אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מב:
ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו כו', הנה ממה דקאמר פיגול וחייבין עליו כרת, ומהא דמקשה כרת לא מיחייב כו', משמע דפיגול, וכרת דפיגול, שני דברים נפרדים הם, משום דקושטא דמלתא הכי הוא, כדכתבו התוס' במעילה ד"ג ע"ב בד"ה קומץ, דדוקא לחייבו כרת אינו נקבע עד לאחר זריקה, אבל שם פיגול חל משעת שחיטה כמו לענין להביא לידי מעילה ע"ש, והיינו דפירש"י לעיל כ"ח ע"ב בד"ה מה הרצאת כשר וז"ל, אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם כו', ובזה הורה כדברי התוס' במעילה כנ"ל.
שם בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך כו', ע' מל"מ פט"ז מפסוה"מ.
במשנה אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ והקטרת והלבונה כו', והנה בתוספתא פ"ה תניא רש"א הקטרת והלבונה אינם ראוים לאכילה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ע"ש, הרי מוכח מדבריו שאין דעתו להוציאם מידי פיגול מפני שאין להם מתירין אחרים רק הם מתירין את המנחה, דא"כ הרי היה קומץ שוה לקטרת ולבונה כדפירש"י, אלא שהוא מוציא קטרת ולבונה מפני שאינן ראוין לאכילה, הלא חזינן דר"ש פליג בקומץ, ולפ"ז יל"ד על מסדר הש"ס אמאי לא קבע אותו בפלוגתא בבבא זו כמו באינך בבי דמשנתנו, וע' בסוגיין תוד"ה והלבונה ובמש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה משכחת לה. אחת על הקרנות ואחת לטהרו של מזבח כו', ע' ספרא פ' אחרי פרשה ד' ובר"ש משאנ"ץ שם משנה ב'.
רש"י ד"ה בד"א כו' בתוספתא דמנחות קתני לה כו', ע"ש פ"ג ופ"ה.
בא"ד בד"א שהמנחה נפגלה בעבודה אחת בקמיצה כו', ע' מנחות י"ג ע"א תוד"ה קמ"ל ושם ט"ז ע"א תוד"ה בין ובתוי"ט שם רפ"ב.
רש"י ד"ה אלו דברים שאין חייבין עליהן כרת באכילתן משום פיגול ע"כ, ואע"ג דאין חייב כרת, אבל מיפסל מיהו ע"י מחשבת פיגול, כדכתבו התוס' ביומא מ"ח ע"ב בד"ה חישב.
תוד"ה הא. צ"ע פ' איזהו מקומן כו' והוה מצי לאתויי הך ועוד מברייתא דלעיל דף ל"ט כו', עמש"כ בחידושי לקמן נ"ב ע"ב.
תוד"ה הקומץ, הקשה בקונטרס בהקומץ זוטא י"ד ע"א ל"ל טעמא דאין מתירין כו', ולע"ד יל"ד טובא בפירש"י בקושיתו ובתירוצו, בקושיתו בלתי מובן קביעת מקומה, לפ"מ דבמנחות שם הביא הש"ס דין קומץ דמשנתינו דרך אגב, אהא דהקשו ודם מי מיפגל והתנן אלו דברים כו' והדם ע"ש, ולפ"ז טפי הי"ל לרש"י ז"ל לקבוע קושיתו הכא, על עצם דין המשנה דפתח הקומץ כו', ובתירוצו שכתב כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב המתיר, הרי אהא דאמר עולא קומץ פיגול שהעלו ע"ג המזבח פקע פיגולו ממנו, פריך הש"ס בסוגיין מאי קמ"ל אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא אלו דברים שאין חייבין עליו משום פיגול הקומץ כו', ופירש"י מאי קמ"ל למאי מיבעי ליה הא פקיעת פיגול אי למימרא דאם אכל ממנו אחר שעלה אין חייבין עליו כרת תנינא דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו כו', הלא הבין רש"י גופיה הכא בכוונת הש"ס, דמשנתינו איירי דהקומץ עדיין לא עלה, ואיך תירץ רש"י שם אהא דמשנתינו, דאיירי שהוצתה האור ברובו, דאז בהכרח כבר עלה, וצ"ע כעת.
בא"ד וקשה לפירושו דאי הוצת האור ברובו א"כ פקע פיגולו ממנו כו', ע' בק"א לתו"כ צו פרק י"ג מ"ה.
בא"ד וי"ל דמיירי שחציו העלה ע"ג המזבח וחציו לא העלה כו', ע' מל"מ פ"ג ה"י מפסוה"מ.
בא"ד ומפרש ר"ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך ביה הרצאה כו', ע' מל"מ פי"ח ה"ז מפסוה"מ.