אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף לג.

דף לב:

מכלל דתרווייהו ס"ל טומאה דחוייה היא בצבור ע' ש"א סי' ל"ח ובגבורות ארי ליומא ד"ו ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך בתוד"ה הגה"ה.

שם כל הסמיכות שהיו שם קורא אני עליהם כו'. בתוס' סוטה ל"ט ע"א ובטו"א למגילה ד"כ ע"ב גריס בסוגיין כמו שהוא לפנינו, ובשטמ"ק ובדק"ס משנה הגרסא במקצת, וכל הגרסאות אינן מתאימות עם גרסת התוספתא בנגעים פ"ה ששם הוא מקור הדברים, וע' בחידושי באר שבע לסוטה שם ובת' חו"י סי' רכ"ז.

שם הא מני ר' יוסי בר"י דאמר מרחק צפון. ע"ל ל"ב ע"א תוד"ה מ"ש ובעונג יו"ט חא"ח סי' י"ח.

שם א"ד א"ר יוסף כל הסומך ראשו ורובו מכניס מ"ט כל כחו בעינן הילכך לא אפשר. ויל"ד מאי דוחקיה דלישנא קמא לאוקים בפלוגתא, הלא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל הזוגות של הנשיאים ואבות ב"ד בסמיכה ביו"ט דתנן בפ"ב דחגיגה, היתה משום דסמיכה בכל כחו בעינן, דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד לסמוך, כדדייק הש"ס שם ט"ז ע"ב, ובמקום דבעינן כל כחו הטבע מחייב שיכניס לזה ראשו ורובו, ולא נכנס כלל בגדר ביאה במקצת, וע' בתוס' גיטין כ"ח ע"ב ד"ה והא ובפסחים ס"ב ע"א ד"ה ערל.

ואפ"ל דלישנא קמא ס"ל דסמיכה בכל כחו בעינן דאמרינן בחגיגה, היינו כל כחו שיש בשתי ידיו לחוד, והויא רק ביאה במקצת ול"צ להכניס ראשו ורובו, ועי' בת' חו"י סי' רכ"ז, ואיכא דאמרי א"ר יוסף ס"ל דכל כחו דסמיכה הוא כח כל הגוף, ולזה בהכרח שיכניס ראשו ורובו הילכך לא אפשר.

ולפמש"כ מובן מש"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ב ממחו"כ דמביא האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו כו', ולכאורה הלא איהו ס"ל בפ"ג הי"א והי"ג ממעה"ק דסמיכה בכל כחו בעינן, ואם איתא דכוונתו על כל כחו של כל הגוף, דהוא בהכרח בהכנסת ראשו ורובו, א"כ קשה איך יוכל המצורע לסמוך באופן כזה, הלא איהו פסק בשמיני לששי מה' סוכה דאם לא היה רק ראשו ורובו בסוכה יצא ידי חובתו ע"ש, א"כ הרי חשיבא להרמב"ם ראשו ורובו ככל הגוף, ואיך יוכל הטמא לסמוך בדרך זה, ולמען יתאימו שתי ההלכות של מח"כ בהכנסת שתי ידיו, ושל מעה"ק דסמיכה בכל כחו, בע"כ דכוונתו כל כחו רק של שתי ידיו כנ"ל, וזהו באמת רק ביאה במקצת ולא שמה ביאה, כדס"ל בפ"ג מביאת מקדש, וכמו שהבאתי לעיל דברי הלח"מ ע"ש.

אכן אם נלך בדרך זה, יל"ד ע"ד הכ"מ בפ"ג הי"א ממעה"ק, שציין מקור הרמב"ם דסמיכה בכל כחו, על א"ד א"ר יוסף כל הסומך ראשו ורובו מכניס מ"ט כל כחו בעינן ע"ש, דלפמש"כ לא זו הדרך דכל כחו של ראשו ורובו, דבאופן זה נחשב להרמב"ם כאילו נכנס כולו ולא ביאה במקצת, רק מקור הרמב"ם דסמיכה בכל כחו הוא מסוגיא דחגיגה ט"ז ע"ב, שהכריחו שם הכי מכלל מחלקותם במשנה כנ"ל, וכוונתו על כחו דשתי ידיו.

בר מן דין בלתי מובן הרכבת דברי הרמב"ם על האיכא דאמרי א"ר יוסף כו', דהא הרמב"ם קאי אדיעבד, עבד, ורב יוסף מתרץ הקושיא דליעייל ידיה ולסמוך דהוא לכתחילה, ועוד דרב יוסף אזיל לפרושי דברי התוספתא דנגעים, דבאשם מצורע לא היה תיכף לסמיכה שחיטה, והרמב"ם פסק בה' מחו"כ שם דגם באשם מצורע היה תיכף לסמיכה שחיטה ככל הסמיכות, משום דס"ל שלא הכניס רק הידים וביאה במקצת ל"ש ביאה לדידיה, הרי דזהו לא כרב יוסף ולא כהתוספתא, וע' לקמן ע"ו ע"ב תוד"ה סמיכה.

שם גזירה שמא ירבה בפסיעות ע"כ, ואע"ג דהוא לצורך מצוה בקום ועשה אפ"ה גזרו, כדהעיר בזה בבאר יצחק חא"ח ס"ס יו"ד וע"ש בחאה"ע סי' ב'.

שם ואי אמרת לאו דאורייתא בטמאין נמי משכחת לה כו', ע' טו"א לחגיגה ט"ז ע"ב.

שם אלא איפוך סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא כו', ע' ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד ובגליון הש"ס ובמראה הפנים שם.

