אור הישר על גיטין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מח:
בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל. ע' בת' הריב"ש סי' ת"ע ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה'.
שם אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה כו'. ע' ראב"ן סי' ע"ט וסי' קט"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תי"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' ס"ב.
במשנה הנזקין שמין להן בעידית בע"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית כו', ע' ס' המקח לרב האי גאון שער ששי.
שם אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תקון העולם. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד קס"ד סי' מ"ו ובריב"ש סי' ק"ז.
שם והמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם, פי' דאי מחייבת ליה שבועה שביק לה ואזיל כדפירש"י לקמן נ"א ע"ב. וקשה לשיטת התוס' לקמן שם ובכתובות י"ח ע"א ובשבועות מ"ב סע"א דמשיב אבידה פטור משבועה מן התורה מטעם מיגו ע"ש, א"כ למה להו לרבנן לתקן האי תקנתא הלא בלא"ה פטור משבועה מדאורייתא, ואפ"ל דאה"נ דאחרי שישיב את האבידה ויובא לב"ד בטענה שמצא יותר ממה שהשיב יפסקו ב"ד שהוא נאמן מטעם מיגו כמש"כ התוס', אולם לפי דלאו כו"ע דינא גמירי ויחשוב בשעה שמוצא אולי יהיה נתבע לדין והב"ד יחייבוהו שבועה לזאת ימנע א"ע לכתחילה מלהגביה משו"ה תקנו ופרסמו התקנה שהמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם, ושני הצדדים ידעו מראש דלית בזה שום דינא ודיינא.
רש"י ד"ה במספר שני תבואות אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל שנה, עמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בספרו עה"ת בבאור הרחב דבר לפ' בהר כ"ה ט"ו.
רש"י ד"ה בכור נוטל. דאי כקניין הגוף דמי הו"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כו', ע' אבני מלואים סי' מ"ג סוף סק"א ובחזקה רבה חאה"ע סי' קל"ד.
תוד"ה אין נפרעין השני. ולאביי ולמר זוטרא דפליגי עליה איכא למימר דסברי שיעבודא לאו דאורייתא כו', וכ"כ התוס' נמי לקמן ד"נ ע"א בד"ה כיון ע"ש. והנה בב"מ ד"ו ע"א שהקשו אמאי לא נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא קאמר אביי חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו ופירש"י דזה אינו תוקף טליתו חנם רק משום שיחשוב שחברו שכח המלוה שלוה ממנו ויכפור בו ולהכי תוקף בטליתו ונשבע שיש לו בה דמי חצייה וטלית זו שלו דהא אפילו גלימא דעל כתפיה שיעבד לו ע"ש, ולפי המבואר הכא קשה דהא אביי ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא ונמצא שנשבע בשקר דהא מדין התורה אין לו בטלית זה כלום בשביל המלוה הישנה, ומזה ראיה ברורה למש"כ בנחל יצחק סי' ל"ט ריש סימן ב' בשם הראשונים ז"ל דכל הפלוגתא אי שיעבודא דאורייתא או לא הוא רק בנוגע לגבות מיורשים או מלקוחות אבל מיניה דידיה לכו"ע גובין מכל מה שיש לו ע"ש.