אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ד.
מנלן דבעינן זביחה לשמה דא"ק ואם זבח שלמים קרבנו כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק ט"ז ובהתוה"מ שם סי' קנ"ו וסי' קס"ה.
שם מה לזביחה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח, ע' ש"א סי' י"ז.
שם ולילף שחיטה מינה משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה, והנה בשטמ"ק מוחק תיבת ואשה, ולכאורה מאי דחקו למחוק תיבה זו, הרי כמו הכשר שחיטה בנשים כמו בזרים משנתנו היא לקמן ר"פ כל הפסולין ובגמרא שם יליף מקרא דאפילו לכתחלה כשרה, כמ"כ פסול קבלה בנשים ג"כ היא משנה מפורשת בקידושין דל"ו ע"א ובגמרא שם ילפינן מוהקריבו בני אהרן כו' ע"ש, ואין לאמר דס"ל כבעל הלכות ארץ ישראל המובא בתוס' ריש חולין דנשים לא ישחטו משום שדעתן קלות, ועמש"כ בחידושי שם, דז"א דהתם הוא רק מצד חומרא בעלמא אבל הכא הלא סובב הולך אקרא, ומה"ת הלא כשרה לשחוט לכתחלה אפילו בקדשי קדשים כנ"ל, וצ"ע כעת.
שם א"ק והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, ולכאורה אמאי איצטריך למכתב גבי קבלת הדם בני אהרן הכהנים, כיון דכתיב גבי הולכת אברים לכבש והקריב הכהן, הלא נוכל למילף בק"ו מה הולכת אברים לכבש דלא מעכבא כפרה בעיא כהונה הולכת דם דמעכבא כפרה לא כש"כ כדאמרינן לקמן י"ד ע"ב, וי"ל דאיצטריך ליה לדרשת התו"כ שם בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין ת"ל בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרים יצאו חללים ובעלי מומין, ועדיין קשה הרי האי בני אהרן מבע"ל בקידושין ל"ו למעט נשים מקבלת הדם, משום דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן, וע"ל י"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם.
שם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, והנה ביומא מ"ח ע"ב בעו מיניה מרב ששת הולכת הדם בשמאל מהו, והביא סתמא דהש"ס שם ברייתא דלענין זרות אנינות שכרות מומין יושב ושמאל, בכולהו חד דינא להולכה כמו לקבלה, ורב ששת בשעה דקבעו מיניה עוד לא ידע מהברייתא, והקשו שם התוס' כיון דלא ידעו עוד מהא דקאמר בתר הכי א"כ מאי קמבע"ל הלא אמרינן הכא דהולכה לא נפקא מכלל קבלה כו' ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד דלבעיא דהתם יש מקום, משום דהולכה הויא עבודה שאפשר לבטלה ולהכי אפשר דגם בשמאל כשר, וכדאמרינן לקמן די"ד ע"ב גבי פסול זרות בהולכה, רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשרה בזר לרבנן פסולה, ואף דלא מסקינן התם הכי, מ"מ עכ"פ לרבה ור"י ולפ"מ דשקיל וטרי בסוגיא דלקמן שם, יש מקום לכתחלה לשאול אי הולכה בשמאל כשרה, וע' בחידושי מהרי"ט לקידושין דף ל"ו.
והנה עצם דברי התוס' ביומא שם סובב הולך על פשיטותיה דרב ששת ממשנה דהתם נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, וע"ז הקשו דאי לא אסיק אדעתא למיפשטא מלקח את הכף בשמאלו א"כ מאי קמבע"ל נימא הולכה לא נפקא מכלל קבלה ותירצו דהיא גופה מספקא להו אי גמרינן מכף או איכא שום סברא שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא תפקא מכלל קבלה ופשיט להו רב ששת דגמרינן מינה דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטרת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשרה כו' ע"ש. והנה דברי התוס' קשים להולמם, מאי פשיטותא היא הלא במקום דהתורה כתבה הבאה אחת וא"א אא"כ יוליך הכף בשמאלו, הרי בזה גופה נראה דעת תורה דבעבודה זו כשרה שמאל, ואיך אפשר ללמוד מזה במקום דאין לנו שום גילוי דעת מקרא, ודמיא לדאמרינן לקמן י"ד ע"ב היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ע"ש.
ולכן לולא דבריהם היה נלע"ד דהספק בהולכת דם בשמאל היה בד"ז, אי גמרינן מכף ויוכשר בשמאל מדגלי רחמנא בהולכת הקטרת אפשר דה"ה בהולכת דם, א"ד התם כיון דהבאה אחת קאמר רחמנא בקטרת וא"א לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו, להכי כשרה בשמאל דחזינן דכן היתה דעת תורה וגזה"כ הוא, אבל לענין הולכת הדם ליכא למיפשט, דאפשר לאמר היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי כדלקמן שם, וכיון דמקטרת אין ללמוד, אפשר דגם בזה הדרינן לכללין, דהולכה לא נפקא מכלל קבלה ופסולה בשמאל, וע' בבאר שבע לתמיד ל"א ע"ב.
שם א"ק ובשר זבח תודת שלמיו שתהא זביחה לשם תודה, ע' ספרא פ' צו פרק י"א ובהתוה"מ שם סי' ק"ז.
שם תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויה תודה, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' צ"ו.
שם מה לשינוי קודש שכן פסולו בגופו, ע' מנחות מ"ח ע"ב תוד"ה תעובר, ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט' ענף ב'.
רש"י ד"ה והקריבו, זו קבלה דהא בתר שחיטה כתיב ולא אפשר לאוקמיה בהולכה כו'. ע"ל י"ג ע"א תוד"ה אתה ובקידושין ל"ו ע"א תוד"ה הקבלות וביומא כ"ז ע"א תוד"ה והקריבו ובחגיגה י"א ע"א תוד"ה והקריבו ובטו"א שם ובמש"כ בחידושי לחולין קל"ג ע"א.
רש"י ד"ה וישנו בצבור אבל שינו בעלים לא שייך בק"צ שהרי הכל בעליו ע"כ, מ"מ בהא דתנן ס"פ ב"ש לשם ששה דברים הזבח נזבח כו', זהו גם בק"צ צריך לפרש לכתחילה שעושה עבודותיו לשם צבור, כדכתב הגאון ש"א בספרו גבורות ארי ליומא מ"ד ע"א.
תוד"ה מה לזריקה. וי"ל מה להנך שכן חייבין בחוץ כדלקמן בשמעתין, נ"ב וע"ל ק"ז סוף ע"א.
תוד"ה וישנן לאחר מיתה, הקשה רבינו דלמ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא כמ"כ אין שינוי קדש לאחר מיתה כו', וכ"כ התוס' בפסחים ס"א ע"א דהך דשמעתין אתיא כמ"ד שיעבודא דאורייתא, וכ"פ הרמב"ם ספ"א ממחוסרי כפרה דשיעבוד דין תורה הוא ונשתעבדו נכסיה לקרבן, וע' ירושלמי חגיגה פ"א ה"א ובש"ק ומה"פ שם ובתוספתא ערכין פ"ג.
בא"ד וי"ל דנ"מ אם הפריש שתי שלמים או שני עולות לאחריות כו'. ע"ל ד"ה ע"א תוד"ה הג"ה.
בא"ד כדאיתא לקמן י"א ע"ב מותר חטאת קרב עולה כו', ע"ל ד"ה ע"ב וברש"י ד"ה חטאת ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"ב.
