אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מח.

דף מז:

א"ק ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ה' ובהתוה"מ שם סי' נ"ט.

שם ואם נפש וגו' לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דר"ע וחכמים פוטרין, ע' ירושלמי דמאי פ"ז ה"ד ובמש"כ בחידושי למעילה כ"א ע"ב.

שם אר"פ דכו"ע למדין והיינו טעמא דרבנן נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ו קצ"ז ובהתוה"מ ויקרא סי' שס"ב.

שם ר"ע סבר ואם נפש כתיב וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' שנ"ט.

שם לא דכו"ע דהיקש עדיף, בדק"ס לא גריס לה, אולם ברש"י כריתות כ"ב ע"ב גריס לה ומפרש דכו"ע היקש עדיף שהרי אין משיבין על ההיקש ע"ש, ולכאורה היא גופה טעמא בעי מדוע אין משיבין על ההיקש, ובגז"ש אשכחן במכות י"ד ע"ב גז"ש לא גמיר, הרי דנתבטלה אצל מ"ד זה עצם הגז"ש בזה, ונלע"ד להסביר משום דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו, ולפ"ז מי שלא קבלה מרבו עליו שפיר נופל לאמר גז"ש לא גמיר, וע' בתוס' שבת צ"ז ע"א וברש"י שם קל"ב ע"א, משא"כ בהיקש דבע"כ הקישן הכתוב והא לפנינו, ואפילו לר' יהודא דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח או מופנה, מ"מ בהיקש מודה כדכתבו התוס' בסוכה ל"א ע"א ד"ה ור"י, ומה מאד מדוקדק לפ"ז קושית הש"ס בר"ה ל"ד ע"א האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקישא והשתא מייתי לה בגז"ש כו', וכוונתם הלא היקש עדיף עד דאין משיבין עליו ג"כ, ומדוע איצטריך הגז"ש בתר הכי דגרע מיניה, וע"פ מש"כ מובן מאי דהחליטו בש"ס הכא דכו"ע היקש עדיף, וע' בתורת נביאים להגרצ"ה חיות קונטרס תורת נביאים או דברי קבלה מה שהאריך בזה ובבאר שבע לכריתות ד"ה ע"א ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"א.

שם שלא תאמר לא יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא, ע' אבדר"נ פ"ל דהתם תניא רמ"א כל העובר עבירה אחת בספק כו', וברמ"א או"ח ס"ה ר"ה ובמש"כ בחידושי לכריתות כ"ב ע"ב.

שם נפק"ל מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות ע"כ, ואפ"ה לא נוכל ללמוד מהאי קרא אשם נזיר ואשם מצורע לכסף שקלים, משום דבאין כבשים בני שנה, או ממיעוטא דהוא כדהביאו מהתו"כ בתוד"ה אשם, ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך.

שם תינח מאן דאית ליה תורת מאן דל"ל תורת מהיכא גמר, ע' בשטמ"ק בהשמטות ולעיל ד"ט ע"ב תוד"ה איתיביה ובמנחות ד"ג ע"ב תוד"ה לר"ש.

שם קרא אחרינא כתיב ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה היכן עולה נשחטה בצפון כו', ע' בתו"כ חובה סוף פרשה ו' ובראב"ד שם ובהתוה"מ שם סי' רס"ט ע"ר.

רש"י ד"ה ולקח הכהן. והך לקיחה קבלה כו', ע"ל י"ד ע"א רש"י ד"ה בחטאות ודף מ"ז ע"ב רש"י ד"ה כי כחטאת ותוד"ה מה חטאת ובת' משיב דבר חא"ח סי' מ"ם.

תוד"ה אשכחן. וסמיכה והפשט ניחא דלא קאמר בן צאן מניין דפשיטא דילפינן תחתון מעליון כו' ע"כ. הא דלא הזכירו התוס' ניתוח נוסף על סמיכה והפשט, ומה שיל"ד ע"ד התוס' מברייתות מפורשות בתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ופרק ה' דאיצטריך ליה קראי לעולת צאן לסמיכה ולהפשט, ולא ילפינן תחתון מעליון כדפשיטא להו להתוס', כבר האריך בזה ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח ע"ש, ומהתימה על הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ שם ריש פרשה ה' שכתב דכמו דילפינן צפון לבן בקר שהוא עליון מתחתון מבן צאן כמ"כ יש ללמוד הפשט וניתוח לבן צאן מבן בקר כו', הרי שכתב כדברי התוס' שלפנינו, ולא הרגיש הא דבתו"כ שם איצטריך ליה קראי, כדמתמה הרי"ט אלגזי ע"ד התוס' דבסוגיין וצ"ע.

תוד"ה מה להלן. וי"ל דכי האי גוונא לא חשיב למד בהיקש כו', ע' קרבן אהרן חובה פרשה י"ב מ"א.

תוד"ה דכו"ע היקשא עדיפא וא"ת והא אמרינן בגיטין מ"א דכו"ע גז"ש עדיפא כו', עמש"כ בחידושי לכריתות כ"ב ע"ב.

בא"ד דטוב לעשות גז"ש דתיהוי שטר בשפחה כמו גט דאשה כו' ועיקר, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"א בסוגיא דכהנים ולוים פטורים מק"ו, ובש"א ס"ס פ"ד ובנוב"י קמא חא"ח סי' כ' ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ד וכלל מ"ו.

תוד"ה וחטאת בת דנקא פי' בקונטרס לאו דוקא אלא דמים קלים שלא ניתן קצבה והדין עמו כו' וא"ת הא בכריתות ד"י משמע דהוי בסלע גבי האומר הרי עלי בסלע למזבח יביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש כו' ע"כ, וכמ"כ האריכו התוס' בכריתות שם ובמנחות ק"ז ובב"ב קס"ו ובחגיגה ד"ו וביומא נ"ה וברבינו יונה ריש ברכות ובהוספות השטמ"ק לכריתות ד"י ובבאר שבע שם דף כ"ז.

ולדעתי הדלה בלתי מובן עצם ההרכבה שהביאו התוס' מכריתות להא דבסוגיין, ונקדים בתחילה להבין מש"א בכריתות שם, שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש, מאיזה מקום לקחו קביעת השיעור סלע לכבש, עד שאין קרבן אחר בשיעור זה, ומדבריהם נראה שהחליטו כעין קביעות לכל הזמנים והדורות, ובע"כ דקאי אמתניתין דמנחות ק"ז, דהתם תנן הרי עלי כבש יביא הוא ונסכיו בסלע, וביאור הענין לע"ד הוא כך, דבתוה"ק לא נמצא מקח קבוע לקרבנות רק לאשם מעילות, דהתם כתיב איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים, ופירש"י שיהא שוה שתי סלעים, ובאשם תלוי ואשם גזילות דלא כתיב כסף שקלים ילפינן בערכך בערכך, ובאשם שפחה חרופה ילפינן באיל איל כמבואר שם בתו"כ ובסוגיין ובכריתות כ"ב ע"ב, ולהכי באשם נזיר ואשם מצורע שהם כבשים, תניא בתוספתא סוף כריתות הביאן בסלע הביאן בשקל הביאן בה' דינרין כשרין ע"ש, ובכל מחוסרי כפרה לא נתנה תורה קצבה כלל למחירו, ופירשו חז"ל בכריתות כ"ז ע"א שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים ע"ש, וכיון דבתוה"ק לא ניתן קצבה לקרבנות דמחו"כ, משום שמא לא תהיה להם תקנה, מכש"כ דחז"ל לא יתקנו קצבה לקרבנו על חטאו מה"ט גופה, ועוד בתר דחזינן בדעת תורה שהקילה גם בקרבן דלות ודלי דלות, רק להקל על החוטא שיוכל להביא קרבנו, בודאי שלא היה מקום בדעת חכמים לקבוע קצבה למחיר הקרבנות שהוא מחוייב.

אולם במשנה דמנחות שם איירי בנודר שאמר הרי עלי מן הקרבנות ולא פירש, בזה שפיר היו מוכרחים לפרש במשנה מה דינו, כשבא לשאול איך יקיים נדרו בהבאת קרבנו, ועל זה תנן התם הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה, עגל בחמשה סלעים, איל בשתים, כבש בסלע כו' ע"ש, ופירש"י כך נתפרש דינו בתורה שבעל פה. ופי' הטו"א בחגיגה ד"ז דכוונתו לשיעורין דהלמ"מ ע"ש, עכ"פ מה הכריחו לרש"י לפרש ככה שלא מצינו במקום אחר, ובע"כ להיות נשמר בזה מקושיות התוס', דבסוגיין דזבחים אמרינן דחטאת בדנקא ובכריתות אמרו בהדיא דלא נתנה תורה קצבה במחו"כ, משו"ה כתב דהתם איירי בסתם קרבנות שמחוייב להביא מדין התורה, שאם יטילו עליו קצבה אתי לתקלה שלא תהיה לו תקנה עי"ז לאכול בקדשים, משא"כ הכא שהוא קבל על עצמו בנדר להביא קרבן ולא פירש, בהכרח שהיה לחכמים לתקן עבורו קצבה בתורה שבע"פ, כדי שיהיה לו תקנה לקיים נדרו.

ומעתה נהירין דברי הברייתא בכריתות ד"י ע"ב, דת"ר האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש שאין דבר קרב בסלע אלא כבש, וברייתא זו סובבת אמשנה דמנחות, וזה מאי דאמר שאין דבר קרב בסלע אלא כבש, פי' כיון דלא אשכחן במשנה שיעורא דסלע, היכא דפתח בהרי עלי למזבח רק באומר הרי עלי כבש, כמ"כ אם פתח נדרו בהרי עלי סלע למזבח, אמרינן נמי דנדרו סובב על כבש דזהו קצבתו בסלע, ומאי דמסקו בכריתות ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בן שנתו בסלע מדכתיב כבש בן שנתו, כוונת הש"ס, דתורה שבע"פ שתקנו בעד נודר הקרבן שלא פירש דבריו, ג"כ תקנו לערך לפי דעת תורה, דכתיב איל בשתים גבי אשם מעילות, ובדרך זה אמרו בתקנתם דכמו איל בן שתי שנים שיעורו בשתי סלעים, כמ"כ כבש בן שנתו הוא בסלע, והא דקאמר ממאי, פירושו על איזה יסוד תקנו בתורה שבע"פ, ומפרש דשיעור תקנתם היתה על יסודות הכתובים, אבל אין זה מדין התורה רק מתורה שבע"פ כדפירש"י, עכ"פ המשנה דמנחות וברייתא דכריתות, תרווייהו איירו בנודר, שאמר הרי עלי כבש או הרי עלי סלע כנ"ל, א"כ מה ענין זה לחטאת דמחו"כ, דאפילו התורה גופה לא נתנה בזה קצבה, וצ"ע כעת.

תוד"ה תינח. וה"ג הו"מ למיבעי לרבנן כו' כיון דלית להו זאת תורת ע"כ, ולעד"נ להוסיף דה"נ הו"מ למיבעי להאי תנא בתו"כ צו פרשה ד' דמבע"ל האי תורת האשם, תורה אחת לכל אשמות שיהיה דמם ניתן למטה, וכן לר' יצחק שילהי מנחות, דהאי תורת אתא לכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, דלפ"מ דמסקינן הכא ניחא. דכולהו גמרי מגז"ש דבערכך בערכך.

תוד"ה גמר. ואי לית להו א"כ אשם גזילות ואשם תלוי בכסף שקלים מנא להו כצ"ל, ומה שהגיה בשטמ"ק אשם שפחה, הוא ט"ס, דאשם שפחה לא ילפינן מבערכך בערכך, רק מגז"ש דאיל איל.

תוד"ה אשם שפחה חרופה באיל איל ובתו"כ יליף אשם שפחה חרופה לכסף שקלים מגז"ש אשם אשם יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע ת"ל הוא, כ"ה בתו"כ ויקרא חובה סוף פרק כ"א, אבל בתו"כ קדושים פרק ה' יליף מגז"ש דאיל איל כמו בסוגיין ובכריתות, ומאי דמסקו התוס' והיינו טעמא כו' עד כדפירש"י, טעם זה גופה הוא נמי בתו"כ ויקרא שם.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה