אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מ.
א"ר ירמיה לא נצרכה אלא לר"ש כו', ע"ל ל"ט תוד"ה ועשה.
שם סד"א מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאע"ג דכתיבן וכפילן לא מעכבי מתן ארבע נמי לא תעכב קמ"ל, פי' לקרא דוכן יעשה, ולכאורה הלא בכ"מ מהני בקדשים הא דשנה עליו הכתוב לעכב, ומדוע לא יועיל הא דכתיבן וכפילן לעכב בסמיכה ושירי הדם, עד דמשו"ה איצטריך קרא במתן ארבע דתעכב, ועוד אי לא מהני הא דכתיבן וכפילן מה יתן ומה יוסיף קרא דוכן יעשה.
ומזה ראיה למש"כ התוס' ביומא ל"ט ע"ב ובמנחות י"ח ע"ב, דכיון דלא כתב בלשון ציווי אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא מידי דהוה אבלילה דתנן במנחות שם אם לא בלל כשר אע"ג דתנא ביה קרא תריסר זימני אלא משום דלא כתיב ובללת בשמן בלשון ציווי ע"ש, דע"פ דבריהם ז"ל ניחא גם הכא הא דלא מהני מאי דכתיבן וכפילן, ויועיל לעכב רק משום דכתיב כן יעשה בלשון ציווי, וכה"ג אמרינן בהקומץ רבה י"ט ע"א, אהא דאמר רב כ"מ שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב, קא ס"ד תרתי בעיא כדכתיב זאת חוקת התורה והרי נזיר דלא כתיב ביה אלא תורה ואמר רב תנופה בנזיר מעכבא שאני התם כיון דכתיב כן יעשה כמאן דכתיבא בהו חוקה דמי, וכן אמרינן שם כ"ז ע"א דשני מינין דחלות ורקיקין בנזיר מעכבין זא"ז משום דכתיב כן יעשה, וע' יבמות ק"ד ע"ב תוד"ה דאמר ובר"פ כסוי הדם תוד"ה אין, ובמש"כ בחידושי שם ולעיל כ"ג ע"א.
שם מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל. ע' בגבורות ארי ליומא במלואים לדף נ"ז ע"א ולדף ס"א ע"א.
שם וכלה מכפר את הקדש אם כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה דברי ר"ע, כ"ה הגרסא בכל המקומות בש"ס ובתו"כ פ' אחרי, אולם עה"ג נרשם דבילקוט גריס ר' יהודא במקום ר"ע ובר פלוגתיה הוא ר' נחמיה ע"ש, ונ"ל להביא כעין סמך דגרסא שלפנינו עיקרית, לפ"מ דהכא פליגי אי שיריים מעכבים, ור"ע סבר שיריים אין מעכבים, ואשכחן נמי במשנה נגעים פי"ד מ"י אקרא דוהנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר, דר"ע ס"ל אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר ור' יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן בין שנתן ובין שלא נתן כיפר, ופירש"י לעיל ד"ו ע"ב דריב"ג ס"ל דוהנותר בשמן הוי כשפיכות שירי הדם דחטאת דלא מעכבי ע"ש, וממילא נשמע דר"ע לטעמיה הכא דשפיכת שיריים לא מעכבי, ואגב אורחין נשמע דגרסת ר"ע דהכא עיקרית.
שם א"ל ר' יהודא מפני מה לא נאמר אם כילה כיפר כו', בתו"כ פ' אחרי הגרסא מפני מה הוא אומר וכלה מכפר אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר. ולגרסת התו"כ צ"ל דבתיבות כל המתנות כלול גם שפיכת שיריים, וע"ש בהתוה"מ סי' מ"ט.
רש"י ד"ח בנגעים בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע וכל הווייה לעיכובא ע"כ, ולכאורה מ"ש דשייר מתן שבע מן דם הצפור במים החיים המוקדם בפרשה ונקיט מתן שבע דשמן המאוחר, דהווייה לעיכובא מקרא דזאת תורת המצורע דפירש"י, נמי לאו אפרטיות דמתן שבע דשמן קאי, דבמנחות כ"ז ע"א ושם י"ט ע"א סמיך האי קרא על ארבעה מינים שבמצורע שמעכבין זא"ז, והם עץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפורין, וע"כ כדרב פפא במנחות ד"ה ע"א דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הווייה, דכתיב זאת תהית תורת המצורע כו' ע"ש, והן הן דברי רש"י בסוגיין שהביא להאי קרא בתורת הנחה לעיכובא לכל דיני מצורע, והשתא לפ"מ דאשכחן בפרשה מתן שבע דמים קודם למתן שבע דשמן, הי"ל להסמיך על מתן שבע הקודם בפרשה כנ"ל.
וי"ל דרש"י הבין דהא דקאמר בגמרא הכא מתן שבע דמעכבות בכל מקום, כוונתם דומיא דמתן שבע דכהן משיח ופר העלם דבר, דכתיב במתן שבע דמתנות דידהו לפני ה', וכן במתן שבע דפרה כתיב אל נוכח פני אהל מועד, ומפרש נמי בספרי שיהא מתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם, ומשו"ה הוכרח רש"י לנקוט גבי נגעים קרא דמתן שבע מן השמן דכתיב ביה לפני ה', משא"כ מתן שבע מן המים החיים, דנתינתו היא על המטהר, ואינו ענין למתן שבע דמעכבות בכל מקום.
רש"י ד"ה ואם לא. והכי מפרש בסדר יומא דשיריים מ מעכבין איכא בינייהו כו' ע"כ, ע"ל נ"ב ע"ב ובירושלמי יומא פ"ה ה"ו.
תוד"ה לא נצרכה, אור"ת דבהנהו כו"ע מודו שהמקרא והמסורת שניהם משמעותם אחד כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רכ"ד.
תוד"ה לסמיכה, ותימא להאי תנא סמיכה מנא ליה, ע' בסוגיין תוד"ה אביי בסה"ד ולקמן נ"ב ע"א תוד"ה לימד ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה לא השני, בסה"ד ובמסרת כתב קדמאה כתיב את תניייא לא כתיב את, כ"ה גרסת השטמ"ק ע"ש, ועיינתי במסורה אשר לפנינו בפרשת כהן משיח ומצאתי כתוב בזה"ל, קדמאה וטבל הכהן את אצבעו בדם תניין וטבל הכהן אצבעו מן הדם עכ"ל, ובפרשת פר הע"ד בפסוק וטבל הכהן אצבעו כתוב שם חסר את ע"ש.
ולפ"ז תהיה גרסת התוס' כך, ובמסרת קדמאה כתב את תניינא לא כתב את, ופירושו, ובמסרת, כך נכתב, קדמאה, היינו פרשת כהן משיח, כתב את, תניינא הוא פר העלם דבר, לא כתב את.