תוד"ה וישנן בצבור משא"כ בשינוי בעלים דאם שחט לשמו התמיד הרי הוא בעליו כו', התוס' נקטו רק מצד הסברא דהיחיד נכלל בכלל הצבור, וכל פרט מן הצבור נקרא בעליו, ולכן אין זה בגדר שינוי בעלים, אבל לולא דברי התוס' היה נלע"ד להכריח סברא זו מקרא דשינוי קדש ילפינן לעיל ד"ג ע"ב מושחט אותה לחטאת, הרי לא איירי במכופר רק בקרבן, ובזה אין חילוק בין יחיד לצבור, משא"כ ש"ב דנפק"ל שם מוכפר עליו, והוא במכופר ובלשון יחיד משו"ה אינה בצבור.
ולכאורה לבן בוכרי דס"ל בשקלים פ"א מ"ג כל כהן ששוקל אינו חוטא, ולפ"ז פטורים כהנים מלתת שקלים לתרומת הלשכה, וא"כ אפ"ל דאם שחטו התמיד לשם כהנים הוי שינוי בעלים, אבל ז"א דבע"כ יש להם זכות בקרבנות הצבור. והא דאין שוקלין לדידיה הוא רק משום דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, ואהני לדידהו במה שאין שוקלין אלא שיוכלו לאכול קרבנות הצבור, ולא יהיו בדין כליל, אבל ודאי שיש לכהנים שותפות בק"צ גם אליבא דבן בוכרי, וע' בחידושי ח"ס לביצה ד"כ ע"ב, ואפשר דהוי משום לב ב"ד מתנה עליהן שיהיה חלק גם לכהנים בכפרת התמיד אע"פ שאין שוקלין לתרומת הלשכה. וע' ב"ק ע"ז ע"ב תוד"ה אומר ובמעילה י"ד ע"א תוד"ה בונין, ומשו"ה לא חל באופן זה שם שינוי בעלים.
וביותר י"ל דהוא דומיא דפר יוה"כ, דאע"ג דכתיב אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור, ומשו"ה איכא מ"ד ביומא דפר יוה"כ קרבן יחיד הוא, אפ"ה מסקינן שם דנ"א ע"ב דאחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, וה"נ אפקריה רחמנא קרבנות הצבור לכהנים לדין כפרה אליבא דבן בוכרי אף אם לא יהיו שוקלין, ובע"כ אית להו שותפות בקרבנות הצבור ולא הוי ש"ב, וע' בסוגיא דסופ"ק דשבועות ושם בתוד"ה דלא.
והנה התוס' נקטו לשינוי בעלים דקרבן הצבור עולת תמיד, משום דהוא תדיר יותר. אבל שאר קרבנות ישנן נמי בדין ש"ב, כדילפינן בסוגיין לקמן ע"ב מהיקש דזבח השלמים, מה שלמים בין ש"ק בין ש"ב אף כל בין ש"ק בין ש"ב בעינן לשמה, ולפ"ז היה מקום לאמר דמשכחת נמי בפר ושעיר דיוה"כ, דהפר מכפר על הכהנים והשעיר על הישראלים כדתנן רפ"ק דשבועות וכדפסק הרמב"ם ספי"א משגגות, והשתא אם שחט פר יוה"כ לשם ישראלים או שעיר הפנימי לשם כהנים, הרי הוא ג"כ ש"ב בחטאת הצבור, והוא נמי מחוייב כפרה כמותו, דלשניהם באה הכפרה על זדון טומאת מקדש וקדשיו, וא"ל משום דבפר יוה"כ כתיב אשר לו, דהא מסקינן ביומא שם דשאר אחיו הכהנים יש להם נמי קנין לענין כפרת הפר כנ"ל.
וכן בפר העלם דבר של צבור שכל שבט ושבט מביא פר, וכדפסק הרמב"ם בפי"ב משגגות כר"י דמתניתין דהוריות ד"ד ע"ב, ולפ"ז אם נשחט פר של שבט זה לשם שבט אחר הויא נמי ש"ב.
אך י"ל דאלו לא נקראין בהחלט קרבנות הצבור, לפמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים דפר הע"ד ש"צ דומה לקרבן יחיד לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה, ופר יו"כ הוא קרבן יחיד הדומה לק"צ ע"ש.