אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מה.
הלכתא למשיחא א"ל אביי אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר כו', לכאורה אמאי החליטו שניהם דשחיטת קדשים היא רק לכשיבוא משיח, הרי לפי עדותו של ר' יהושע סוף עדיות דקאמר שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית א"כ היו יכולים להקריב אף בזה"ז, והרמב"ם בפ"ו הט"ו מבית הבחירה אחרי שכתב שקדושת העזרה וירושלים לשעתן ולעתיד לבא, כתב וז"ל לפיכך מקריבין כל הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי כו', וע' בכפתור ופרח פ"ו שהביא מש"א רבינו חננאל מפאריז בשנת שבע עשרה לאלף הששי שיבא לירושלים ויקריב קרבנות בזמן הזה, וע' ח"ס חי"ד סי' רל"ו.
ומזה תהיה נמי כעין ראיה למש"כ באריכות גדולה הגאון ר' דוד ז"ל מקרלין, בספרו שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים, שמצד כמה וכמה דינים אסור לנו להקריב שום קרבן בזה"ז על הר הבית אפילו ירשו לנו העמים, עד אשר יורונו לנו מן השמים בב"א.
ובזה ניחא נמי הא דא"ל אביי לרב יוסף כל שחיטת קדשים לא ליתני ולא הזכיר לו זרעים, הלא שניהם היו בבבל, והיל"ל זרעים ושחיטת קדשים, וע' בב"מ קי"ד ע"ב וברש"י ד"ה בשיתא, ותירוץ דרוש וקבל שכר היה יכול להיות מוסב על זרעים וקדשים ביחד, אולם לפי הנ"ל ניחא דדיני זרעים עלול כל יחיד ויחיד לקיים בהכרח, כשיבוא לארץ ישראל, כל מצות התלויות בארץ, משא"כ מעשה הקרבנות שהן הן דוקא הלכתא למשיחא בב"א.
שם כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא, וקשה הלא אמרינן שילהי מנחות מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, וע' ב"מ קי"ד ע"ב רש"י ד"ה בארבעה, וא"ל דזהו מאי דקאמר איהו גופיה אלא דרוש וקבל שכר. דהא הקרבת חטאת ואשם אינה ענין לקבלת שכר רק לכפרת עונות. וזהו חיוב על כל אדם מישראל בכל מקום ובכל זמן, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולפ"ז מצד הדין החוב על כל אחד מישראל לעסוק בשחיטת קדשים במקום מעשה הקרבנות בפועל כנ"ל. ועוד מאי הא דקאמר דמשום דהוא הלכתא למשיחא להכי לא ליתני, הלא אדרבא בשביל זה גופה עלינו ללמוד מעשה הקרבנות דזהו אחד מהעיקרים שנחכה לו בכל יום שיבוא, וצריכים אנו לדעת כל דיני הקרבנות למעשה, כדי לקיימם בפועל בב"א, ומשו"ה תניא בעירובין מ"ג ע"א הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין כל ימות החול דילמא אתי משיחא ע"ש, וה"נ אמרינן ספ"ב דסנהדרין מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא, וצ"ע כעת, וע' בכפתור ופרח ר"פ מ"ם.
שוב ראיתי בהקדמת באר שבע שפירש דרוש וקבל שכר, וז"ל כלומר בדרישה תקבל שכר כאילו עשית אותה המעשה בפועל ע"ש, ולפמש"כ למעלה לשון הש"ס דחוק קצת.
במשנה קדשי עכו"ם אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דר"ש ור' יוסי מחייב, והנה בכ"מ ספי"ח מפסוה"מ נסתפק, אם מחלקותן קאי רק על שחיטת חוץ דסיפא או גם על פיגול נותר וטמא דרישא ע"ש, ולע"ד יפלא מה מקום להסתפק בזה, הלא בברייתא חשיב נמי פיגול נותר וטמא באין חייבין לדעת ר"ש, ור' יוסי קאמר עלה רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה', הרי דעכ"פ פליג בזה בברייתא דלא פליג אמשנתינו, וע' בתוד"ה והשוחטן ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ אמור פרשה ד'.
שם אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא כו' ור' יוסי מחייב ע"כ, אבל על עצם חלות ההקדש מקדושת עכו"ם לא צריך למיתני, דכבר נשנית סתמא דמתניתין ספ"ג דתרומות דהקדישן הקדש.
שם והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש, וכתב התוי"ט וז"ל לא מצאתי טעם מפורש ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם ודרשינן זבחיהם דוקא עכ"ל, ומשמע דעל מדוכה זו ישב בשטמ"ק בשם הר"מ, שכתב וז"ל דכי היכא דדרשינן בשחוטי חוץ בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ולא עכו"ם ה"נ נדרוש גבי הקרבן דדוקא קרבן של בני ישראל חייבין על שחוטי חוץ ולא בקרבן של עכו"ם מהר"פ ע"כ, וע"ל קט"ז ע"ב ובמש"כ בחידושי שם.
ולע"ד יפלא מאי האי דדחקו לדרוש דרשות שלא נמצאו בספרי תנאים ואמוראים, בכדי למצוא טעם על דברי ר"ש, הלא ר"ש גופיה ביאר טעמו בספרי ראה י"ב, מדכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך ולא עולת עכו"ם דברי ר"ש, וע"ש בהתוהמ"צ סי' כ"ב, ואע"ג דהאי קרא כתיב גבי העלאה אמנם שחיטה והעלאה אחת היא, אי מדר' יונה דאתיא שם שם או מדר' יוחנן אתיא הבאה הבאה כדאמרינן לקמן ק"ז ע"א, וע"ש ק"ו ע"ב תוד"ה אזהרה.
שם דברי ר"ש ור' יוסי מחייב, כ"ה הגרסא בדק"ס, ובמשנה שבמשניות גריס ר"מ במקום ר"ש, וע' בירושלמי תרומות ספ"ג ובת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א'.
שם ואין מביאין נסכים כו'. סוגיא זו איתא בתמורה ד"ג ע"א ושם היתה גרסא ואין מביאין עליהם נסכים, והוה משמע דאפילו בבאין עם הזבח אין מביאין נסכים, כדכתבו התוס' במנחות ע"ג ע"ב בד"ה אי, אבל רש"י בתמורה שם כתב בהדיא דל"ג עליהן, וע"ש בשטמ"ק במנחות ובתמורה, ובכ"מ ולח"מ פ"ג ה"ה ממעה"ק.
שם אבל קרבנן טעון נסכים דברי ר"ש, וכ' בשטמ"ק וז"ל בספרי כת"י אין כתוב בברייתא זו דברי ר"ש כו' אבל ברש"י גריס דברי ר"ש עכ"ל, והוא ברש"י סוף העמוד בד"ה מ"ט, אולם כ"ז הוא רק בנוגע לגרסא דברייתא, אכן ר"ש לגרמיה בודאי דס"ל הכי כדתנן בשקלים פ"ז מ"ו א"ר שמעון שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קרבין משלו ואם לאו קרבין משל צבור, וכ' התוי"ט שם דממדינת הים לאו דוקא וה"ה מא"י ע"ש, וא"כ משנה דהתם הוא ממש דברי הברייתא דהכא דאין קרבנן טעון נסכים, פירוש להצריכו להביא, רק אם הביא קרבין משלו, ומסיק בברייתא אבל קרבנן טעון נסכים, פי' אם לא הביא קרבין משל צבור, וע' ברש"י דבסוגיין ד"ה ת"ל, וכן התוס' בקידושין מ"א ע"ב ד"ה הנכרי גרסי בסוגיין דברי ר"ש.
שם בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן, ולכאורה יל"ד דמיחזי כעין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דקדשי מזבח שמקבלין מהן לכתחילה, ועכ"פ עולות לדעת ר"ע, ומכש"כ לריה"ג אף שאר קרבנות כדתניא במנחות ע"ג ע"ב, ואפ"ה קילא קדושתייהו דעכו"ם דאין מועלין בהן, קדשי בדה"ב דלכתחילה אין מקבלין מהן, ורק אם הקדישו הקדשן הקדש כדתניא בתוספתא שקלים פ"א, האיך יהיה אלים כח הקדשן עד שימעלו בהן, ועיקרה דהאי דינא דבדה"ב שלא לקבל מעכו"ם, מפורש ע"י עזרא שנאמר לא לכם ולנו לבנות את בית אלקנו כמבואר במשנה שקלים פ"א מ"ה ובירושלמי שם בארוכה, ואף לתירוצא דרבא בערכין ד"ה ע"ב, דהא דלא קבלו בימי עזרא היה שלא ירפו ידי עושי המלאכה, אבל עכ"פ החליטו חז"ל מהאי קרא שלא לקבל מהן לכתחילה, ומכש"כ לפ"מ דאמרינן בסוגיין, דהא דאין מועלין בקדשי מזבח דעכו"ם, הוא משום דגמרינן חט חט מתרומה, ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, הרי חזינן בדעת תורה דלא אלים קדושתייהו למעול בהן אפילו בקדשי מזבח שמקבלין מהן לכתחילה, מכש"כ בבדה"ב דלכתחילה אין מקבלין מהן כנ"ל.
ואפ"ל דבאמת מצד הסברא היינו אומרים, דבכל מיני הקדש עכו"ם יש מעילה אחרי דנתקבל מהן לגזא דרחמנא, ורק בקדשי מזבח אית לן האי גז"ש דחט חט מתרומה, למעט בני ישראל ולא עכו"ם, והיכא דגלי גלי.
שם ולא מועלין דגמר מעילה חט חט מתרומה, ע' קידושין מ"א ע"ב תוד"ה הנכרי ובשעה"מ פ"ד הט"ו מה' תרומות.
שם ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, ע' מנחות ס"א ע"ב תוד"ה אין ובהתוה"מ ויקרא סי' ז'.
שם דאתי פיגול עון עון מנותר, ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ובילקוט שם רמז תע"ה.
שם ואתי נותר חילול חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, ע' תמורה ד"ג ע"א תוד"ה ויליף.
שם דאיתקש תמורה למעשר בהמה ומע"ב למעשר דגן כו', ע' רי"ט אלגזי לשמעתא קמייתא דבכורות.
רש"י ד"ה הלכתא. לימות המשיח כשיבנה בית המקדש כו', ע' מה שהאריך בזה בזבחי אפרים ובמש"כ בחידושי בסוגיין לעיל בסמוך.
רש"י ד"ה שנאמר. איש מה ת"ל איש איש לרבות את העכו"ם שנודרים נו"נ כישראל, עמש"כ בחידושי למנחות ע"ג ע"ב,
רש"י ד"ה בד"א דאין מועלין בהן אתאן לת"ק ע"כ, ע' ערכין ד"ה ע"ב רש"י ד"ה בד"א וד"ה אבל ובתמורה ד"ב ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה בד"א, ומה שהזכירו שם בשם התוספתא, הוא בתוספתא דזבחים פ"ה.
רש"י ד"ה דגמרינן. ובתרומה כתיב בתריה דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל, ע' מש"כ בזה בטהרת הקדש בסוגיין, ומה שהעיר על דבריו בח"ס חי"ד סי' שכ"א.
תוד"ה הלכתא. מ"מ לאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי, וכ"כ התוס' ביומא י"ג ובשבת קל"ג ע"ש, ואילה"ק א"כ למאי בעי הש"ס למיעבד צריכותא בשבת ובפסחים להנך תרתי דרב יהודא דפסק בשניהם כר"ע, הלא אפ"ל דלאלומי פסקא דמילה קאמר הכי, די"ל דרק בתר דעביד צריכותא וידעינן דמילה אלים מפסח, משום דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אז יש לנו מקום לאמר דלאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי, אבל בלא צריכותא ה"א דשוין הן. ולמאי איצטריך לרב יהודא לאשמעינן גם גבי פסח דהוא רק הלכתא למשיחא כנ"ל.
בא"ד ונראה דרב יוסף דוקא אית ליה הכא ובסנהדרין דאין לפסוק הלכתא למשיחא ע"כ, לפמש"כ בחידושי לקמן ס"ב ע"א מוכרח הוא קצת ע"ש, וע' בת' חו"י סי' קכ"ה ובבאר שבע להוריות י"ב ע"ב ולתמיד כ"ו ע"ב.
תוד"ה והשוחטן. וא"ת אי ר"ש ס"ל כר"ע דאין עכו"ם מביאין אלא עולות כו', עמש"כ בחידושי לעיל מ"ד ע"א.
תוד"ה רואה. דאין חייבין מעילה אלא על קדשי בדה"ב כדפריך התם טובא ומשני כולהו מדרבנן, ע' במהרש"א ובלב אריה לחולין קי"ז ע"א ע"ד התוס' ד"ה אמר, מה שנשארו בזה בצ"ע.
תוד"ה ומעשר בהמה למעשר דגן בבכורות אמרינן לא איתקש אלא לענין שנה, ע"ל קי"ט ע"א ובטו"א לר"ה ד"ח ע"א ובס' מחנה דוד אהל ז' ובמש"כ בחידושי לבכורות נ"ג ע"ב.