רש"י ד"ה טומאה דחויה היא שהציץ מרצה כו ע' בת' עין יצחק חא"ח סי', ט"ו.

רש"י ד"ה הכל בכתב כו' נמסר לי מיד ה' ואין להוסיף על החשבון, ע' בת' שאילת דוד בפתיחה לקונטרס דרישת ציון וירושלים.

רש"י ד"ה תיכף לסמיכה שחיטה כדכתיב וסמך ושחט ע"כ, בתוס' ר"י חסיד ותוס' הרא"ש ושטמ"ק לברכות מ"ב ע"א סמכו הכי ע"ד הירושלמי.

רש"י ד"ה מיתיביה וסמך ושחט, האי דסמכינהו קרא להיקישא סמכינהו כו', ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד'.

רש"י ד"ה סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא קסבר שאינו בכלל שאר אשמות שהרי אינו אלא להכשיר ע"כ, נ"ב כדתנן לקמן ד"צ ע"ב וע"ש בתוד"ה חוץ ובשטמ"ק ובמנחות ד"ד ע"ב.

תוד"ה הגה"ה. והא דאמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת הותרה היא בצבור בפ"ק דיומא, זאת אומרת וליה לא ס"ל ע"כ, והנה ביומא ד"ו ע"ב תירצו התוס' עוד באופן אחר ע"ש, אולם לפי תירוץ זה, דרבא לגרמיה ס"ל טומאה דחויה היא בצבור, וכסתימת הש"ס דהכא, ולפ"מ דרבא גופיה ס"ל בגיטין כ"ח ע"ב, דלשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן, וא"כ קשיא עליו קושית הש"ס ביומא שם אמתניתין דרפ"ק דיומא, דכל שבעת הימים קודם יוהכ"פ מפרישין כה"ג מביתו כו', דפריך בגמרא עד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת, ופירש"י ולא יהיו כל אדם נכנסין ויוצאין אצלו שמא ימות מת עליו ע"ש, דבשלמא כל הני תנאי ואמוראי דס"ל דחויה, אפשר דסבירא להו כתירוצא דרבינא שם, דטומאת מת לא שכיחא כטומאת ביתו, אבל רבא לא ס"ל כרבינא, דאם איתא דס"ל כוותיה, אמאי איצטריך לאוקמיה סתם משנה דהתם בפלוגתא דס"ל טומאה הותרה בצבור, וכיון דלא ס"ל כדמתרץ רבינא, וס"ל לגרמיה דחויה, ושמא ימות חיישינן, א"כ תקשה ליה לנפשיה הפרישהו מטומאת המת וצע"ק,

תוד"ה וליעבד. ומיהו קשה דה"נ אין לך קרא גדול מזה דניעבד פשפש לקיים מצות סמיכה דרחמנא אמר וסמך כו' ומיהו דשמא ירבה בפסיעות גזירה דרבנן בעלמא היא ע"כ, ולכאורה לפי דבריהם תקשה, לפמש"כ הט"ז בחו"מ סי' ב' וביו"ד ר"ס קי"ז ובאו"ח ס"ס תקפ"ח, דכל מה שהתירה התורה בפירוש לא אסרו חז"ל ע"ש, וא"כ מה מקום לגזירה דרבנן דשמא ירבה בפסיעות, נגד הכתוב לקיים מצות סמיכה, דרחמנא אמר כדכתבו התוס'.

וי"ל דהט"ז לא כתב אלא היכא שהתורה התירה בפירוש, משא"כ הכא דהתורה אמרה על סתם סמיכה, אבל בסוגיין אפילו אי אמרינן דסמיכת אשם מצורע דאורייתא, הלא הוא רק מהיקש דכחטאת כאשם, וכן תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא מוסמך ושחט, ובאופן כזה לא נקרא שהתורה התירה בפירוש.

ועוד כיון דגזירה זו היתה דלא ליתו לידי כרת, כדתניא במכות ד"ח ע"ב טמא יהיה לרבות טבול יום טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, וע' מנחות כ"ז ע"ב ובתוס' נזיר מ"ה ע"א, ובכדי שלא יבא לאיסור חמור כזה שפיר העמידו דבריהם לגזור. וע' ר"ה כ"א ע"ב רש"י ד"ה שבהם שלוחים ובת' חו"י סי' קמ"ב ובשעה"מ פ"ה מיסוה"ת ובפ"ב מה' שופר ובגינת וורדים להפמ"ג כלל ע' ובח"ס חי"ד ס"ס ע"ג וסי' ק"ט ובדורש לציון דרוש ד' ודרוש י"א.

תוד"ה סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ואמרינן אקפו ידייכו כו', ע' טו"א לר"ה ל"ג ע"א ובח"ס אה"ע ח"ב ס"ס קי"ט,

בא"ד וקאתי לאשמעינן דטעון סמיכה מדאורייתא משום ספיקא דשלמים, ע' עונג יו"ט חא"ח סי' י"ד.

בא"ד כיון דמדרבנן מיהא טעון סמיכה כו', ע"ל ד"ה ע"א תוד"ה מה ובקידושין נ"ה ע"ב תוד"ה ודילמא אשם הוא ובנדה ד"ע ע"ב רש"י ד"ה שחיטתו ותוד"ה וסמיכה.

תוד"ה איפוך. וא"כ נימא מה חטאת טעונה סמיכה ומתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם כו', ע' בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב ובדורש לציון דרוש יוד ובמש"כ בחידושי לקמן מ"ט ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה