אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף ה:

דף ה.

אלא אמר רבא זאת התורה וגו' הקישו הכתוב לשלמים כו', ע"ל ד"ד ע"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א.

שם כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, וכן אמרינן לקמן ד"ז ע"ב ובמנחות ד"ד ע"א ע"ש, ואע"ג דר"א פליג אהאי כללא וס"ל דאשם ג"כ פסול שלא לשמו משום דכתיב אשם הוא, ואינו מחלק הא דגביה כתיב האי הוא לאחר הקטרת אימורין, מ"מ נקיט סתמא דהש"ס כר' יהושע דמחלק הכי לקמן ד"י ע"ב, וס"ל דלעכב הוא, מה שנכתב האי הוא דוקא גבי שחיטה.

ולכאורה קשה דבתו"כ בפרשת פר העדה דכתיב חטאת הקהל הוא, דריש הוא פרט לששחטו שלא לשמו ע"ש, הרי דדרשינן כהאי דרשה אף דלא כתיב האי הוא גבי שחיטה ומצאתי בהתוה"מ ויקרא סי' רנ"ו שכתב דדרשה של מלת הוא שם לשיטת ר' אליעזר ע"ש, והוא דחוק, הלום אחרי דחזינן דבכה"מ בש"ס נקטו כר' יהושע, ולעד"נ דאפילו לר' יהושע אתא ברייתא דתו"כ, לפ"מ דאיהו גופיה ביאר דבריו במש"א דבחטאת נאמר בה היא בשחיטה ובפסח נאמר בו הוא בזביחה אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, הרי בהדיא דדעתו הוא, אם תיבת היא נכתבה אצל עבודה דלא סגיא בלא"ה, אז היא לעיכובא, אבל אם תיבת היא כתובה גבי עבודה דלא מעכבא אז לא נדרשת מלת היא, ולפ"ז ניחא דבפר העדה נכתבה תיבת היא גבי שריפת הפר דהוא דבר המעכב, ולא דמי להוא דאשם דכתיב גבי הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, ומכש"כ לפי גרסת הראב"ד שם הוא פרט לששרפו שלא לשמו, אבל הגרסא הישנה היא ששחטו וכ"ה בילקוט, לפ"ז צ"ל כמש"כ, וסעד יש לדברי בר"ש פרה פ"ד מ"א במש"כ דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה ע"ש, הרי דלאו דוקא בשחיטה רק אפילו עבודה אחרת כמו הזאה דמעכבא כדתנן במנחות כ"ז ע"א, ואע"ג דהא דר' יהושע מסיק והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר, כוונתו דלא נימא דהקטרה מיבעי לשמו לעכב, להכי מסיק והוא עצמו כו' כדפירש"י, מ"מ אפשר להעמיס גם זאת בכוונתו דדוקא אם תיבת היא נכתבה אצל עבודה המעכבת אז היא נדרשת, ועכ"פ יש מקום לחלק כזאת, ועמש"כ בחידושי לקמן ד"י ע"ב ובמנחות ד"ה ע"א ושם ד"ד ע"א בתוד"ה לאחר.

שם אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר כו' מ"ט א"ק הוא בהוייתה יהא, ע"ל בתוס' ס"פ דם חטאת.

שם הניח מנחה לשני בניו קריבה ואין בו שותפות ואי ס"ד קניא להו נפש אמר רחמנא, ולפ"ז מובן ביותר דברי הירושלמי ביבמות פי"א ה"ה גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דשניהם מביאין מנחה אחת ומתנין עליה ותהא קריבה בכליל ע"ש, דהתנאי שתהא קריבה לשם מי שהוא כהן, לבד מאי דאהני שתהא קריבה בכליל כמנחת כהן, אהני נמי לעשותה ע"פ התנאי לקנין יחיד משום דבמנחה כתיב נפש, אבל הכא לא שייך תנאי דאם אך נימא דקניא להו בתורת ירושה, הרי בהכרח היא של שניהם ולא קרינן בה נפש, והכא איירי שיבאו היורשים להקריב את המנחה כמו שהיא, דאל"ה יש עצה להוסיף עוד מנחה אחרת מתפוסת הבית ויקריבו את שתי המנחות, כדאמר בירושלמי שם דגם בלא שום תנאי יוכלו להביא שתי מנחות אחת קריבה בכליל כמנחת כהנים ואחת נקמצת ונאכלת כמנחת ישראל ע"ש, וכן משכחת נמי להקריב מנחה זו כמו שהיא אם האחד מסר חלקו לחבירו, ודמיא לאתרוג, דכמו הכא כתיב נפש כמ"כ התם נמי כתיב ביה ולקחתם לכם משלכם שיהא כולו שלו, ואפ"ה אם נפל בירושה לשני אחים, ואין האחים מקפידים זה על זה, יצא האחד אם נטלו בלא ידיעת אחיו, וע' ב"ב קל"ז ע"ב וברשב"ם ותוס' שם, ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' אמור ריש פרק י"ב.

שם הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה כו', והנה לפי סוגיא דידן יש להעיר במשנה מנחות צ"ב ע"א, דהתם תנן והיורש סומך ומביא נסכים ומימר ע"ש, ולכאורה לפ"מ דסמיכה נסכים ותמורה כולהו ביחד תנא, וכולן בלשון יחיד, משמע דבחדא גוונא איירו, אולם לפי המבואר הכא בע"כ דצריך להפריד בין הדבקים, דהא בסמיכה אם נשאר הקרבן לכמה יורשים כולם סומכים זה אחר זה, דכל בעלי קרבן לסמיכה כדאמרינן במנחות דצ"ג ע"א ודצ"ד ע"א וע' ברמב"ם פ"ג ה"ט ממעה"ק, וכן נסכיו של קרבן מחוייבים להביא אפילו כמה יורשים כדכתב רש"י במנחות נ"א ע"ב ד"ה וכן גר, משא"כ בתמורה דתנא התם, הלא הוא דווקא ביחיד, כדאמרינן הכא בהניח בהמה לשני בניו ומת דאין ממירין בה, אי משום דקניא להו ושותפין אין ממירין, או כדמסקינן דא"ק ואם המר ימיר לרבות את היורש אחד ממיר ואין שנים ממירין, וצע"ק.

רש"י ד"ה ההוא, דלא משמע לשמו אלא בשכתוב הוא עם שם הקרבן כו', ע' מנחות ד"ד ע"א תוד"ה לאחר.

רש"י ד"ה מאן. עולה מכפרת על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה דתניא גבי עולת נדבה בתו"כ כו' ע"כ, וביומא ל"ו ע"א הביא רש"י הכי בשם התוספתא דמנחות פ"י, וע"ש תוד"ה על עשה.

רש"י ד"ה אין בה, הכל בא בשותפות לא חילק הכתוב אלא מנחה כו', לפנינו ס"פ המנחות והנסכים הגרסא לא סילק הכתוב כו'.

תוד"ה מיעט דמדכתיב היא בחטאת נפקא לן עיכובא, ע' מנחות נ"ג ע"א רש"י ד"ה היא ובהתוה"מ ויקרא סי' רע"א.

תוד"ה הגה"ה, משמע הכא דניתוק לרעייה דאורייתא כו', ע' מה שהאריכו בזה התוס' במנחות ד"ד ובשבועות י"ב ובפסחים ע"ג ובבכורות ט"ז ובנזיר כ"ה ובתמורה י"ח ובחידושי הרמב"ן לשבועות שם.

בא"ד ואין לחוש אי קאי קרא אהלכתא דכה"ג אשכחן בבכורות דט"ז כו' ע"כ, פי' דהתם מסיק דאי מקרא הוה אמינא לרעייה קמ"ל הלכתא למיתה ואי מהלכתא ה"א היכי דעבד איקרי ואכל מהני חמש חטאות איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל דאיכא לאו, אולם בנזיר כ"ה ע"ב הלשון הוא בש"ס אי מהלכתא הוה אמינא הלכתא ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה ע"ש, ולע"ד יהיה ביאור ענין חיוב העשה שאמרו בש"ס בד"ז, דאם הוא עוד קודם המעשה ועדיין הוא ביד הב"ד להפרישו הלא מכין אותו עד שתצא נפשו, וע' חולין ק"י ע"ב רש"י ד"ה כפתוהו ובמש"כ בחידושי שם, ואי עבד כבר נ"מ נמי דליחייב עליה בד"ש כדאמר מלאכא לרב קטינא בעידן ריתחא ענשינן אעשה וע' מנחות מ"א ע"א ובתוד"ה ענשיתו.

והנה אמש"כ הרמב"ם והרע"ב בפיה"מ לקמן ק"י ע"ב דניסוך המים בחג לאו דאורייתא אלא הלמ"מ, כתב התוי"ט וז"ל תמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא, מה לי הלמ"מ הרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הלמ"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא וע' מה שכתב בפנים מאירות בחידושיו שם, ולע"ד יפלא מדוע הסבו קושיתם ע"ד הרמב"ם והרע"ב ולא על הגמרא דבכורות ונזיר שם, שאמרו בהדיא דאי מהלכתא ה"א דבדיעבד ליכא רק איסורא להכי אתא קרא להורות דאיכא לאו כנ"ל, והשתא תקשה קושיתם מדוע תהיה חלוקה הלמ"מ מדאורייתא.

ובדוגמא זו איכא למידק נמי ע"ד הר"ן בחידושיו לשבת ר"פ הזורק שכתב אהא דארבע אמות ברה"ר גמרא גמירי לה דכמו שאין עונשין מן הדין כמ"כ אין עונשין מהלמ"מ, ולפי הנ"ל הרי יש מקום לחלק, וע' בציון ירושלים לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו.

בא"ד הא דנקט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקט רעייה אלא לפי שתקנוה חכמים כו', ע' בת' שאגת אריה סי' א'.

תוד"ה נפש. ותימה דבתו"כ דריש נפש ולא צבור קרבנו ולא שותפין, ע"ש נדבה פרק יו"ד ובהתוה"מ שם סי' צ"ז.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה