אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף י:

דף י.

חזר ר"א ודנו דין אחר חטאת נאמר בה היא בשחיטה היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה כו', וכה"ג דריש בתו"כ ויקרא נדבה פרק ז' עיכובא לשחיטת עולה בצפון מדכתיב הוא, וע"ש בהתוה"מ סי' ס"ט ובפ' צו סי' פ"ג ושם בפי' הראב"ד סוף פרשה ד'.

שם א"ל ר' אליעזר הרי הוא אומר כחטאת כאשם מה חטאת שלא לשמה פסול אף אשם שלא לשמו פסול, ויל"ד הלא בודאי למד כן מכחטאת כאשם דכתיב בפ' אשם וע' בתוד"ה הרי ומש"כ בחידושי שם, ולרבנן הלא איצטריכו להו כחטאת כאשם דמה חטאת מן החולין ובידו הימנית וביום אף אשם מן החולין ובידו הימנית וביום כדתניא בתו"כ צו ריש פרק ט', וא"כ מנ"ל לר"א האי דרשה, ומאין הכריח ממקרא זה פסול דאשם שלא לשמו, ועמש"כ בחידושי לקמן די"א ע"א.

שם אמר אביי אשם דמו למעלה לא מצית אמרת ק"ו מעולה כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' מ"ב.

שם מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח, ע"ל ס"ה ע"א תוד"ה בן ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ט ע"ב.

שם אותה דמה למעלה ולא אחרת למעלה, כ"ה גרסת התוס' לקמן נ"ב ע"ב ובדף נ"ג ע"ב.

שם דמים התחתונים כו' אר"א בר"ש בד"א כו', בתוספתא פ"ו ולקמן נ"ג נשתנה הגרסא ע"ש.

שם אשם נכנס דמו לפנים פסול לא מצית אמרת ק"ו מעולה כו', והנה התוס' בבכורות ל"ג ע"א ובב"מ קי"ד ע"א הוכיחו מהכא דק"ו מבטל ההיקש כיון דאיכא לאוקמא היקישא לדבר אחר דהא ר"א דריש כחטאת כאשם ונדחה מטעם הק"ו. וע' בסוגיין תוד"ה ומה ובפסחים כ"ד ע"ב תוד"ה אמרת ובחולין קט"ז ע"א תוד"ה מה.

והפמ"ג בגינת וורדים כלל מ"ו נטה מדרך התוס', במש"כ דבהא גופה פליגי ר"א ור' יהושע בסוגיין דר"א סבר אף דאיכא למיפרך על ההיקש מ"מ אין משיבין והיקישא עדיפא ור' יהושע סבר כי אמרינן היקש עדיף מק"ו רק הכא דליכא למיפרך ע"ש.

ולע"ד יש להסביר הא דבסוגיין עפמש"כ התוס' בשבת צ"ז ע"א בשם ר"ת גבי ר"ע דגמר גז"ש, ור"י בן בתירא גז"ש לא גמר משום דהיה להם בקבלה מנין הגז"ש בכה"ת וזו יתירה על החשבון לפיכך לא קבלה ע"ש, ולפ"ז אפ"ל ה"נ דהיה להם מספר ידוע בהיקש דכה"ת, ולר"א היה היקש דכחטאת כאשם להאי דרשה ג"כ באותו מספר ולר' יהושע לא היתה כן הקבלה ולהכי פליג עליה, ומכש"כ הכא דחזינן בתו"כ צו פרק ט' דדרשו כחטאת כאשם מה חטאת מן החולין ובידו הימנית וביום אף אשם מן החולין ובידו הימנית וביום ועמש"כ בחידושי בסמוך, ולפ"ז סברא גדולה לאמר דהיקש שאפשר לקיימו לדרשה אחרת נדחה מק"ו, משום דההיקש לא נדחה כלל ונשאר בתקפו על הדרשה האחרת, והוא ממש כמש"כ התוס', ומה מקום להפמ"ג לחלוק על דבריהם, ומה מאד נאמנו הדברים ביותר אליבא דר"א דבסוגיין, שהוא העיד על עצמו שלא אמר דבר מעולם שלא שמע מפי רבו כמבואר בסוכה כ"ח ע"א, ובודאי גם היקש זה אמר מה שהיה לו קבלה מרבו.

רש"י ד"ה שייר, מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה כו', עמש"כ בחידושי לחולין כ"ב ע"א.

תוד"ה חטאת, דמדכתיב היא נפקא לן עיכובא, ע' מנחות נ"ג ע"א רש"י ד"ה היא ובמש"כ בחידושי שם ק"ח ע"א.

תוד"ה הרי הוא אומר כחטאת כאשם באשם מצורע כתיב, ונרשם עה"ג תיבת מצורע מיותר כי במצורע כתיב כחטאת האשם ויקרא י"ד אכן בפ' האשם ויקרא ז' ז' כתוב כחטאת כאשם כו' ע"כ, וכן העיר בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב.

ולעד"נ דממקומו מוכרע דהאי דרשה היא דוקא מקרא דויקרא ז' ז', לפ"מ דמסקינן בסוף סוגיין, ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה, ובקרא דכחטאת כאשם דויקרא ז' ז' מסיק תורה אחת להם, ודרשו עלה בתו"כ שם תורה אחת להם לסמיכה, וקרא דכחטאת האשם דפ' מצורע נדרש בתו"כ דמה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו ומה חטאת מן החולין ביום ובידו הימנית אף אשם מן החולין ביום ובידו הימנית, ולקמן מ"ט ע"א אמרינן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, וביומא ס"א ע"ב מבע"ל כחטאת האשם דשני כהנים מקבלים דמו של אשם מצורע אחד ביד ואחד בכלי כחטאת וכאשם, ובירושלמי שבועות פ"ב ה"א ילפינן מהאי קרא, בכהן משיח דפטור מאשם תלוי, שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת, שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת לאפוקי כהן משיח ע"ש, וע"ל פ"א ע"ב במשנה.

אמנם כל דברי התוס' סובבים אי דברי ר"א מוסבים על כחטאת כאשם דפ' ויקרא או על כחטאת האשם דפ' מצורע, אכן בנוגע לפלוגתא דר"א ור"י שוין אשם מצורע לאשם, דלר"א אשם מצורע נמי פסול שלא לשמו כאשם ולר"י כשר הוא ככל הזבחים, כדאמרינן במנחות כ"ח ע"א ר"א דמקיש אשם לחטאת מקיש נמי לוג לאשם וע"ש ברש"י ושטמ"ק, ולפ"ז הא דתניא שם ד"ה ע"א וד"צ ע"א וביומא ס"א ע"ב אשם מצורע שנשחט שלא לשמו עולה לגבי מזבח וצריך אשם אחר להכשירו, הוא כדעת ר' יהושע וכדין סתם אשם דדינו ככל הזבחים דמשנתנו. וא"כ בלתי מובן לענ"ד דרשת התו"כ גבי אשם מצורע בקרא דכחטאת האשם הוא, דדרשינן הוא פרט לששחטו שלא לשמו ע"ש, האם אתיא דרשה זו דוקא כר"א ולא כר"י וסתם משנתינו, ועוד למאי איצטריכו להו להתוס' לאמר במנחות ד"ד ע"א ד"ה לאחר, דדרשת התו"כ בפ' מצורע שם היא אסמכתא בעלמא, עדיפא הו"ל למימר דאתיא אליבא דר"א דלא קיי"ל כוותיה, וברייתא דתו"כ היא נגד סתימת המשנה ריש זבחים, וצ"ע כעת ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"ב ובמנחות ד"ה ע"א.

תוד"ה מחטאת, דחדא מחדא לא פרכינן כל דהו ע"כ, נ"ב כדאמרינן בחולין קט"ז ע"א.

תוד"ה כל. ל"ד להא דאמר לקמן ס"ג ע"א שלמים ששחטן בהיכל כשרות לא יהא טפל חמור מן העיקר כו' ע"כ. לולא דברי התוס' היה נלע"ד לחלק דלשחיטת שלמים בהיכל אין לנו מקור או שום סמך בתורה לפסול, ולכן אם נוכל לאמר מצד הסברא דכשרות מטעם לא יהא ספל חמור מן העיקר אמרינן, משא"כ פסול דכל דמים שנכנסו להיכל לכפר, יליף ר"ע מקרא לקמן פ"ב ע"א ובתו"כ צו פרק ח' ע"ש, ולפ"ז מה מקום להקשות על ר"ע דסברת לא יהא טפל חמור מן העיקר תבטל לקרא דאיהו דריש, וצ"ע.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה