אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כה.
במשנה. נשפך מן הדם על הרצפה ואספו פסול, והנה לקמן ל"ב תנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, וכ' באור זרוע לע"ז סי' רע"ט ביאור הענין וז"ל דהיכא שכבר נתקבל וראוי לזריקה כזרוק דמי אבל כשנשפך מן הצואר על הרצפה לא היה עומד לזריקה לאו כזרוק דמי ופסול ע"ש, וקשה דאהא דר"ש סבר כל העומד ליזרק כז"ד אוקמינן נמי בפסחים י"ג דאיירי שנתקבל הדם בכוס, וע' ב"ק ע"ו תוד"ה כל העומד ובחולין ד"פ תוד"ה דכמה. ולפ"ד האו"ז משתי המשניות שלפנינו נמי מוכח הכי דקבלת הדם בכ"ש נחשב כזרוק, א"כ מדוע תלי הא דכה"ע ליזרק כז"ד בדעת ר"ש, הרי סתמא דמשניות נמי ס"ל הכי, ובע"כ דחילוק גדול ביניהם, דלר"ש אם רק נתקבל בכלי נחשב כזרוק אפילו נשפך ולא נזרק כלל כמבואר בפסחים שם, משא"כ במשניות דזבחים קתני ואספו, הלא בהכרח דאסיפת הדם היתה למטרת הזריקה, וא"כ מזה גופה מוכח דבקבלת הכלי לחוד לא הוי כזרוק, ובע"כ דלא הקבלה משוי לזריקה אליבא דמשנתינו, רק האסיפה עם הזריקה ביחד, ואפשר לדחוק בכוונתו, אבל עכ"פ לשון האו"ז בלתי מדוקדק וצ"ע.
שם ת"ר ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור כו', ע' בילקוט ויקרא רמז תס"ט איך שנשתנה הגרסא דבסוגיין, וע' בראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרשת ג' ובמש"כ בחידושי לבכורות ל"ט ע"ב.
שם השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר כו', וכיצד הוא עושה אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הורידין לתוך המזרק, כדכ' בס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' יו"ד, וע"ל ע"ו וע"ע ע"ב תוד"ה אשם, וע"ע בסוגיין ריש ע"ב וברמב"ם פ"ד ה"ח ממעה"ק ובת' חמדת שלמה חי"ד ס"ס יו"ד.
שם מדם הפר דם מהפר יקבלנו כו', מכאן הוא המקור דלא אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין אלא בתחילת התיבה ובסופה, כדפירש"י בב"מ נ"ד ע"ב ובתוס' לקמן ל"ז ע"ב ובמנחות ל"ד ע"ב ובסנהדרין ד' ע"ב ובפסקי הרא"ש ר"ה תפילין, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' רי"ד ובקרבן אהרן לתו"כ שם חובה פרק י"ח משנה ח' ובבאר שבע להוריות ד"ד ע"א ובח"ס בהשמטות לחח"מ סי' קצ"ג.
שם דם מהפר יקבלנו. לכאורה נראה דזהו רק לכתחילה, ובמתניתין קתני נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, ובקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, ומשו"ה דריש בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' מדכתיב הדם הדם שנתקבל בכלי, וע"ש בפ' הראב"ד ולקמן ל"ד ע"ב תוד"ה למעוטי.
רש"י דיה בא לעובדה בכלי, שזריקה בכלי כו', ע"ל כ"ד ע"ב תוד"ה והרי.
רש"י ד"ה נשפך על הרצפה מצואר בהמה שלא נתקבל בכלי ע"כ. ולכאורה דבריו האחרונים אך למותר הוא, דכיון שהוא מצואר הבהמה פשיטא דהוא כל עוד שלא נתקבל בכלי, ונראה דבזה כייל רש"י אגב אורחיה הא דתנן לקמן ר"פ כל הפסולין דאם נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, וע' לקמן ע"ב רש"י ד"ה אויר, וברמב"ם פ"א הכ"ה מפסוה"מ, והא דתניא בתוספתא מנחות פ"ה דאם נתפזר הקומץ על הרצפה יחזור ויאספנו וכשר, איירי נמי שנתפזר אחר שנתנו לכלי שרת, אבל אם קמץ ונפל מידו על הרצפה פסול, כדכתב הכ"מ בפי"א ה"ה מפסוה"מ, וע' במל"מ פי"ג ה"ב ממעה"ק.
תוד"ה גורעין. וי"ל דדילמא דם סכין גרע משום דנתקבלה בפסול כו', ע' קרבן אהרן לתו"כ ויקרא חובה פרשה ג' מ"ז.
תוד"ה בשפת מזרק, ואין להקשות דגבי הזאה דפרה אמרינן גמר להזות מקנח ידו בגופה של פרה כו', ע' ברש"י לקמן צ"ג ע"ב ובתוס' מנחות ד"ז ע"ב ובהתוה"מ פ' חקת סי' י"ח.