אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יד:
שיכור ובעל מום בקבלה כו', ע"ל ט"ו ע"ב תוד"ה זר.
שם בקבלה בהולכה בזריקה פסול, ולקמן רפ"ב דתנא שקבלו דמן, ה"ה להולכה וזריקה אלא דעבודה קמייתא דכהונה נקט. וע"ש בתוס' ר"ע.
שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"א.
שם והא שחיטה דעבודה שא"א לבטלה וכשרה בזר כו', וקשה אמאי לא משני ליה דבשחיטה גלי קרא, כדאמרינן לקמן ל"ב ע"א מכלל שנאמר אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם כו', ושמואל הנביא הורה כן הלכה למעשה להכשיר לכתחילה זר לשחיטת קדשים מהאי קרא כנ"ל, ועלי הודה לדבריו כדאמרינן בברכות ל"א ע"ב, ואפ"ה לא תקשה אהא דר"ז אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה, משום דהתם נמי גלי קרא דאלעזר וחוקה כתיב בה כדאמר בסוגיין, והסברא נותנת דמה"ט גופה איצטריך קרא לפסול בפרה שחיטת זר, משום דסתם שחיטת קדשים כשרה בזר מקרא, ומכש"כ בהא דמשני הש"ס שחיטה לאו עבודה היא, הוי נמי טעמא מדאתכשרו בה כל הפסולים כדפירש"י. הרי דבלא"ה אתי נמי להאי טעמא דהכשר שחיטה בזר מגזה"כ.
ואין לאמר נמי כיון דבשחיטה גלי קרא נילף מינה הולכה, די"ל דאע"ג דמקבלה ואילך מצות כהונה, והולכה לא תפקה מכלל קבלה כדאמרינן לעיל ד"ד ע"א, וע' יומא מ"ח ע"ב תוד"ה הולכה, אמנם מצד גריעותא דאיכא בעבודה זו שאפשר לבטלה בע"כ דלא דמיא לגמרי לקבלה, וע"ל י"ג ע"א תוד"ה אתה וביומא כ"ז ע"א תוד"ה והקריבו, ומשו"ה אמינא דתליא בפלוגתא דר"ש ורבנן, וע' חגיגה י"א ע"א תוד"ה והקריבו ובטו"א שם.
שם והאמר ר"ז אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה, לכאורה אמאי אקשה ליה מהא דאמר רב, ולא ממשנה מפורשת בפרה פ"ד מ"ד דתנן ומעשיה ביום ובכהן, ובתוספתא שם פ"ד נמי תניא כל מעשיה בכהנים חוץ מאספת האפר והמלוי והקידוש ע"ש, די"ל דלשמואל דדריש ביומא מ"ב ע"א ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה. בע"כ דמפרש למתניתין דפרה דכל מעשיה הוא משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר, היינו הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה, להכי עדיפא ליה טפי להקשות מהא דרב אמר בהדיא שחיטת פרה בזר פסולה משום דאלעזר וחוקה כתיב ביה, ומפרש ביומא שם דהאי לפניו הוא שלא יסיח דעתו ממנה.
שם שאני פרה דקדשי בדה"ב היא, ויל"ד טובא הלא אפילו לפי הס"ד בע"ז כ"ג ע"ב דפרה קדשי מזבח היא נמי ניחא דהא רש"י פי' אהא דשחיטה לאו עבודה היא מדאתכשרו בה כל הפסולים, והאי ילפותא דהכשר כל הפסולים היא מקרא דוהקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם כדאמרינן לקמן ל"ב ע"א, ורב גופיה הלא טעמא יהיב לפסולא דזר בפרה משום דאלעזר וחוקה כתיב בה. והשתא מה מקום להקשות אהדדי. הרי בהא גופה דגלי רחמנא בפרה אלעזר וחוקה לפסול שחיטתה בזר, הוא משום דבעלמא שחיטה כשרה בזר דלאו עבודה היא מדאורייתא, להכי כתב רחמנא חוקה בפרה, דשחיטתה תהיה דוקא באלעזר, וצ"ע כעת, וע' ר"ש פרה פ"ב מ"ג.
שם היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי, ע' יומא כ"ז ע"א תוד"ה הולכת, ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ז ע"ב.
שם אמר עולא א"ר אלעזר הולכה בזר פסולה אפילו לר"ש, אולם בירושלמי יומא פ"ה ה"א מחלוקת דחזקיה ור' ינאי היא וע"ש במה"פ.
שם הא עומד דומיא דיושב כשר, ויל"ד מנ"ל דעומד דומיא דיושב בא למעט הושטת יד, דילמא אתא למעוטי נסמך, כמו גבי קידוש ידים ורגלים דכתיב בגשתם אל המזבח לשרת ושירות מעומד הוא, ואפ"ה ס"ל לר"י ב"ר יהודא לקמן י"ט ע"ב דנסמך קרי עומד, וה"נ י"ל דעומד דומיא דיושב בא למעט אם נסמך על חבירו והוליך ברגל דבאופן זה כשר, ומנ"ל לפשוט מזה הולכה שלא ברגל, ואפשר דס"ל להאי סוגיא כרבנן שם דלא שמיה עמידה, וע"ש בתוס' ושטמ"ק ד"ה עמידה ובמש"כ בחידושי שם.
שם התם נמי דניידי פורתא ומאי קמ"ל ברוב עם הדרת מלך, ע' אור זרוע חלק התשובות סי' קט"ו.
שם אמר עולא א"ר יוחנן הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, ולשון הרמב"ם בפ"א הכ"ג מפסוה"ק והולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח עכ"ל, ונפלאתי מדוע דייק הרמב"ם לכתוב בדין זה כהן גדול, ומאי נ"מ בזה בין כהן גדול לכהן הדיוט, ולא הרהבתי עוז בנפשי לאמר דתיבת גדול מיותר, אחרי שכן כתוב בכל דפוסי הרמב"ם גם בדפוס ויניציאה משנת ש"י, ולא מצאתי ג"כ מי שהעיר בזה, ולזאת חפשתי בבית עקד הספרים של הרבנית הגברת פרחה תחיה אלמנת ר' סלימאן בן ר' דוד ששון ז"ל ומצאתי בגנזי הכ"י שני ספרי הרמב"ם בזולת השגת הראב"ד רק האחד הוא עם הגהות מיימוני נכתב בשנת חמשת אלפים ומאה ושש עשרה, ומסומן באוצר הכ"י סימן אלף ארבעים ושלש וכתוב שם בעמוד תרל"א כהן בלא תיבת גדול, וכן בכ"י ישן השני המסומן בסימן תי"ז ונכתב ג"כ לערך שש מאות שנה, שם עמוד תקי"ט נמי ליתא תיבת גדול, ומעתה אמינא בהחלט גמור דעל שני עדים כשרים כאלו ודאי ראוי לסמוך ולאמר דטעות הדפוס נפל בזה ותיבת גדול מיותר.
רש"י ד"ה שיכור היינו שתוי יין, וכ' בשטמ"ק וז"ל לקמן בפ"ב יליף מקראי דכל הפסולין מחללין העבודה חוץ מן השחיטה ע"כ, וצ"ל דאיירי בלא הגיע לשכרותו של לוט, דבהגיע לכך ואין אחרים עומדים על גביו אפילו בחולין שחיטתו פסולה כמבואר ביו"ד סי' א' ס"ח וע"ש בש"ך סקל"ג ובט"ז סקי"ח, ומכש"כ בקדשים דבעי כוונה לשמה, ובזה לא אמרינן כדלעיל ד"ב סתמא לשמן קיימי, דהכא גרע דאין לו דעת להבין שהם קדשים וסבר שהם חולין והו"ל מתעסק ופסול, כדכתבו התוס' בחולין י"ב ע"ב גבי קטן יש לו מחשבה ולעיל ד"ב ע"ב תוד"ה זבחים.
