אור הישר על גיטין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סז.
ומשום כיסופא דסופר חיישי ז ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף רכיא ושם חלק רביעי' סי' קצ"ט.
שם הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא ממסרן לשליח. ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב ובנובי"ת חי"ד סי' קמ"ז.
שם ר' יוסי נימוקו עמו, והנה עפ"ז קבעו בכ"מ בש"ס הלכה כר' יוסי נגד תנאים אחרים, ובזה הונה לי קצת דקדוק אחד בהגדה דברכות ד"ג ע"א, דאליהו הנביא אמר לר' יוסי שלום עליך רבי ור' יוסי השיבו ג"כ שלום עליך רבי ומורי. הלא ממ"נ אי חד רבה אידך תלמידא, אולם לפי המבואר הכא דחכמי הש"ס החליטו על ר' יוסי דהלכה כמותו גם נגד תנאים אחרים, ולהיפוך באליהו הנביא לא סמכינן על הודאתו, דלא בשמים היא כדפירש"י בשבת ק"ח ע"א, וא"כ שפיר קרא אליהו לר' יוסי רבי מצד ההלכה המוחלטת כדבריו, ור' יוסי קרא לו רבי מפני צד הוא שיש בידיעה זו לברר המעשה כמה שהיתה. כדי לקבוע ההלכה על ידו. דע"י ספיקא דעובדא בע"כ הוא ג"כ ספיקא דדינא, וכהא דתנן שילהי עדיות. דאליהו יברר הספיקות ויעשה שלום בעולם ועמש"כ בחידושי לתענית ד"כ ע"ב, וע"ע בת' שיבת ציון סי' צ"ד.
והנה בעירובין מ"ו ע"ב אמרינן ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ובודאי דהוא ג"כ משום דר' יוסי נימוקו עמו, ועפ"ז איכא למידק בביצה י"ב ע"ב אהא דפליגי ר' יהודא ור' יוסי דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי והשתא אם כלל מונח הוא בכל הש"ס הכי, אמאי איצטריך לפסוק דבדבר זה הלכה כוותיה נגד ר, יהודא. וע' כעין זה בתוס' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה והלכתא ואפ"ל דר"י אמר שמואל ס"ל כרב דלית ליה להני כללי דעירובין כדאמרינן שם מ"ז ריש ע"ב וע' כה"ג בתוס' ע"ז ליב ריש ע"ב ועמש"כ בחידושי לע"ז בשני המקומות וליבמות מ"ב ע"ב ע"ד התוס' ד"ה הלכה כר' יוסי.
תוד"ה אמר לסופר. אבל כאן עיקר עדות לא נמסרו אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה גט. ע' נתיבות ס"ס דמ"ד.