אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ו:
לא כיפר קמי שמיא מי לא תנן והנותר בשמן כו', ע' מנחות צ"ג ע"ב תוד"ה כאילו.
שם אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דר"ע כו', ע' במפרשי התו"כ מצורע פרק ג'.
שם ר"ש אומר כבשי עצרת כו', בילקוט אמור רמז תרמ"ד הוא בשם ר' ישמעאל
שם כבשי עצרת שלמים נינהו. ע' בפי' הראב"ד לתו"כ אמור פרק י"ג ובהתוה"מ שם סי' קע"ב.
שם שעירי עצרת למה הן באין על טומאת מקדש וקדשיו, והנה בתוספתא שבועות פ"א קחשיב ר"ש גופיה בהדי ל"ב שעירים שקריבין לצבור בכל שנה ושנה שנים בעצרת אחד בגלל לחם הפנים ואחד בגלל היום, ופי' במנחת בכורים וז"ל לחם הפנים להתיר חדש, היום מוסף ע"ש, ונפלאתי איך לא שם לבו דהאי לחם הפנים הוא שיבוש בתוספתא, דמה ענין לחה"פ דשבת לעצרת, ובירושלמי שם פ"א ה"ה הגרסא שנים בעצרת אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם ע"ש, וכוונתו על שתי הלחם, וגם בזה הוא טעות במנחת בכורים שם שכ' דשעיר זה בא להתיר חדש, הלא חובה ללחם להתיר חדש במקדש למנחות ובכורים השני כבשי עצרת באין כדפירש"י בסוגיין ובכ"מ, ושעיר חטאת זה הבא במוסף עם שני הכבשים כן השעיר חטאת הבא בגלל היום המבואר בתוספתא וירושלמי וברמב"ם רפ"ח מתמידין, הם יבאו לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כמבואר בסוגיין, וע' יומא ד"ג ע"א בשני דבורי התוס' ד"ה אלא.
שם נזרק דמו של ראשון שני למה קרב כו', אע"ג דשני שעירי הרגלים הוא גזה"כ, אפ"ה יהיב ר"ש טעמא על הכתוב, דשני קרב על טומאה שאירעה בין זה לזה, משום דאיהו דריש טעמא דקרא, כדפירש"י בסנהדרין קי"ב ע"א. וע' מנחות ד"ב ע"ב ובנדה ס"פ המפלת ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב ה' שני וחמישי ס"ס ד'.
שם על טומאה שאירעה בין זה לזה, ע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ד ובקידושין פ"ב ה"ו ובגבורות ארי ליומא ר"פ שני שעירי ובטו"א לר"ה ד"ח ע"ב.
שם קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן, והנה הרמב"ם והרע"ב בפיה"מ דמשנתנו הוכיחו מזה, דהא דתנן אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, שהוא דווקא בקרבן יחיד שיש לו בעלים, אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן עלו נמי לצבור לשם חובה מפני משיכת הסכין למה שהן ראויין לו, ועמש"כ בחידושי שם.
וראיתי בס' חה"ק שהביא ראיה להרמב"ם בפיה"מ מהא דבעי בירושלמי יומא רפ"ה הותירו שעירים מה יעשה בהם וא"ר שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח ופריך יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסה שנייא היא שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה ע"ש, הרי דבקרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן והוא כפירוש הרמב"ם בפיה"מ ע"ש, ולדעתי בלתי מובן מה יש להוכיח מהתם יותר מדשמואל בבבלי דאמר קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן, הלא בירושלמי שם ובשקלים פ"ד ה"ג מסיק נמי כדהכא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות ע"ש, ולפ"ז דוקא במותרות פועל התנאי ב"ד שלא יחול עליו דין שינוי קדש, אבל בסתם קרבן צבור שהוקבע לקרבן זה איך יוכל לשנותו לקרבן צבור אחר, והאם התנו ב"ד תנאי על קרבן זה שיהיה משתנה בזמן מן הזמנים לקרבן אחר, וגם הכא נשמר רש"י לפרש על לב ב"ד מתנה דקרבנות צבור דסכין השוחטן מושכתן למה שהן, וז"ל כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור כו', והוא נמי בדוגמא דהירושלמי שהותירו, אע"ג דשמואל אמר סתם דסכין מושכת לקרבן צבור מטעמא דתנאי ב"ד, ובע"כ דדוקא במותרות דינא הכי, ולא בקרבן צבור המופרש לקרבן זה, דאז אם שחט אותו לקרבן אחר נקרא שינוי קדש כמו בקרבן יחיד, וכסתימת הרמב"ם ברפט"ו מפסוה"מ.
שם לב ב"ד מתנה עליהן כו', ע' מעילה י"ד ע"א תוד"ה בונין ובב"ק ע"ז ע"ב תוד"ה אומר.
רש"י ד"ה לא כיפר קמיה שמיא לנחת רוח לקונו דלא עבד מצוה מן המובחר, ע' יומא ד"ה ע"א רש"י ד"ה וכיפר ובגבורות ארי שם.
רש"י ד"ה שירי מצוה הן. הילכך הוי כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי, עמש"כ בחידושי לקמן ד"מ ע"א.
רש"י ד"ה קרבנות צבור, כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור כו', ע' מנחות ע"ט ע"ב ברש"י וברש"י כת"י ד"ה תמידין ובנחל אשכול לס' האשכול ה' חנוכה ס"ס ט'.
תוד"ה לא, פי' בקונטרס ויביא לוג אחר כו', ע' יומא ס"א ע"א תוד"ה דברי ובשטמ"ק בסוגיין.
בא"ד דמתן שמן נמי קרוי קרבן כדאמר פרק ב"ש דף מ"ד ע"ב לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ע"כ, ע"ש ברש"י ד"ה לרבות לוג ובמש"כ בחידושי שם.
בא"ד לכל הפחות צריך ליתן על הבהונות כו', ע' בהתוה"מ מצורע סי' נ"ח.
תוד"ה סכין, ועוד נראה שדברי הקונטרס סותרים זא"ז כו' אלמא לפירושו לא מהני תנאי ב"ד למיקרב תו לתמידין כו' ע"כ, לולא דברי התוס' הייתי מפרש בכוונת רש"י דלתמידין ודאי מהני התנאי ב"ד, ואפשר דלזה אין צריכין גם לתנאי ב"ד, ומשו"ה מפרש למותרות קיץ המזבח, כוונתו אפילו לזה נמי מועיל תנאי ב"ד וכמבואר בירושלמי יומא ושקלים שהבאתי בחידושי למעלה בסמוך, ואתא לאפוקי בזה רק קרבנות צבור, שהיו מפורשים לקרבן פרטי דלא מהני תנאי ב"ד לשנותו לקרבן צבור אחר, ובאופן זה נקרא ש"ק בק"צ כמו בקרבן יחיד וכמש"כ לעיל בשם הרמב"ם מפסוה"מ, אבל לתמידין גופייהו לא איצטריך לאשמעינן דמהני תנאם. דהם הבעלים על תרומת הלשכה על כל צרכי העבודה כדכתבו התוס' בב"ק ע"ז ע"ב, וע' בחידושי הרמב"ן לשבועות י"ב.