אור הישר על גיטין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פח:
במשנה גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול כו'. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"ז
שם גט המעושה בישראל כדין כשר, ופירש"י כדין כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה כו' ע"כ. כאן הורה ג"כ רש"י בשיטתו שהוא נמי שיטת הר"י בתוס' כתובות ר"פ המדיר דכל היכא דתני יוציא היינו שכופין אותו ודלא כר"ח, וה"נ פירש"י לעיל ל"ג סע"ב ע"ש, וע"ע בת' הרשב"א סי' שנ"ז וסי' אלף קפ"ז ובת' מהר"ם ב"ב סי' ר"נ ובמהרי"ק סי' קל"ג ובתשב"ץ ח"א סי' א' ובעונג יו"ט ס"ס י"א.
שם אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן כו' ושמעתי בשם הגאון בעל שם אריה שהק' איך ישב רב יוסף בדין הלא היה סומא ותירץ דאפשר דזה היה קודם שנסתמא. והספר אינו ת"י לעיין בו. ולכאורה אמאי נטר עד הכא ולא הקשה כמ"כ לעיל ל"ד ע"א על רב ששת שהיה ג"כ סגי נהור ואשקליה גיטא לההוא גברא על כורחיה ע"ש, אמנם גבי רב ששת י"ל משום דכל פסול דסומא הוא משום דמקיש ריבים לנגעים כדאמרינן בסנהדרין ל"ד ע"ב, וזהו דוקא בדיני ממונות דבזה שייך ריבים משא"כ בהוראות איסור והיתר דמדאיצטריך ר"פ מצות חליצה קרא דלעיני הזקנים למעט סומא מכלל דהוראה אחרת שרי ומכש"כ בנוגע לאפרושי מאיסורא, ורב ששת שהכריח לההוא גברא לתת גט לאשתו בעל כרחיה מוכח דלולא הכפייה היה בזה צד איסור ולאפרושי מאיסורא החיוב גם על סומא. וכל דיני כתיבת הגט חתימתו ומסירתו מידו לידה הם רק הוראה ואם היה ביניהם דין ודברים ע"ד הכתובה אפשר שזה היה נעשה ע"פ בית דינו, ואף אם היה מורה להם איך לפסוק נמי שפיר דמי כדכתבו התוס' בסוגיין גבי אשה דפסולה לדון ודבורה שהיתה שופטת את ישראל לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ע"ש, ועפ"ז מרב ששת לא היה מקום כ"כ להקשות. ולהכי הקשה הגאון הנ"ל מסוגיין דוקא דאביי הקשה לרב יוסף מקרא דואלה המשפטים דאנן הדיוטות אנן, הרי דנקיט דהא דמעשה אגיטא דין גמור הוה ככל המשפטים דבעי דיינין סמוכין, וכיון דדין הוא איך נזקק רב יוסף לזה הלא סגי נהור הוה.
ולעד"נ דרב יוסף ורב ששת הוו סברי דהא דמקשינן ריבים לנגעים הוא רק דעת ר"מ אבל רבנן פליגי עליה כשיטת התוס' בנדה ד"נ ע"א ד"ה ור"מ ולפ"ז גם סומא בשתי עיניו כשר לדון, וע' בת' פמ"א ח"ג סי' ל"ט ובקצוה"ח ר"ס ג' ובת' דבר אברהם סי' ל"ט בהגה"ה.
שם כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא כו', ע' בת' הריב"ש סי' רכ"ח וסי' רס"ו ובתומים סי' א' סק"א ובנתיבות שם.
שם ואסרינן לה אגברא כו', ע' ברא"ש ובנובי"ת חאה"ע סי' קל"ב.
רש"י ד"ה שליחותייהו דבני א"י קעבדינן הם נתנו לנו רשות, ע' ח"ס חא"ח סי' פ"ד ובת' ברית יעקב חא"ח סי' ו'
תוד"ה ובנכרים. אלא כמו שפר"ת והנכרים חובטין אותו שאז כשר בזה הענין כו' וע' בת' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד'.
תוד"ה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין וא"ת ולוקמה דבתר אירוסין דחיישינן לרב אשי כו'. אולם בת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' גריס הא א"ר אשי כל קלא דבתר קידושין לא חיישינן. אכן שם גופה בכלל מ"ה סי' ו' גריס נישואין כגרסת התוס'. וע"ע באבני מלואים סי' מ"ו סק"ו.