אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף לד:

דף לד.

פסול מהו שיעשה שיריים כו'. ע' ברמב"ם פי"ד ה"ב מפסוה"מ ובחידושי חק נתן בסוגיין.

שם אין עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו, ע"ל כ"ו ע"ב תוד"ה הכא ובמנחות ע"ט ע"א תוד"ה והדר ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ר"פ צו.

שם מניין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה, פי' על ארבע קרנות, וכן מבואר בתוספתא ספ"ח וע' בירושלמי יומא פ"ה ה"ד.

שם נתן ארבע מתנות מכוס אחד כו' הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה כו'. ולענין מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו או הניתנין למטה למעלה אי כוס עושה חבירו דחוי או שיריים ע' בתוספתא פ"ג.

שם ואי אשמעינן שמאל דאית ליה הכשירא ביוה"כ עמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"א ולקמן ס"ח ע"ב.

שם הא מני חנן המצרי היא דלית ליה דחויין דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזויג ליה. ויל"ד ניהי דזה ודאי דתנא דמתניתין ר"פ שני שעירי ס"ל דחויין, כדאמרינן בגמ' שם ס"ד ע"א, אבל חנן דברייתא שם אפשר דלאו משום דלית ליה דחויין קאמר הכי, אלא משום דס"ל כהני אמוראי ביומא ד"נ ע"א בפר ואפילו בדמו של פר, משום דדם איקרי פר דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר אטו בקרניה מעייל ליה אלא בדמו וקרי ליה פר ע"ש, וה"נ דם שעיר איקרי שעיר, ומשו"ה א"צ לגורל חדש כל זמן דדם שעיר עוד בכוס דהא לא נדחה כלל ושעיר איקרי, ומנ"ל להש"ס לאמר דחנן לית ליה דחויין, ואפשר דרש"י הבליע בזה במה שהביא הני תרי תנאי קמאי, דחד אמר מגריל עליהם בתחילה, וח"א דמביא חבירו שלא בהגרלה, דבע"ח אין נדחין אבל שחוטין נדחין. ועלייהו קאי חנן המצרי ואמר אפילו דם בכוס מזווגו לו אחר, הרי דטעמיה הוא משום דאפילו שחוטין נדחין, ובע"כ דלית ליה דחייה כלל, וממקומו הוא מוכרע דזה הוא טעמיה.

אולם אכתי איכא למידק מדוע דחיק הש"ס בכ"מ לאשכוחי תנא מברייתא דס"ל הכי, ולא הביא ממשנה דלקמן ע"ז ע"ב בתערובות אברי עולות באברין בעלי מומין, דס"ל לר"א דאם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כו', ובע"כ דס"ל ג"כ כחנן דשחוטין אין נדחין, כדאמרינן לקמן ע"ד ע"א, ועמש"כ בחידושי שם.

שם רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי. כה"ג אשכחן הרבה בש"ס ומהם בקידושין ס"ב ע"א כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וכבר האריך במקור הדברים בת' חו"י ס"ס פ"א, וע"ל י"ב ע"א תוד"ה הג"ה קדושה ולקמן נ"ט ע"א תוד"ה עד ובמנחות נ"ט ע"ב תוד"ה כל ובסוכה ל"ג ע"א תוד"ה נקטם, ובאור שמח ספ"ח מה' גירושין טרח ליישב קושית התוס' שם, אבל אין דבריו מוכרחים לע"ד.

שם א"ר שייא כו'. במנחות נ"ט ע"ב הגרסא רב אדא.

רש"י ד"ה מהו שיעשה שיריים אם קבל וזרק כו', ע' בראב"ד וכ"מ פ"א הכ"ח מפסוה"מ וברש"י מעילה ד"ה ע"ב ד"ה ה"ג ובטהרת הקדש בסוגיין.

רש"י ד"ה דחזי לעבודת ציבור כגון טמא כו' הילכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרה ע"כ. ההסבר מבואר עפמש"כ בחידושי לעיל ל"ב ע"א, דכל דבר הנמצא בו מציאת היתר, אע"ג דבפרט זה הוא נמנע מן אותה המציאות, אפ"ה יש בו קלות בדין זה, מפני אפשרות המציאות שבו במקום אחר, והיינו דאמרינן הכא, דמשום אפשרות היתר העבודה אל הטמא בקרבן ציבור, הוקל דינו גם בקרבן יחיד, וכן גבי שמאל משום דאית ליה הכשירא ביוה"כ קיל דינו בכל השנה כנ"ל.

רש"י ד"ה שבידו. אבל ההוא דמשתלח אין בידו מי יימר דיהבי ליה אחריני, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ט"ו ענף א'.

רש"י ד"ה והלא זה שנשפך לא נתקבל בכלי כו' ע"כ. ובפסחים ס"ה ע"א פירש"י עוד לשון אחר, דקושית הש"ס והלא לא נתקבל בכלי קאי על דם הכוס שהיה ממלא מדם התערובות.

תוד"ה פסול. דהוא הדין בזרק הפסול שיחזור הכשר ויקבל. ע' ברמב"ם פ"ג ה"ב מה' מעילה ובפ"א הכ"ח מפסוה"מ ובתוספתא פ"א ובחסדי דוד שם ד"ה קבל בימינו.

תוד"ה למעוטי. והא דאמר צריך שיקבל כל דמו של פר היינו למצוה, והנה בפירוש הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' הוא כמסתפק לפרש כפירוש התוס', אולם לפמש"כ בחידושי לעיל כ"ה ע"א מוכרח הוא ע"ש.

תוד"ה כל. ענפיו מרובין מעליו אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט, ע' בחידושי הגרע"א לסוכה ל"ג ע"ב ובחידושי ח"ס שם ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ט ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' ב' ושם ח"ב סי' מ"ב וסי' נ"ב ובת' מהרש"ם ח"א סי' יוד וסי' ס"ז.

בא"ד כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו כו', ע' פסחים צ"ח ע"א תוד"ה ש"מ דחוי ובאבני מלואים סי' י"א סק"א.

בא"ד והפריש קרבן והמיר דת דלעיל פ"ק אין זה קרוי בידו כיון דאין דעתו לחזור ע"כ, הסבר דבריהם, דכל זמן דאיכא גביה התנגדות הרצון אל הפעולה, לא שייך לאמר בזה כל שבידו, כיון דרצונו לא יניחו, ול"ד למש"כ התוס' ישנים ביומא ס"ג ד"ה מחוסר בשם רבינו אלחנן, דבמקום שהוא עומד באיסור כרת ובידו לתקן עצמו לא חשיב כמחוסר מעשה ע"ש, דהתם הוא עומד בנאמנות יהדותו, משו"ה פועל האיסור כרת על רצונו לתקן עצמו ולכן נקרא בידו, משא"כ בהמיר דתו שאין דעתו לחזור, בדידיה שפיר פועלת התנגדות רצונו לאמר דאין זה קרוי בידו.

אמנם יל"ד מדוע צריך כלל לטעמא דאין בידו, הרי בלא"ה גזה"כ הוא מעם הארץ פרט למומר, כדהביא רש"י לעיל י"ב שם מסוגיא דחולין ע"ש, ולאמר דהתוס' יהיב טעמא על דרשת הכתוב בודאי הוא דוחק, ואפשר דלזה כיוונו התוס' בכריתות ד"ז ע"א, במש"כ דהמיר דת לא נקרא בידו דהוי פסול הגוף ע"ש, דזה הוי פסולו בגופו מה שהתורה אסרה קרבנו, ועפ"ז נפלאתי ע"ד הח"ס חי"ד סי' שכ"א שדחה בשתי ידיו לדברי הגאון ר' בונם ז"ל, אהא דאין מקבלין קרבן מן המומר משום דאי בעי הדר ביה כל שעה ע"ש, הרי דברי הגאון ר' בונם הם דברי התוס' בכריתות שם, וע' בנחל יצחק סי' ל"ד סעיף כ"ט ובמש"כ בחידושי לעיל י"ב ולקמן נ"ט.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה