא תכלם לשון תימה הוא ולשון ק"ו ע"כ, אולם לפ"מ שהבאתי לעיל בגמרא דברי הראב"ד בברייתא דר' ישמעאל, א"צ לכל זה, רק משום דכל המשל של נזיפת האב דקאמר רחמנא בלתי מובן, ובע"כ דהוא אלא ללמד דין ק"ו, ודמסיק תסגר שבעת ימים הוא להורות דדרשינן דיו, ודשניהם דאורייתא כנ"ל.
רש"י ד"ה אם טרפה חיה פלוגתא היא באלו טרפות איכא למ"ד טרפה חיה ואיכא למ"ד אינה חיה ע"כ, מכאן ראיה למש"כ התוס' בחולין נ"ז ע"ב ד"ה ודילמא דלא גרסינן ע"ד ר' יהודא יולדת, דהא התם מסקו התוס' בד"ה סימן דאם יולדת בידוע שאינה טרפה, וכ"כ התוס' בע"ז ד"ו ריש ע"א דמאן דאית ליה טרפה יולדת כש"כ דאית ליה נמי טרפה חיה ע"ש, ואם איתא דס"ל לר' יהודא טרפה יולדת, מאי מספקא ליה לר' יהודה בסוגיין דקאמר אם טרפה חיה כו' ואם טרפה אינה חיה, הרי ס"ל דיולדת נמי ומכש"כ דחיה, ואפ"ל דקאמר הכי לאוקמי קרא אפילו למאן דלא ס"ל כוותיה, מ"מ עכ"פ מוכח דהאי קרא אתא להורות על טרפה ששחטה דמטמאה.
רש"י ד"ה אלא האי טרפה. לא תדרשיה להכי דמבע"ל למעוטי טמאה דאין חלבה טהור כו', ע' ח"ס חי"ד סי' ס"ז.
תוד"ה ק"ו. אור"ת דנקט י"ד יום משום דאמרינן בפ' המפלת דשלשה שותפין באדם שהקב"ה נותן בו עשרה דברים כנגד אביו ואמו כו', עמש"כ עה"ג הכא ובב"ק כ"ה ובב"ב קי"א ובחידושי הרמב"ן שם, וע"ע בירושלמי כלאים פיח ה"ג ובשאילתות יתרו סי נ"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' קס"ב ובאבודרהם בברכת אשר יצר את האדם בחכמה.
בא"ד וכלשון הזה איתא בפרקי דר"א ק"ו לשכינה שתי הסגרות ע"כ, לפנינו ליתא בפדר"א כלשון הזה, וע"ש סוף פרק נ"ד ובביאור הרד"ל ושם במבוא הפדר"א אות ז'.
תוד"ה וכי. וי"ל דכל מילי דרשינן דהיקש הוא ואין היקש למחצה, ע' בשטמ"ק בסוגיין ובתוס' חולין כ"ז ע"ב ד"ה באיזה ובדורש לציון דרוש ח' ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ק"ל.
תוד"ה אי טריפה חיה. ור"מ נמי אשכחן פ' אלו טרפות נ"ז ע"ב דאמר טריפה אינה חיה דקאמר סימן לטריפה ל' יום ע"כ, לפנינו הגרסא שם רבי, וע' מה שהאריך בזה בח"ס חא"ח סי' פ"ו ובחי"ד סי' ל"ה ושם ח"ו סי' ס"ד ובאור שמח פ"א ה"ה מה' יבום.