ואפשר דהשטמ"ק לא נחית בדבריו הכא לדין פסול שחיטה, דפשיטא דאם הוא באופן שנפסל בחולין מכש"כ בשחיטת קדשים, ולא איירי בסוגיין רק במה שנוגע לחילול העבודה מדאורייתא, מטעם קרבן כמו ביתר העבודות, דפסול בשחיטה וחילול עבודה שני דברים נפרדים נינהו.
רש"י ד"ה ומשני שחיטה לאו עבודה היא מדאתכשרו בה כל הפסולים כו' ע"כ, פי' דלכאורה היה מקום לפרש דמשום דעיקר כפרה בדם, וזהו בקבלה ובזריקה, משא"כ שחיטה דהיא רק סבה להביא את הדם, להכי נקראת רק כעין הכשר אל העבודה, ובאופן כזה הוה פירושא דלאו עבודה היא במציאותה דשחיטה, ובאמת זה אינו דא"כ גם הולכה וקבלה יהיו נחשבים רק כהכשר לזריקה ומדוע נקראים הם עבודות, ועוד במנחה העיקר היא ההקטרה במקום זריקה דזבח, וקומץ במקום שחיטה כדאמרינן לעיל י"ג ע"ב ובמנחות י"ג ע"ב, ואפ"ה נחשבת קמיצה לעבודה, ובע"כ החילוק דהתם כתיב וקמץ הכהן, הרי דרחמנא אחשבה לעבודה, ולהיפוך בשחיטה גלי קרא דאיתכשרו כל הפסולים כדלקמן ל"ב ע"א, הרי בהכרח דמדין השחיטה בלתי נקראת עבודה, ולא מפעולת השחיטה, כנלע"ד בכוונת רש"י ז"ל, וע' בתוד"ה הג"ה.
וביותר יל"ד בלשון התוס' ביומא מ"ב ע"א ד"ה שחיטה, שכתבו וז"ל בכל דוכתא פירש"י משום דכשרה בזר ותימא הוא כו' ע"ש. ולפנינו לא נמצא לשון זה בפירש"י בכל הש"ס, רק רש"י דייק הכא מדאתכשרו בה כל הפסולים, וכוונתו לסוגיא דלקמן ל"ב ע"א דיליף מוהקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם ע"ש, הרי דאתכשרו בה כל הפסולים, וממילא גם זר בכלל, ולהכי במנחות י"ט ע"א דאיירי בפסול זרות הביא נמי מהאי קרא גופיה, ומשו"ה הביא רש"י שם ד"ו ע"ב מסוגיא שם די"ט דיליף מהאי קרא היתר זרות בשחיטה, משום דהתם נמי איירי בזר, אבל עיקר הראיה שהביא רש"י ז"ל היא מדאתכשרו בה כל הפסולים כדכתב הכא, והוא מקרא דוהקריבו כנ"ל, וע' בסוגיין תוד"ה הג"ה ומש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה שמה הולכה, או אם עשאה זר פסולה. ע' מנחות י"ג ע"ב ובשטמ"ק שם.
תוד"ה שיכור פי' בקונטרס שתוי יין ולא משמע כן בפ' מומין אלו כו', וקשה אמאי הביאו התוס' לפירש"י הלא בלא"ה קשיא מסוגיא דהתם אדהכא, וכמו שהקשו התוס' בבכורות גם בזולת פירש"י, דלפי אוקימתא דהתם הא דתנן שם שיכור הוא בשאר דברים המשכרים דלא מחלי עבודה, ובברייתא דהכא דנקט נמי לשון שיכור וקתני דמחיל עבודה, ואדרבה לעד"נ דרש"י נשמר מקושית התוס' בבכורות, דבכדי דלא תקשה מסוגיא דהתם אדהכא, לכן הבליע בקיצור לשונו וכתב שיכור היינו שתוי יין, כוונתו דלפ"מ דחשיב ליה הכא בהדי דמחלי עבודה, בע"כ איירי בשתוי יין, ולפ"ז יהיו מתאימים סוגיא דבכורות ודסנהדרין ס"פ כהן גדול עם ברייתא דהכא, וע' בתוספתא כריתות פ"א וביומא מ"ט ע"א תוד"ה זר.
תוד"ה הג"ה שחיטה לאו עבודה היא פי' בקונטרס מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר לאמר כן דאהכשר זר גופה מייתי לה הכא כו', ולע"ד בלתי מובן קושיתם לפמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, דכוונת רש"י היא על סוגיא דלקמן ל"ב ע"א, דדריש והקריבו ב"א הכהנים וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם ע"ש, הרי דשם יליף כל הפסולים מקרא, וממילא יש בהיתר זה גם הכשר זר לשחיטה, וצ"ע כעת.
בא"ד וה"ר יעקב דאורלייניש מפרש לאו עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים א"כ לאו מטעם עבודה צוה המקום שחיטה ע"כ, וקשה ניהי נמי דבפעולת השחיטה שוין הם, אבל בדין שחיטת שניהם אנו רואים דהם רחוקים זמ"ז, דבחולין אם זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה כשרה, כדאמרינן בחולין ל"א ע"א ודייקינן מלשון המשנה שם, ובקדשים מתעסק פסול כמבואר שם י"ג ע"א ובשילהי מנחות ופירש"י דשנה עליו הכתוב לעכב, ובחולין ל"א ע"ב אמרינן מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעי כוונה ע"ש, ולפ"ז מדוע לא נימא אנן נמי להיפוך, מדבחולין לא בעי כוונה ובקדשים שנה הכתוב לעכב מתעסק, בע"כ דהוא מטעם עבודה בקדשים, הרי דשחיטת קדשים תעיד על עצמה דהיא עבודה, וצ"ע כעת.
בא"ד דדרשינן אותו בצפון ולא שוחט בצפון כו' ע"כ, הוא בתו"כ ויקרא גבי שחיטה דעולת צאן ולקמן מ"ח ע"א וע"ב, וע"ש תוד"ה הג"ה ובמנחות נ"ו ע"א תוד"ה שוחט.
בא"ד ובשלמים מכשירין עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט כו' דדרשינן בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' ע"כ, תיבת שלמים דהכא אין לו ביאור לע"ד, וגם האי קרא בשחיטת בן בקר דעולה כתיב, וכן בתו"כ נדרש שם דרשה זו דלקמן דל"ב ע"ש, כן במאי דמסקו התוס' אבל קבל קבלתו פסולה משום דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני ה', גם בזה אראה לע"ד עירוב פרשיות, דהאי קרא לעמוד לפני ה' לשרתו האמור בפ' עקב נדרש לקמן ט"ז ע"א דיושב כשר בבמה דכתיב לעמוד לפני ה' ולא לפני במה, והא דיושב פסול לעבודות הקרבנות הוא מקרא דלעמוד לשרת בשם ה' דכתיב בפ' שפטים, ושנה עליו הכתוב העומדים שם לפני ה' כדאמרינן לקמן כ"ג ע"ב, וכ"ה בספרי שם לעמוד לשרת מגיד הכתוב שאין שירות כשר בו אלא מעומד ואם ישב ושרת עבודתו פסולה, ומובא ברש"י עה"ת שם, וכן התוס' בסוגיין בתר הכי בד"ה איבעיא, הביאו פסול דיושב מדכתיב לעמוד לשרת וכ"ה ברש"י מנחות ד"ו ע"א, וצ"ע כעת.
בסה"ד דא"כ לשמעון התימני כו' הוי שחיטה עבודה, הארכתי בזה בחידושי לקמן ל"ב ע"ב.
תוד"ה שאני, בפ"ק דחולין די"א פירשתי עכ"ל, ע"ש תוד"ה חטאת ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה איבעיא, כי עשאה מיושב פסול דכתיב לעמוד לשרת כו', ע' לעיל בסוגיין תוד"ה הג"ה ומש"כ בחידושי שם.