אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לו:
ר' יהודא אומר יכול חטאת ששחטה בדרום יהא חייב כו'. בספרי שפטים הגרסא יהיה עובר בלא תעשה וכ"ה גם בילקוט שם וע"ש בהתוה"מ סי' ז'
שם תיובתא דר' אבא תיובתא. והנה חתני הגאון הגדול מו"ה יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א העיר כי מסוגיא דהכא תתחזק השגת הראב"ד על הרמב"ם פט"ז ה"ו מפסוה"מ, וביחוד הגדיל פליאתו מסוגיין ע"ד הכ"מ שם שכ' דמדר' יהודא נשמע לרבנן, דכי היכי דאשכחן לר' יהודא במחשבת הינוח דאע"ג דלא הוי פיגול מיפסל ה"נ לרבנן דחשב על הדם הניתן כו' אע"פ שאינו פגול מיפסל ע"ש, וזה תמוה דהא כל התיובתא דמסיק הכא בש"ס היא דוקא אליבא דר' יהודא. ולפי דברי הכ"מ מאי תיובתא מנלן דאתיא כר' יהודא דילמא רבנן היא, ופסול משום דשלא במקומו כמקומו דמי, אלא דאינו פיגול משום טעמא דמר זוטרא לעיל כ"ז ע"א זריקא דשריא בשר כו'.
שם א"ר חסדא אמר רבינא בר סילא (בכ"מ גריס שילא) חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב אמר רבא תדע כו', מלשון הש"ס משמע דכל החידוש הוא מאמוראים, ורבא מייתי סייעתא לדבריהם, וקשה הלא ברייתא היא בתוספתא פ"ב, ומשמע נמי דמשם הוא המקור לדברי הרמב"ם פי"ד ה"ט מפסוה"מ ע"ש.
שם אשר לה' לרבות אימורין קדשים קלים לטומאה כו'. הארכתי בזה בחידושי לכריתות כ"ג ע"ב.
שם ל"א הא אימורין לא חזו ולא היא כו'. ונרשם עה"ג דס"א לא גרסי לה, אכן בכ"מ פי"ח הי"ח מפסוה"מ גריס לה.
רש"י ד"ה דבר רע מום בגלוי שהוא מגונה כו'. וכן פירש"י בבכורות ל"ז ע"ב, אכן בספרי שפטים תניא אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בעל מום ממעי אמו מנין ת"ל כל דבר רע, וע"ש בהתוה"מ.
תוד"ה שיאכלוהו טמאים ל"ד לאכילת כלבים כו', ע' לעיל ע"א רש"י ד"ה ה"ג ל"א ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה בשר. היינו בדבר שצריך היתר מזבח כו', ע"ל מ"ו ע"ב תוד"ה אחת ובמש"כ בחידושי לכריתות י"ד ע"ב ודף כ"ג ע"ב.
בית שמאי פרק רביעי
במשנה ב"ש אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר כו' ולענין אם עובר בזה על עבירה דבל תגרע כדתנן לקמן ד"פ ע"א, ע' מה שהאריך בקונטרס אבני מלואים לטו"א ר"ה דף כ"ח, וע"ע באור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום.
שם וב"ה אומרים אף חטאת שנתן מתנה אחת כיפר, ע' תוספתא פ"ו.
שם לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השנייה חוץ לזמנה כיפר, ע' בת' באר יצחק חאה"ע ס"ס י"ב ובעין יצחק אה"ע ח"ב סי' י"ט.
שם כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מן המתנות לא כיפר, ל"ד להא דתנן במנחות כ"ז ע"א ז' הזיות שעל מזבח הזהב מעכבות זו את זו, דהתם איירי רק בשבע הזיות, והכא איירי גם במתן ד' שעל מזבח הפנימי דמעכבות זא"ז כדמשמע בגמ' לקמן ל"ט ע"א, ובכלל צריך למתני הכא בשביל הא דמסיק עלה לפיכך נתן כולן כתקנן כו', וע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל'.
תוד"ה מניין, לכאורה אתיא כב"ש דב"ה כיון דמכשרי אף בחטאת ויליף לקמן מוכפר אע"פ שלא נתן אלא אחד לא צריך קרא לשאר קרבנות כו' ע"כ, פי' דלא עדיפי מחטאת וכ"כ התוס' בסנהדרין ד"ד ע"א. ונלע"ד דלפי הנחה זו אתיא כולה סוגיא דידן כמין חומר, דהא רב הונא קאמר לקמן ל"ז ע"ב, אהא דב"ש ס"ל דבחטאת שתי מתנות וב"ה אומרים אף חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר, דב"ש סברי קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבעה למצוה ושתים לעכב, וב"ה סברי קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב, הרי דב"ש ס"ל יש אם למקרא וב"ה ס"ל י"א למסרת, ובזה תלוי פלוגתתם במתן דם דחטאת. ואמרינן נמי התם דכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי ודם זבחך ישפך לדרשה אחרינא האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנה מתנה אחת שכיפר מנא להו ומשני דסברי להו כב"ה דאמרי אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר וילפינן להו כולהו מחטאת ע"ש, ובסנהדרין שם אמרינן דר"ע ורבי ס"ל נמי כב"ש די"א למקרא, הלא דגם אינהו סברי דבחטאת שתי מתנות, והשתא מנא להו דכל הניתנין על מזבח החיצון דאף במתנה אחת כיפר, בע"כ דילפי כב"ש מקרא דודם זבחיך ישפך, אולם ר' ישמעאל ס"ל בסנהדרין שם י"א למסרת, וע' מנחות ל"ד ע"א תוד"ה כשהוא ובחולין ע"ב ע"א תוד"ה שתי, ולפ"מ דאיהו ס"ל כב"ה, דאף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר, הרי דל"צ קרא לכל הניתנין על מזבח החיצון דכיפר במתנה אחת, דיליף להו מחטאת כב"ה, ואייתר ליה קרא דודם זבחיך ישפך. לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, אבל ר"ע איצטריך ליה קרא דודם זבחיך, לשאר קרבנות חוץ מחטאת דכיפרו במתנה אחת, ולהכי לא מייתר ליה האי קרא לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא כדס"ל לר' ישמעאל, ומשו"ה ס"ל לר"ע דלא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה, וכמ"כ רבי דס"ל כב"ש ור"ע די"א למקרא, ואיצטריך ליה האי ודם זבחיך, לכפרת מתנה אחת בכל קרבנות דמזבח החיצון חוץ מחטאת, ולהכי לא מייתר ליה האי קרא לכל הדמים שטעונין מתן דם ליסוד כדס"ל לת"ק דרבי, ומשו"ה יליף איהו מקרא דוהנשאר בדם ימצא.
ולפ"ז מתורץ נמי ברווחא קושית התוס' לקמן ל"ז ע"ב, דמנא ליה לר' ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה משום דמייתר ודם זבחיך ישפך, דילמא אתא לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר וע' בתוס' שלהי פסחים, דלפמש"כ אין מקום לאמר כן, לפ"מ דאיהו ס"ל י"א למסרת, וא"כ לדידיה גם בחטאת שנתנה במתנה אחת כיפר, ויוכל למילף כולהו מחטאת כב"ה. ולא איצטריך ליה האי קרא דודם זבחיך ישפך להכי, וההיא ברייתא דלקמן נ"ב ע"ב, דילפי מהאי קרא לניתנין במתן ארבע שאם נתנן במתנה אחת שכיפר, בודאי דס"ל כב"ש ואינך תנאי. דאי כב"ה הלא מצי למילף כולהו מחטאת ולא איצטריך קרא להכי כנ"ל.
ובזה מיושב סוגיא דפסחים ע"ז ע"א, דתניא ועשית עולותיך הבשר והדם ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם ר' אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמר ודם זבחיך ישפך ופריך ור"י נמי הכתיב ודם זבחיך ישפך כו', ולכאורה מנ"ל להש"ס להקשות בפשיטות כ"כ אדר"י, ודילמא מבע"ל האי קרא לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, ור"א נמי אמאי לא מבע"ל להכי, אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר, דהא תרווייהו ס"ל בבכורות ל"ד ע"א י"א למסרת, וילפי כולהו מחטאת כב"ה דהכא, ואייתר להו קרא דודם זבחיך ישפך להא דפסחים כנ"ל.
ובעמדנו בהאי עניינא היה מקום לכאורה להעיר עפ"מ שהביאו התוס' בביצה ל"ד ע"ב בשם הירושלמי להקשות מב"ש על ר' אליעזר מפני דר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי, וע' שבת ק"ל ע"ב תוד"ה דר"א ובנדה ד"ז ע"ב תוד"ה שמותי ובטו"א לחגיגה ד"י ע"א, וה"נ איכא למידק הלא ב"ש ס"ל י"א למקרא ור"א ס"ל י"א למסרת.
אולם י"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הכי, דהא מתניתין דיש אוכל אכילה אחת בכריתות י"ג ע"ב היא כולה באיסור חע"א ובשבועות כ"ד ע"ב אוקמינן למשנה זו כר' אליעזר, הרי דס"ל אחע"א, וביבמות י"ג ע"ב אמרינן דב"ש ס"ל אין איסור חע"א וע' בת' בית אפרים חי"ד סי' ל"ד ל"ה ואכמ"ל, וע' מה שהאריך בסוגיין הגאון ר' דוד טעביל זצ"ל מד"א דק"ק מינסק יע"א בהקדמתו לספרו בית דוד.